בנים על פני פרחים 🌺

פרק 52

הלילה הגיע, בהיתי במכוניות המפוארות עוזבות אחת אחרי השניה.
איך בשניה אחת לקחו לי אותו? מה ביקשתי? לבלות מעט עם החבר שלי...
נאנחתי, זה היה הפחד הכי גדול שלי, לאבד אדם שיקר לי והינה...
אני אוהבת אותו כל כך, נפלתי אליו ועכשיו...אני מתרסקת. העובדה שאני יכולה לאבד אותו תוך שניה, כואבת יותר.
התהלכתי ברחובות הלילה, הקור התחיל להגיע וחיבקתי את עצמי כדי למנוע מהקור להגיע אלי.
למרות שזה לא ממש עזר...
התכופפתי, הנחתי את ראשי על ברכיי. לא יכולתי ללכת עוד...כל כך דאגתי לו.
מה הם יעשו לו עכשיו? האם הוא בסדר? איך אוכל לתקשר איתו? אוף!
״מישהו קרא לנהג מחליף.״ קול מוכר נשמע לידי. הרמתי את ראשי, ראיתי דמותו של דילן יושב על אופנוע, חיוך עלה לשפתיו.
קמתי מבולבלת, ״איך ידעת שאני כאן?״
״אני באתי כי מישהו התקשר בשביל נהג.״ הסביר. ״מה?״ לא הבנתי את כוונתו. ״ליעם התקשר אלי.״
ליעם דאג לי, למרות המצב שהוא נמצא עכשיו...הוא עדיין חשב עליי.
דמע קטנה ירדה ללחיי, הכאב עוד יותר גדל.
דילן ביקש ממני לעלות על האופנוע וכך עשיתי, הנסיעה הייתה שקטה, לא החלפנו מילה בנינו.
לא ידעתי מה להגיד, הייתי כל כך מותשת ממחשבות על ליעם. השוקולד שהתכוונתי להביא לו עדיין בידי, לא זכיתי לתת אותם באמת כמו שצריך ליום אהבה.
לאחר כמה דקות של נסיעה, עצרנו ליד הבית שלי. ירדתי מהאופנוע והודתי לו על העזרה בחיוך קטן.
״אני הולכת.״ אמרתי והסתובבתי לכיוון הדלת. ״ליסה.״ קרא בשמי.
הסתובבתי חזרה בחוסר רצון. ״אם משהו אי פעם יקרה, את תספרי לי?״ שאל והביט בעיניי. ״משהו כמו מה?״ חייכתי חיוך מאולץ. ״טוב אני מקווה שלא תצטרכי. אבל...״
נאנחתי. ״בתקווה ששום דבר לא יקרה. זה לא כאילו ליעם ואני רציניים או משהו כזה.״ אמרתי, מחוסר רצון וכאב.
הקשר שלי עם ליעם לא התאפשר, אם כל אהבה שיש בנינו...אני לא יכולה להיכנס לעולם שלו...אף אחד לא מקבל אותי שם ובמיוחד לא אימו.
אולי הגורל לא באמת רוצה את הזוגיות הזאת, אז למה למשוך בכוח כששום דבר אינו אפשרי באמת...?
״תנהג בזהירות.״ השבתי והתקדמתי לכיוון הבית. ״ליסה.״ שוב קרא בשמי. ״אל תדאג לגביי!״ הרמתי את קולי מעט מיאוש.
דילן הצביע על ראשי. ״את לוקחת את הקסדה איתך?״
״אה?״ נזכרתי בקסדה שעל ראשי. צחקקתי בקול. ״בדיוק עמדתי להחזיר לך את זה!״ הורדתי במהירות את הקסדה והבאתי אותה.
״להתראות!״ כופפתי את ראשי לתודה ורצתי אל תוך הבית.
איזה פאדיחות עשיתי!! עכשיו הוא בהחלט יודע שעובר עלי משהו...
נכנסתי לחדר, התיישבתי במיטה ובהיתי ברצפה למשך כמה דקות ארוכות.
״מרגיש לי שחסר לי משהו...״ מלמלתי והסתכלתי על ידי.
״השוקולדים!!!!״ קפצתי וניסיתי להיזכר איפה שמתי אותם. ״שיט!״
איך עכשיו אביא לו אותם...למרות שכבר עבר יום אהבה...
כנראה ששכחתי אותם אצל דילן, באופנוע...טוב ואם התמזל מזלי אני אקבל אותם חזרה.
הלכתי לצחצח את שיניי ולהתארגן לקראת שינה, לפתע שמעתי מהומות מחוץ לחדר האמבטיה.
יצאתי עם מברשת השיניים בפי. ״קרה משהו? האם יש פה מישהו?״ שאלתי וראיתי את כולם עומדים מול הדלת.
