בנים על פני פרחים 🌺

פרק 48

היום עבר שקט למזלי, החלטתי ללכת לנקות את הראש.
הלכתי לשחות בבריכה ולהתאמן מעט, בסופו של דבר זה מה שגורם לי להירגע תמיד.
כשסיימתי להתאמן, התארגנתי ויצאתי מאזור בריכת השחייה עם הרגשה רעננה ביותר.
קלטתי לפתע את דילן נשען על הקיר ומביט אל הרצפה, ״דילן!״ קראתי לו בחיוך וכך חייך אלי חזרה.
לפעמים אחרי פעילות מרגיע...לפגוש אדם שעושה לך טוב זה בונוס.
״זה נראה כאילו את דואגת הרבה בימים האלה.״ דילן אמר כשהביט אל השמיים. ״האם זה בגלל ליעם?״
באתי לענות לדילן, אך לפתע איטאטשתי ושיעול קל התפרץ.
ניגבתי את אפי בנייר, דילן התקרב ונגע בשיערי הלח. ״את תצטנני.״ אמר בדאגה.
דילן שחבש כובע צמר העביר לי מיד וחבש בראשי, חיוך קטן עלה לי. ״זה באמת בסדר, תודה״ אמרתי, כדי שלא ידאג יותר מידי. ״זה באמת חם.״ הוספתי.
״האם אני יכול לתת לך עצה?״ שאל.
״אה?״
״אל תנסי להתחמק.״ אמר. ״דילן...״
״מי זה שאמר לי שהתחמקות זה התנהגות קל פחדנים?״ חייכתי כשניסה לעודד אותי. ״אל תתחמקי, תתני לו הזדמנות.״
נאנחתי, ״האמת אני לא אוהבת להיות בעולמו של ליעם.״
״עולמו של ליעם...עולמה של ליסה, אין דבר כזה.״ התכופף והחזיק בשני כתפיי כדי להיות בגובה העיניים שלי. ״כמו שאת ואני באותו העולם כרגע.״ חייך.
״אם את לא אוהבת את העולם שלו, אז את יכולה להביא אותו לעולם שלך.״ המשיך להסביר. ״האם זה לא התחום של ליסה?״ צחקקתי מעט.
עיניי הביטו בו בחביבות, ״אני אנסה לעקוב אחרי העצה שלך, תודה דילן, נתראה.״ נופפתי לו לשלום והלכתי.

אחרי שהגעתי הביתה והתארגנתי, החלטתי להתקשר לליעם.
חשבתי הרבה על דבריו של דילן, הוא עזר לי קצת להבין איך להתמודד עם הדברים לרגע הזה, בגלל זה אני מאוד מחוברת אליו...הוא מבין אותי יותר מכל אחד אחר ואף פעם לא אפסיק להודות לו על כך.
נזכרתי בשיחה שלי עם אמילי, היא סיפרה לי לגבי הדאבל דייט שהיא רוצה שנעשה יחד, לאחר שהכירה מישהו חמוד, אולי אשאל אותו לגבי זה. הסיכויים מאוד קטנים שיסכים, אבל ננסה מה יש לי להפסיד?
צלצלתי אל ליעם ולאחר כמה שניות הוא ענה, ״ליעם?״
״הלו.״ השיב לי באדישות.
״זאת ליסה.״ אמרתי לאמת את זהותי.
״ליסה? מי זאת?״ לקח לו זמן להבין מי התקשר אליו...
״ליסה, מי שהתארחת אצלה מלפני יום...״ ניסיתי להסביר.
״אה! אה, אני זוכר! מה קורה איתך?״ השיב בהגזמה. איך הוא יכל לשכוח אותי כל כך מהר?? מה זה אמור להיות??
״אתה פנוי?״ שאלתי. ״האם את חושבת שתמיד יש לי זמן פנוי? אני כל כך עסוק, אני אפילו לא ידעתי שלא התקשרת במשך 3 ימים ו 13 שעות.״
״אוקיי...חברה שלי יוצאת עם הבן זוג שלה והיא שאלה אם אפשרי שנעשה דאבל דייט...״
״מה? מי את חושבת שאני? למה שאני אלך לאנשהו עם אנשים שאני לא מכיר? אני לא הולך! אני מנתק!״ השיב בתוקפנות.
השיחה התנתקה, הבנתי שזה מקרה עבוד...אולי זה סתם ביזבוז שניסיתי בכלל.

היום הגיע, חיכיתי עם אמילי לדייט שלה, האמת התלבטתי אם לבוא או לא, כי לא הייתי בטוחה שליעם אבוא בסוף...ובכלל מה אני קשורה לדייט של זוג, אהיה לא קשורה...ובכל זאת עמדתי וחיכיתי איתה בתקווה שליעם יחליט להגיע.
״אין סיכוי שהוא יבוא, הוא צעק עלי בטלפון.״ אמרתי לאמילי מבואסת מעט. ״אז למה את מחכה?״ שאלה בחיוך קטן.
