בנים על פני פרחים 🌺

פרק 38

ליעם יצא כמעט משטח הבית שלו, אני המשכתי לרדוף אחריו...אבל לפתע מכונית לבנה ויפיפה חסמה את דרכי.
עצרתי את עצמי מיד בבהלה, החלון הכהה של הנהג לאט, לאט...נפתח.
עיניי הביטו בבילבול כשהחלון כבר ירד לגמרי, אישה צעירה בשנות
ה - 20 שלה הופיע מולי.
בעודה עם משקפיי שמש גדולים, היא הייתה יפיפיה...
בחנתי אותה לרגע, שיערה החום גלש יפה עד ליותר מהכתפיים, לא ארוך מידי ולא קצר מידי...
יכולתי לראות את עינייה, כשהיא הורידה את משקפיי השמש שלה לרגע.
הם היו חומות כדבש, היא הזכירה לי מישהו פתאום, מישהו מאוד מעצבן...
״תיכנסי.״ אמרה, בלי עוד מילה נוספת.
״מה?״ שאלתי, אני לא מכירה אותה. למה שהיא תבקש ממני להיכנס למכונית שלה?
״תמהרי ותיכנסי.״ שוב אמרה. ״את צריכה לתפוס אותו נכון?״ המשיכה עם חיוך קטן.
״כן...״ עניתי אוטומטית.
אבל מאיפה היא יודעת? היא מכירה אותו...? אני אף פעם לא ראיתי אותה בעבר. אבל אם היא הגיע לשטח הבית של ליעם...היא בטח קשורה איכשהו אליו.
בלי לחשוב החלטתי לעלות למכונית, התבלבלתי לרגע בצדדי המכונית מרוב שהייתי בהלם. הייתי לגמרי מעופפת...ראיתי את פניה המחייכות, היא בטח צוחקת עליי...עליתי למכונית מיד בריצה, שמתי חגורה ומיד היא התחילה לנסוע בלי לחכות לרגע.
היא הסתובבה במהירות, תקפה את ראשי סחרחורת קלה...היא נוסעת ממש מהר!!
הגענו לכביש הפתוח והרחב, בעודי מחזיקה בחגורה ומתפללת שלא תהיה תאונה כלשהי.
הרגשתי שאני יושבת ליד נהגת שודים, זה היה מטורף!!
לפתע קלטתי את המכונית השחורה שבו ליעם נסע, היא מצא אותו!
ליעם הביט בנו דרך המראה והגביר את המהירות שלו עוד יותר וכך גם אנחנו.
הנסיע הייתה כל כך חלקה, אך מהירה מאוד! כאילו אנחנו בתחרות מירוץ.
הסטתי את עיניי לרגע לעבר הבחורה, היא נחושה כל כך לתפוס אותו.
מה קורה כאן...?!
היו כל כך הרבה סיבובים חלקים ומפחידים, הסחרחורת התגברה עוד יותר.
אני מקווה שזה יגמר מהר...
לאחר כמה דקות, הבחורה השיגה אותו סוף כל סוף, הסתובבה הצידה וחסמה את המכונית שלו ישר בלי לפחד.
כך שלליעם לא נותר ברירה אלה לעצור, אחרת הייתה תאונה נוראית.
התנשפות גדולה יצא מפי כשעצרנו לגמרי! בעודי ממשיכה להחזיק בחגורה.
מה היה הרגע...
אותה בחורה הורידה את החגורה וירדה מהמכונית מיד, עם מוט אדום וארוך.
מה לעזעאל!? הסתכלתי מבולבלת, למה שהיא תצא עם מוט מעץ!?
היא הולכת לפגוע בו??
ליעם יצא מהמכונית השחורה בעצבים. ״יש לך משאלת מוות?״ פנה אליה.
היא התקדמה אליו, אך לא בדרך הנורמאלית...אלה בסלטות מגניבות וחדות.
היא התחילה לתת לו מכות קטנות עם המוט, בזמן שליעם חוסם את המכות שלה ופולט מפיו ״איה.״
הייתי המומה לגמרי, היא פושעת או משהו!?? למה שתרביץ לו עם מוט ארוך?? הוצאתי את החגורה ויצאתי מהמכונית במהירות.
עיניי קלטו שהמכות שהיא נתנה לו לא היו ממש מכות, יותר אפשר להגיד... נזיפות קטנות.
״תפסיקי! תספיקי!״ אמר לה בצעקה.
היא עצרה כשהמקל מופנה אליו באיום, ״זה עדיין לא מספיק לך?״ ״מי לימד אותך להתייחס לבנות ככה?״ נזפה בו עם קולה הפעם.
אחותי, את אפילו לא יודעת כלום!״ הזיז את המקל ממנו.
״אחותי!״ חזרתי אחריו בלחש, זאת אחותו!?? בגלל זה היא הזכירה לי מישהו...עכשיו אני מבינה הכל.
היא הביטה בי בחיוך רחב, התקדמה כמה צעדים אלי. ״מצטערת, אני מתנצלת בשם אחי הלא בוגר.״ אמרה. הייתי בהלם לגמרי.
סובבתי את ראשי מיד בשליליות, כאות שהכל בסדר ושהיא לא צריכה להתנצל.
אבל איך זה שהם דומים, האופי שלה הרבה יותר בוגר משלו...היא שונה.
״בואו נלך הביתה קודם ואז תוכלי לספר לי הכל.״ הנהנתי מהר בביישנות.
״אני...״
״היא מורחקת מהבית שלי!״ ליעם קטע אותי פתאום.
״האם אתה רוצה להיות מורחק?״ השיבה לו בחוצפה.
הוא לא ענה ורק סובב את פניו הצידה, ״בואי נלך.״ פנתה אלי חזרה בחיוך.
היא פתחה את דלת המכונית שליד הנהג ודחפה אותי פנימה, בעודי עדיין המומה מהכל.
היא סגרה אחרי, הסתובבה לכיוון מושב הנהג. ״אני אמרתי שהיא לא מורשת להיכנס לבית שלי!״ שמעתי את קולו מהמכונית.
״תיזהר בנהיגה שלך חזרה.״ אמרה ונכנסה פנימה למכונית.
איפשהו הרגשתי הקלה, אולי בזכות אחותו אוכל לסדר את הדברים בנינו...אולי כך...ליעם יסכים לדבר איתי, גם אם זה יהיה לכמה דקות בודדות.