עיניים אפלות בחנו והביטו בי, צמרמורת עברה בגופי.
אמא של ליעם, מה היא עושה כאן!?
ההורים שלי הזמינו אותה בהיסוס להיכנס וכך היה, היא התיישבה בשולחן מולנו.
ושקט מותח היה בין כולם, בלעתי את רוקי. למה היא כאן? ליעם מודע לכך שאימו נמצאת בבית שלי כרגע?
״אתם בטח מופתעים, בגלל שבאתי לפגוש אתכם בפתאומיות.״ אמרה בעדינות רבה. ״לא, בכלל לא. האדון הצעיר ליעם...לא.״ עצרה את עצמה אימי לרגע. ״תודות לבן שלך אנחנו רגילים לזה.״ צחקוק קליל נשמע מהוריי.
״ליעם היה פה בעבר?״ שאלה מופתעת. ״כן ברור. הוא לא רק בא לבקר, הוא גם ישן אצלינו. הכין מאכלים איתנו והלך איתנו למקלח...״ אימי נתנה צביטה לאבי שישתוק.
אני לא אוהבת לומר את זה, אבל לפעמים אבא שלי כזה חסר טקט, מין הסתם שלהגיד דבר כזה לאמא של ליעם זה דבר נורא!
״אני אגש ישר לעניין.״ אמרה בחוסר סבלנות. ״את אדם מאוד עסוק, אז ברור שאת צריכה לגשת לעניין.״ אימי ניסתה לרכך את המצב.
״אני מאמינה שברגע שאדם נולד, יש עולם נפרד שבו כל אדם אמור להתמודד איתו, ליעם הוא ילד שצריך לשאת לא רק את דרום קוריאה או את אסיה, אלא את כל העולם כולו.״ הסבירה מפורט. ״ברור!! בגלל שחברת שינווה היא חברה גלובלית!״ צחקק אבי.
״ובתור אמא, אני אעשה כל מה שבכוחי בשביל להבטיח שהבן שלי יצליח במשימה שלו. וזה התפקיד שלי בתור אם.״ המשיכה ופניה היו רציניות ללא אף רגש. ״כן, ברור שאת צריכה.״ אימי הצדיקה את דבריה.
״אם הייתם מגדלים את ליסה טוב...״ באה להסביר אך אימי קטע אותה.
״כן, גם אני בתור אמא, אנסה את כל כוחי בשביל לגדל את ליסה שתתאים בשביל ליעם.״ כיווצתי את גבותיי, זה ממש לא מה שהיא רוצה לשמוע, נאנחתי.
״לא לזה התכוונתי. אני מדברת על הדשא שבמגרש הגולף.״ הסבירה.
״תסלחי לי?״ אמא שאלה מבולבלת. ״האם אתם יודעים מה הדבר הכי חשוב כשרוצים לגדל דשא טוב?״
״אוכל?״ אבי שאל בחיוך תמים. ״זה להיפטר מהעשבים השוטים. זה הכי חשוב להוציא את העשבים השוטים מהשורשים, כדי שזה לא ישרוד ויגדל ביחד אם הדשא.״ מה היא רומזת עליי בעצם? שאני לא טובה מספיק בשביל ליעם...?
״על ידי כך, את מתכוונת...? אבי עדיין לא הבין את דבריה, אך אימי ישר קלטה זאת במידי. ״אז האם את אומרת שליסה שלנו היא עשב?״
״אני שמחה שאתם מבינים למה אני מתכוונת.״ השיבה ללא בושה. ״בדרך כלל מרססים חומרי הדברה בהתחלה בשביל להיפטר מהעשבים. אבל הפעם...״ הייתי בשוק, איך אדם יכול להגיד דברים כל כך נוראים? מה עשיתי לה כבר שאני חייבת לשמוע זלזול בקולה? והכל בגלל שיצאתי עם בנה!
״המזכיר ג׳ונג.״ פנתה אל המזכיר שעמד לצידה. ״כן, מנכ״לית.״ הניח על השולחן מזוודה קטנה ופתח אותה.
כסף רב נמצא בפנים, ״זה 300 מיליון יון.״ אמר.
״מיליון?״ רן גמגם בשוק. וכך גם הוריי. אך אני לא הופתעתי.
הדבר היחיד שרציתי זה לזרוק עליה כיסא לראש, מי היא חושבת שהיא?? לגרום למשפחה שלי להתלהב מכסף בשביל להגשים את הרצונות שלה! זה שוחד!! ובמיוחד רק כי אני יצאתי עם בנה, היא פשוט פסיכופאטית!
״אם אתם צריכים עוד, אני יכולה לתת לכם, בגלל שזה גם אשמתנו על שלא גידלנו את הילדים נכון.״ המשיכה וביקשה מהמזכיר שלצידה להניח חוזה על השולחן ובוא רשום שלא אצא יותר עם ליעם או התקרב אליו, בתמורה לכך נקבל את הכסף.