״מי מחכה...?אני מתכוונת, אני רק סקרנית לגבי החבר שלך, בגלל זה אני מחכה.״ ניסיתי להמציא תירוץ.
למרות שעמוק בפנים ציפיתי שליעם יגיע ולא יבריז לי...
״היי, מי זה? האם את ליסה?״ שמעתי קול מוכר קורא בשמי. ״ליעם?״ מלמלתי והסתובבתי הצידה.
ליעם התחיל לצחוק בקול גבוההה, ״איזו צירוף מקרים.״ אמר והמשיך לצחוק לעצמו.
קימטתי את מצחי, ״צירוף מקרים?״
ליעם התקרב אלינו, שיעול קטן יצא ממנו ועמד לידינו בחיוך. ״אני רק עברתי בסביבה וראיתי בחורה לא אופנתית כמוך, בנוסף את רעדת בקור לכן קראתי בשם שלך ליתר ביטחון.״ מנע מעיניו להביט בי.
״אה, באמת? אז פשוט לך לאן שהתכוונת ללכת, אני מחכה לחבר של אמילי.״ עניתי לו בכעס.
״למה את מחכה לחבר של מישהי אחרת?״ קולו נשמע עצבני.
״פשוט לך לאן שהתכוונת ללכת, אל תתגרה בי!״ עניתי באייוש.
״אני בכל מקרה סיימתי אם מה שעשיתי, את רוצה שאני אשאר איתך?״ מבטו התחמקו ממני.
״מה?.״ עיניי התמקדו בו ברוגז. ״את רוצה להיות גלגל שלישי ולעשות להם בעיות?״ השיב. ״בעיות...?״ מלמלתי.
ליעם צודק, ברור שלא רציתי להיות גלגל שלישי...ובגלל זה תכננתי לעזוב רק אחרי שאדע בוודאות שליעם לא מתכוון לבוא.
אוף, למה אכפת לי ממנו, אולי הייתי צריכה להישאר בבית וזהו.
״אני מתנהג יפה! אני אשאר איתך.״ הציב עובדה. ״זה טוב, ליסה!״ אמילי חייכה ותפסה בזרועתיי בהתרגשות.
״משום מה, יש לי הרגשה רעה לגבי זה.״ אמרתי, אני מקווה שליעם התנהג בהתאם לגילו...לא כמו שהוא בדרך כלל.
״למה הוא לא מופיע? הוא כבר מאחר בשלושים דקות.״ הביט בשעון.
״הנימוסים שלו הם...״ ליעם התחיל להתלונן ועצרתי אותו במבטי.
בסופו של דבר זה בן הזוג של אמילי, זה לא בסדר לדבר עליו מאחורי הגב.
״מצטערת, אני אנסה להתקשר אליו שוב.״ אמילי התנצלה ולקחה את הטלפון. ״תתקשרי אליו מהר.״ השיב לה בחוסר סבלנות.
חיוך קטן עלה לי, בכל זאת ליעם החליט להגיע וזה שימח אותי מעט...
מי היה מעניין שבסופו של דבר הוא יזרום על כך.
פתאום מישהו זר וגבוהה הגיע, חיוך גדול עלה לשפתיו, ״היי, מה שלומכם? אני תומס.״ חבר של אמילי סוף סוך הגיע והציג את עצמו.
״שלום, אני ליסה, חברה טובה של אמילי.״ הצגתי את עצמי בנימוס.
״וזה ליעם...״ הצגתי את ליעם בנוסף, כי ראיתי את מבטו הקריר מביט הצידה בכעס בעוד שילב את ידיו.
ידעתי שהוא יעשה בעיות, גם עכשיו הוא עם פרצוף חמוץ...
״ואוו, השיער שלך!״ אמר תומס בהתלהבות. ״לאיזו חנות אתה הולך? השיער שלך הוא כמו קונכייה.״ כולנו שתקנו, אף אחד לא ידע מה להגיב על כך...זה קצת מעליב אם לומר את האמת.
ליעם בא לומר משהו, אך לפתע תומס צילם אותו בלי התראה, ״אם אני אפרסם את זה בבלוג, זה יהפוך ללהיט!״
״מה?״ ליעם היה בשוק מדבריו.
״תומס...״ אמילי הרגישה מובכת מהסיטואציה. בהיטי באמילי והיא הביטה בי, הבנו שאנחנו חייבות לעשות משהו, אחרת זה אמשיך להיות יותר גרוע.
ואמילי משכה את החבר שלה יחד איתה, ״איזה סוג של בחור זה? הוא אפילו לא אומר סליחה על שהוא איחר ומה, קונכייה...? הילד הזה!!״ ליעם אמר בעצבים, אני יכולה להבין אותו זה באמת לא היה מנומס.
אך לא רציתי להרוס את הדייט של אמילי, כך שניסיתי להתעלם מכך.
