בנים על פני פרחים 🌺

פרק 31

לאחר השיחה שלי עם ליעם, כולנו יצאנו לטייל עוד קצת באי המדהים.
אני מרגישה פשוט מהופנטת מדי ליופי הזה...הלוואי ויצא לי לחזור לכאן עוד פעם יחד עם המשפחה שלי.
מעניין אותי לדעת איך הם היו מגיבים למקום הזה, מה שבטוח רן היה קופץ בשמחה!!
הייתי רוצה לראות את זה...
המחשבה הזה גרמה לי לחייך, אימילי גם שמחה שבסופו של דבר נישארנו. קשה לפספס מקום כזה...
״מייקל קנה אי גם, זה נמצא בדובאי.״ ליעם התחיל לדבר והביט בי.
״ליתר דיוק אני קניתי אי שהאדם יצר בצורת דרום קוריאה.״ תיקן אותו וצחק.
״אבל הטמבלים האלה התבלבלו ועשו אותו כמו האי דוק דו...אז אנחנו נצטרך לעשות זאת בעצמנו.״ טום הצטרף לשיחה והביט לרגע באימלי ובי.
אימלי התחילה להשתעל לאחר ששתתה את המיץ שלה...טוב, אני מבינה אותה זאת שיחה די מפחידה. שיחה לעשירים בלבד...
״אז חוץ מ - F4 זאת הפעם הראשונה של כולם פה, לכן בואו ניצא לטיול קצר. דילן הציע רעיון נחמד.
כולם הסכימו איתו וישר יצאנו לטייל בכל האי, רכבת נחמדה הסיע את כולנו להביט קצת על העיר הגדולה.
ליעם בדרך לא הפסיק לעציק לי, כל שניה הוציא את כובע הטיולים שלי מראשי.
היו לו מלא קטעים מעצבנים, אבל ניסיתי להתעלם מכך...כי החלטתי שאני צריכה לנצל כל רגע במקום המהנה הזה ולא להתעסק בלריב איתו. מי יודע אם אחזור לכאן שוב...
אימלי ואני צחקתי הרבה ביחד, הרבה זמן לא יצא לנו להנות ככה...
נכנסו לחנות מזכרות, היו כל כך הרבה דברים חמודים...חשבתי אפילו לקנות משהו למשפחה שלי.
לאחר כמה קניות קטנות יצאנו מהחנות, השאר המשיכו להתקדם בעודי ממשיכה עדיין להביט עוד קצת.
ראיתי במקרה את דילן מהצד מתבונן בדוכן פרחים והמוכרת החמודה הייתה ילדה קטנה ומתוקה שניסתה למכור אותם.
דילן התכופף באיטיות והרים בידו פרח לבן יפיפה, בוהה ובוחן אותו במחשבה.
לאחר כמה שניות הוא הניח את הפרח ונתן מבט חביב לילדה, ממשיך ללכת בדרכו.
לאחר שהוא הלך לגמרי, התקדמתי אל הדוכן והתבוננתי באותו הפרח שדילן החזיק מקרוב.
הילדה קלטה אותי בוחנת אותו והרימה את הפרח בשבילי, ״תני את זה לבחור שאת אוהבת.״ נתנה לי אותו בחיוך.
לא הבנתי כלל מה היא אמרה, כי היא דיברה בשפה זרה, ״מה?״ שאלתי מבולבלת מדבריה.
היא עשתה לי סימן לב אם ידיה הקטנות, ״אהבה, אהבה?״ עשיתי אחריה במבט שואל.
היא הנהנה, חייכתי בחביבות והיא אלי, הודתי לה מיד.
מעכשיו אטפל בפרח הזה, הוא יפיפיה כל כך...
לאחר שסיימנו את הטיול המהנה, אימלי ואני החלטנו להשתזף במרפסת הביקתה לבדינו. השמש הייתה חמימה, אז היינו חייבות לנצל את הרגע הזה.
עצמתי את עיניי, נותנת לשמש החמה לעשות את העבודה...
הרגשתי קצת עייפה לפתע, אז החלטתי לתפוס קצת תנומה קטנה וכך גם אימלי עשתה.