״זה הסכם שאומר שאת אף פעם לא תיפגשי עם אדון ליעם, כל מה שאת צריכה לעשות זה לחתום.״ הסביר עוד על ההסכם. ״סלח לי!״ באתי לומר משהו, אך לפני שהספקתי אימי קמה ולקחה קערה מלאה במים ושפכה עליה ללא היסוס. ״תעופי מפה מיד!״ צעקה בחוזקה.
לרגע אחד אימו של ליעם הייתה בשוק, אך מיד הגיבה לכך. ״את כרגע עשית טעות גדולה.״ איימה. ״לא משנה אם זאת טעות גדולה או קטנה, זה עדיף מאשר לקרוא לילד עשב מול ההורים שלה. תעופי מכאן! את לא שומעת אותי!???״ אימי התעצבנה מאוד, היא ידע שזה לא בסדר.
לא אשקר מעט הופתעתי...לא ידעתי שככה היא תגיב למצב הזה.
״גדי, מה אתה עושה? תתקשר למשטרה מיד! מה אתה עושה מותק!? תזרוק את התיק עם הכסף מיד!!״ המשיכה לצעוק. ״הבנתי!״ אמר וקם מיד. ״את תתחרטי על זה, אני לא כזאת נדיבה בשביל להציע פעמיים.״ עדיין ישבה ללא תזוזה. ״לפגוש אישה כמוך פעמיים לזה אני מוכנה לסרב.״ ענתה לה מיד.
בלי לחכות, היא קמה ישר, לקחה את הכסף ויצא מהבית רטובה כולה.
לא ריחמתי עליה, הגיע לה.
למרות שזאת אמא של ליעם, מי שאני אוהבת...עדיין, לא אוכל להתנהג אליה בנחמדות כל הזמן.
יש גבול ואמא שלי הצליחה לעבור אותו ללא פחד, אני שמחה.

״אמא.״ מלמלתי.
כולם התיישבו מסביב לשולחן עוד מעכלים את המצב. ״מותק, מאיפה מצאת את כל האומץ הזה?״
״אמא, את ריגשת אותי כל כך, אף פעם לא הייתי גאה בך כל כך כמו היום. הכבוד שלך יותר חשוב מכסף, איך את יכולה פשוט למכור את זה בשביל...״ רן התרגש. ״על מה אתה מדבר? איך כבוד יכול להיות יותר חשוב מכסף? ברור שהכסף יותר חשוב, בחברה קפיטליסטית, הדבר הראשון זה כסף, הדבר השני זה כסף ושלישי זה כסף, כבוד בתחת שלי.״ אמרה אמא וסטרה את מעשיה.
״אז למה עשית את זה קודם?״ רן שאל מבולבל וכך גם כולם. ״האישה הזאת ניסתה להיפטר מאיתנו רק בשביל 300 מילון יון, האם היא צוחקת עלינו!? אפילו ילד בן 3 בקוריאה יודע כמה החברה של שינווה שווה. וכל מה שהם נותנים לנו זה 300 מיליון יון? אז תתארי לך שאת בסופו של דבר תתחתני עם האדון הצעיר ליעם, לא משנה כמה זמן האישה הזאת תחיה, אם היא תחיה 1000 שנה או 10,000 שנה? אז כל ההון שלה ילך לבן שלה, וכל זה יהפוך להיות שלך. איך היא מעיזה להציע לנו רק 300 מיליון יון?״ לרגע הייתי גאה באמא שלי, אך בשניה אחת הכל התהפך. ״אמא!״ אמרתי בקול עצבני. ״מה? ואת תקחי את עצמך בידיים. המטרה שלנו היא הייצוא של שינווה וחברת התעופה שינווה, האלקטרוניקה של שינווה, חברת הבנייה שלהם וחברת הרכבים שלהם! מה עוד יש?״ פנתה אל רן. ״לה וינדר.״ הוסיף בחיוך. ״ברור!! גם המלון הזה יהיה שלך.״
אנחה כבדה יצא ממני. ״אמא!״
״מה? מי יודע בעוד 20 שנה את היא זאת שתופיע בטלוויזיה.״ המשיכה וקטע אותי. ״אין דבר כזה שביעות רצון, עד שלא תהפכי להכי טובה.״ אבי אמר. ״כן, המשפט הזה!״ הצדיקה אותו.
״תשאירו את זה לאמא שלי!!״ רן אמר גאה בחיוך. ״מותק, אני באמת לא ידעתי שיש בך כזה עומק.״
אימי שיחקה בשיערה בגאווה גדולה. ״זה מספיק שאתה יודע עכשיו.״
הייאוש הגיע במהרה וראשי נפל על השולחן.
יופי, זה מה שחסר לי עכשיו.
איזה כיף.