בנים על פני פרחים 🌺

פרק 49

אמילי עזרה לתומס לקום, בעוד עדיין עמדתי המומה מהסיטואציה.
״תסביר לי מה קרה?״
״אני לא יודע, גם! אני אמרתי שנשאר חברים והוא פשוט התחיל להכות אותי! אם הוא מתכוון להגיד לא, הוא יכול היה רק להגיד את זה.״ השיב בכאב. ״איי! זה בטוחה הולך להישאר 8 שבועות.״ החזיק בלחיו בכאב.
״אני מצטערת, אני אתנצל במקומו...״ אמרתי לתומס בצער, הרגשתי ממש רע בשבילו.

יומיים עברו מאז, ליעם לא יצר איתי קשר...וכך גם אמילי לא הייתה במצב כזה טוב עם תומס.
שנינו הלכנו לחנות גלידה כדי להרים את מצב הרוח, התיישבו ואכלנו...אולי כך מרגיש יותר טוב.
״הוא לא עונה לי, הוא מתעלם גם מהודעות הטקסט שלי.״ אמרה, הרגשתי ממש רע בשבילה ומעט גם אשמה...״אני מצטערת, אמילי.״
אנחה גדולה הייתה לי. ״באמת אין לי מה להגיד.״
״אני אגיד לליעם...״ אמילי קטע אותי פתאום. ״לא, אני לא חושבת שליעם היה בפועל ככה ללא סיבה.״
״למה את מתכוונת?״ שאלתי מבולבלת. ״באותו היום, תומס עשה הרבה טעויות...אבל ליעם המשיך לנסות ושמר על הכעס שלו, בטח יש סיבה למה שקרה.״ הסבירה והביטה בגלידה הנמסה.
״איזו סיבה? האם אי פעם ראית את הבחור הזה מתנהג באופן הגיוני? הוא תמיד רוצה שהכל ילך בדרך שלו. הבחור הזה, הוא יעשה את זה ועוד יותר...רק חכי.״ השבתי בכעס. ״מה את הולכת לעשות?״ שאלה.
״אני הולכת להוציא את זה ממנו, התנצלות!״ הסברתי לה, אי אפשר לשתוק על זה.
לא משנה מה הסיבה, לא מרימים ידיים על אנשים.

החלטתי ללכת אל המקום בו הבנים תמיד נמצאים וליעם בכלל...אני חייבת לשמוע ממני התנצלות, זה לא יתכן שזה יגיע למצב הזה...כאילו זה בסדר להתנהג כך.
הגעתי אל המקום הקבוע בו היו הבנים ונכנסתי, הם התיישבו כולם על הספות הנוחות שלהם ואין אחד שלא היה חסר.
עזרתי אומץ ועמדתי מול ליעם בכעס.
״או, ליסה, מה את עושה כאן?״ טום שאל. ליעם לא הביט בי, והתעלם מנוכחותי וזה עיצבן עוד יותר. ״בבקשה תגיד לו שאני פה כי יש לי משהו להגיד לו.״ אמרתי לטום והבטתי בליעם.
״הוא נמצא לידך.״ השיב לי. אך לא עניתי והמשכתי להתמקד בליעם.
״זה מה שהיא אמרה לי להגיד לך.״ טום וויתר ופנה אליו.
״אז היא יכולה ללכת לאן שהיא רוצה.״ ליעם אמר באדישות מוחלטת.
״זה מה שהוא אמר לי להגיד לך.״ פנה אלי טום.
״אולי תשאל אותו חוק של איזו מדינה זאת, להכות מישהו ללא סיבה ולא להתנצל על כך?״
מייקל פנה אל ליעם, ״היי, מה עשית הפעם?״
״היא שואלת אותך חוק של איזו מדינה זאת?״ טום המשיך לומר לו בתמימות.
״תגיד לה שזה אפילו בזבוז מיצידי להשתמש באגרופים שלי על בחור כמונו.״ עיניו המשיכו להתמקד רק בקיר. ״הוא אומר שזה בזבוז.״
טום נאנח, ״נו באמת...עד מתי אני חייב להמשיך לעשות את זה?״
״היי, מה נסגר עם שינכם? מייקל שאל.
״בבקשה תעביר לו את זה במדויק, שזוהי האזהרה האחרונה שלי, תודות לאגרופים החזקים שלו, החברה שלי בוכה. אם הוא לא יתנצל, אז זה באמת נגמר!״ הצבתי עובדה סופית. ״היא צריכה להודות לי על כך שעזרתי לה להיפטר מחתיכת זבל כמוהו בשבילה. אבל התנצלות? תגיד לה שאני לא יכול לעשות זאת גם אם אני אמות, אז תגיד לה לעשות מה שהיא רוצה.״ ענה בחוסר רגש.
אני לא מאמינה שזה אפילו לא מזיז לו, כנראה אין לו בעיה שלא נהיה בקשר יותר.
״ליעם.״ מייקל הביט בו. ״בסדר, אני מבינה ליעם. היי, אתה יודע זה מתאים לך בדיוק! זה באמת היה יותר מידי בשבילי לצפות ממך להתאים את עצמך למישהו אחר ברצון. אבל אני לא מבינה למה אמילי התמימה צריכה להתמודד אם התוצאות של ההתנהגות שלך. ליעם, אל תתנהג כאילו אתה מכיר אותי מהיום והלאה.״ אם הוא מראה אלי חוסר רגש, כך אני אראה אליו!
״ליסה!״ טום ניסה לעצור אותי. ״היי, למה אתם מתנהגים ככה?״ מייקל ניסה להבין מה קורה.
הבטתי אל הבנים, ״אני מצטערת, להתראות.״ נפרדתי מהם לשלום והלכתי.