~חלום~
הלילה הגיע, אימילי ואני הלכנו יחד עם הבנים לאזור הברים.
הבנים התקדמו טיפה יותר מהר ואנחנו נשארנו מאחורה מדברות בנינו.
״הן ניראות קוריאניות.״ אמרתי כשקלטתי במקרה שתיי קוריאניות המסתובבת גם באזור הזה.
אימילי משכה אותי יחד איתה לכיוונם, ״סלחו לי.״ פנתה בחיוך קטן אליהן.
״כן?״
״מה זה?״ שאלה אימילי בעודה מהביטה לעבר אוהל גדול בו הבנות הקוריאניות יצאו ממנו.
״אה...זאת, מגדת עתידות, אני חושבת שאומרים עליה שהיא מגדת העתידות הכי מדוייקת, היא באמת מדוייקת!״ הסבירה אחת הבנות.
״היא מגלה את העתיד?!״ אימילי שאלה בסקרנות.
״כן.״ השיבו לה.
״מגדת עתידות?״ הבטתי באימילי בשאלה, יכולתי לראות שהיא מאוד רוצה ללכת לבדוק.
ואכן צדקתי, היא משכה אותי כל הדרך עד לאוהל...
התיישבנו בכיסאות מול המגדת העתידות, הסתכלנו מסביבינו וראינו הרבה דברים מוזרים שלא הכרנו לפני.
המגדת העתידות הייתה מלאת צמות שחורות בכל הראש, היא נעצה בנו מבט חודר.
עיניה הגדולות גרמו לגופי להרגיש מאויימת...וכך גם לאמילי.
היא ביקשה את אחת מידינו, אימלי משכה את ידי לכיוונה...אך אני התנגדתי מהפחד.
למה שאני אהיה הקורבן?!
בסופו של דבר וויתרתי אחרי שתיי דקות והושטתי את כף ידי בזהירות רבה.
צמרמורת הגיע לגופי...
היא תפסה את כף ידי ומיששה אותה בעדינות, לאחר מכן הפכה אותה...כך שהיא הייתה בצד החשוף.
פניה הביטו על כף ידי ואז עיניה עברו אלי, ״אני רואה גבר.״
״גבר?״ שאלתי כדי להיות בטוחה בדבריה.
״בעלך לעתיד.״ השיבה כשגבותיה עלו ברצינות.
״בעל....״ מלמלתי לעצמי.
״בעל? בעל?!״ אימלי חזרה אחרי המומה. ״איפה? איפה? מי זה?״ הוסיפה, פונה אל האישה.
״הוא פה איתך.״ השיבה לי בקולה הדרמטי.
״מה?״ הרמתי גבה בבילבול.
״נפש תאומה.״ הוסיפה האישה.
״נפש תאומה??״ על מי היא מדברת?! אימלי ואני הבטנו אחת על השניה ואז חזרנו להביט באישה.
״זה נהדר!״ אימילי דפקה את ידה בשולחן בהתרגשות.
״נפש תאומה שהופך להיות בעלך, זה נהדר, זה נהדר! עכשיו זה הפך להיות יותר חיובי.״ הוסיפה בחיוך רחב וכך גם אני.
״שני גברים שונים, שניים!״ עיניה של המגדת עתידות גדלו בדרמטיות.
פי נפתח לרווחה, שתיים...? ״למה היא מתכוונת עכשיו?״ אימלי הפכה שוב למבולבלת.
״זאת אומרת שהנפש התאומה והבעל לעתיד...הם שני אנשים שונים?״ הביטה בשאלה אל האישה.
״את תאבדי משהו חשוב!״ שוב האישה הביטה בי.
״לאבד...חשוב...?״ מלמלנו שתינו במחשבה.
״בתור אישה!״ לחשה לנו.
״בתור אישה, חשוב...״ גלגלתי את עיניי למעלה בעודי חושבת למה היא מתכוונת.
״יכול להיות שהיא מתכוונת ל...?״ אמילי הביטה בי וכך גם אני בה בזהירות.
״אעע!!!״ תפסנו אם שתיי ידינו בחזה.
לא, אין סיכוי!! אסור שזה יקרה בקרוב, אני עדיין ילדה! עוד לא התחלתי את החיים שלי...

***
פקחתי את עיניי לרווחה וגופי אוטומטית התרומם לישיבה, קלטתי את אימלי עושה את אותה הדבר...״מה קרה?״ שאלה מבולבלת.
״זה היה חלום.״ התנשפתי בכבדות. ״אימלי...אני...אני...היה לי חלום.״ הסתובבתי אליה במהירות.
״איזה חלום?״ שאלה בסקרנות.
״זה היה חלום...חלום...״ גרדתי בראשי מתסכול. ״אה...תודה לאל...״ נאנחתי כשקלטתי שהכל אינו אמיתי.
אמילי המשיכה להביט בי בשאלה, ״את ואני הלכנו למגדת עתידות!״ הסתכלתי עליה לרגע. ״הלכנו אליה כדי שהיא תגלה לנו את העתיד, אבל האישה הזאת אמרה...שאנחנו צריכות להיזהר!״ החזקתי את ראשי אם שתיי ידיי.
לאחר דבריי קלטתי את מייקל וליעם נכנסים אל המרפסת ללא הזהרה מוקדמת.
״את חייבת לבוא איתי לאנשהו.״ התקדם אלי.
״איפה?״ הרמתי את ראשי מהר בבהלה.
״את תידעי כשנגיע לשם.״ לקח את נעליי וחטף את אחת מידיי שהחזיקה בחזה שלי בדאגה רבה.
״היי, היי.״ התנגדתי טיפה שהוא יתפוס את ידי.
״תמהרי ובואי נלך.״ משך אותי בלי להקשיב לי אפילו.
״אימלי!״ קראתי לה בפחד.
אסור שהוא יקח אותי, אחרי החלום הזה...מי יודע אם זה אמיתי?!!
״אימלי!!״ ניסיתי להמשיך להתנגד והבטתי בה בפחד.
״ליסה!״ הבינה את כוונתי מיד וקרא בשמי גם כן.
״ליסה!!״ שוב קרא בשמי.
ליעם קלט שזה לא יעבוד ולחש למייקל שיטפל באימלי בנתיים, אולי כך נשחרר אחת מהשניה.
אבל זה לא נכון!! העניין הוא...ש...אסור לי להיות לבד עם ליעם!! במיוחד עכשיו...
״אמילי!!״ צעקתי בפעם האחרונה לפני שיצאתי מהדלת לעולם המפחיד שמחכה לי מעבר לפינה!
״ליסה! תשמרי על עצמך!!״ עינייה המודאגות הביטו בי בפעם האחרונה.
״זה לא כאילו שהיא הולכת לשדא קרב.״ צחקק מייקל.
עד שלבסוף לא יכולתי לשמוע אותה ועזבתי לגמרי את הביקתה יחד עם ליעם.
לא, זה הסוף שלי!!