החלטתי ללכת לשחות, להוציא את כל הכעס שלי והמחשבות ממני, אני מעדיפה לשכוח הכל...פשוט הכל מהתחלה.
נכנסתי למים והתחלתי לשחות בכיף...זה גרם לי לנוח ולהנות מעט, ידעתי שארגיש יותר טוב אחרי זה.
יצאתי מהבריכה והתארגנתי לצאת, פתאום שיעול חזק תקף אותי, ולא הפסקתי להתאטש בחוזקה.
קינחתי את האף המסכן והאדום שלי, אני לא מאמינה שאני הולכת להתקרר.
פתאום הרגשתי יד תופסת בכתפיי, הרמתי את מבטי וראיתי את דילן מולי מצחקק. ״רואה? אני אמרתי לך שאת תצטנני.״ הזזתי את הראש לרגע הצידה וקינחתי בעדינות את האף. דילן המשיך לצחוק ממעשי, זה היה קצת מביך... אבל הוא כבר ראה הכל אין לי מה להסתיר.
״איך ידעת?״ בהיטי בו. ״את שוחה כל פעם שאת מרגישה מוטרדת. היא מוטרדת, אז...היא תהיה בבריכת השחיה.״ הסביר את מחשבותיו. ״אם אתה הולך לדבר על ליעם, אני לא הולכת לדבר על זה.״ אמרתי לו לפני שיחשוב לעשות משהו כזה.
״האם אמרתי שאני הולך לדבר על ליעם?״ שאל בחיוך. ״אם הוא עשה לי משהו לא טוב, אז זה נגמר ברגע שהוא צועק עליי, אבל בגלל אמילי, אני לא יכולה.״ נאנחתי. ״היא עשתה זאת כדי לנסות לעזור לנו...״ מלמלתי לעצמי.
״אנחנו מדברים על ליעם עכשיו, נכון?״ שאל דילן.
לא עניתי, הוא צודק אני התחלתי את הנושא עליו, אוף למה אני לא יכולה לשתוק לפעמים. ״את יכולה לענות לי?״
״בכל מקרה! אני לא יכולה לסלוח לו בכזאת קלות הפעם...אוף, אם הקשר של אמילי נגמר, איך אני יכולה להמשיך לצאת עם ליעם אחרי
זה?״ שוב נאנחתי ברוגז.
״אמרת שאת לא הולכת לדבר עליו, אבל את בכל זאת עושה זאת.״ צחקק מדבריי. באתי להגיד משהו אך פתאום שוב השתעלתי מחוסר רצון.
״אני קיוויתי שלא תצטרכי את זה, אבל את כן צריכה.״ דילן הוציא שקית ובה תרופה. ״אם את לא תייבשי את השיער שלך אחרי שאת שוחה, את תיצטנני, מישהי שאני מכיר עושה את זה כל יום בימים האחרונים.״ נגע בשיערי הרטוב לרגע.
״אז...״ שוב התאטשתי. ״רואה?״ חייך. ״דילן...״
״את לא אסירת תודה? טוב, אז אני אגיד רק דבר אחד.״ בהיטי בו בעודי מקשיבה.
״בחור לא עושה משהו "רק בגלל" מול הבחורה שהוא מחבב, תמיד יש סיבה לכך.״ הסביר.
״הא?״
״אני אומר את זה מתוך ניסיון, אז זה בסדר אם את מאמינה בזה. אני הולך.״ אמר ונעלם ברגע.
הבטתי בתרופה שדילן הביא לי, חימם לי את הלב שדאג לי כך...