״ליעם...מצטערת, האם אתה רוצה ללכת? אנחנו יכולים ללכת אם אתה רוצה, בוא נעשה את זה.״ אמרתי, אולי בכל זאת אפשרת לשנות את זה, כך שזה לא יהפוך להיות יותר גרוע.
״לא, בואי ננסה ללכת על זה...לדייט של האנשים הפשוטים או מה שזה לא יהיה.״ השיב ומשך את ידי יחד איתו.
כל הדייט טיילנו יחד, היה נחמד ומידי פעם הרגשתי שיש תחרות בין ליעם לבין תומס...זה לא הרגיש הכי בנוח, אבל התעלמתי מכך.
בכל זאת אני רוצה שאני לי תשמח ותהנה.
הלכנו לאחר מכן למסעדת בשרים, התיישבנו כולנו, אבל האווירה לא הייתה הכי כייפית...״מה זה המקום הזה?״ פנה אלי ליעם.
״ליעם, זאת הפעם הראשונה בשבילך? אף פעם לא אכלת בשר מעיים?״ תומס שאל בחוצפה.
״בשר מעיים?״ שאל בגועל. ״כן, בשר מעיים של פרה!״ הסביר וצחקק.
״מעיים!?״ שוב ליעם שאל בחוסר וודאות. ״אתה לא מכיר מעיים גדולים ומעיים קטנים?״ שוב שאל אותו בחיוך רחב.
ליעם כמעט הקיא מגועל, כאב לי עליו...הוא כנראה לא רגיל למאכלים האלה...״מה ליעם, ואוו אתה ממש מתנהג כמו אדם עשיר?״ המשיך לרדת עליו.
״ליסה, אני חושב שאת צריכה לחשוב על זה שוב, איך את יכולה לסמוך על הבחור הזה אם החיים שלך, כשהוא אף פעם בחיים שלו לא אכל בשר מעיים?״ שאל אותי תומס. ״מה?״ ליעם התפרץ למילותיו.
״אה.. ואוו, זה נראה טוב! אנחנו צריכים לאכול.״ מחאתי כפיים, ניסיתי לעלים את האווירה הקשוחה.
״כדי לך לנסות, אם תלעס טוב, אז אתה תרגיש את הטעם הטוב.״ אמילי הסבירה לליעם.
״זה נראה כאילו אתה לא יכול לאכול את זה, אל תנסה כל כך חזק ופשוט תוותר...״ התגרה בו תומס. ״אנחנו לא יכולים לאכול את זה בגלל שאנחנו לא יכולים להרשות לנו את זה כל הזמן מהיוקר...״ המשיך לומר מבואס.
״מי אמר שאני לא הולך לאכול את זה?״ ליעם הגיב בכעס ולקח חתיכת בשר.
עיניו הביטו על החתיכה וראיתי את החשש שלו, אף פעם לא יצא לו לטעום מהאוכל הזה...ואני יכולה להבין, הרגשתי קצת רע שמכריחים אותו לאכול מיזה.
ליעם התחיל ללעוס את הבשר, ראיתי את מבטו הנגעל מיד.
״אתה בסדר?״ שאלתי מדאגה. ״מה עוד אני יכול להיות?״ ענה לי בחוסר סבלנות. ״אתה באמת...בסדר? אני לא חושב ככה!״ תומס צחק עליו.
ליעם הביט בו במבט מאיים, ״אני מזהיר אותך...כדי לך להיזהר, אתה לא יודע שזבוב צריך לפחד מנחש.״
אמילי ואני הבטנו בו בזו, לא ידענו איך להגיב ומה לעשות.
״מה? ליעם!! האם אתה מתכוון שכלבלב קטן צריך לפחד מנמר?״ תומס תיקן את דבריו. ״ליעם, אתה כל כך מצחיק! יא! אני שמעתי שאתם לומדים בתיכון שינווה, אני מנחש שאתם באמת משלמים בשביל להיכנס לשם, כמה זה צריך להיות? אם אתם כאלה?״ לפתע ליעם קם מהכיסא. ״ליעם...?״ מלמלתי בתקווה שהוא לא נעלב.
אך במקום להגיד משהו, הוא יצא מהמסעדה בכעס רב, זהו הדייט הלך...
בסופו של דבר גם אנחנו יצאנו מהמסעדה, בהיטי בליעם שהיה מעט יוצר רגוע, ולא הייתי בטוחה אם הוא רוצה להמשיך או ללכת...הרי לא אכריח אותו.
״בואי.״ אשיב ותפס בידי. ״זה באמת בסדר להמשיך...?״ שאלתי כדי להיות בטוחה במעשיו. ״כן.״ ענה באדישות.
וכך היה...הדייט האחרון שלנו היה בהחלקה על הקרח, אמילי ותומס החליקו יחד וגם אנחנו.
החזקתי בדיו של ליעם מהפחד ליפול, ליעם מידי פעם צחק ממעשי כי איני ידעתי להחליק על הקרח...אבל זה היה כיף וזה מה שהיה חשוב.
האווירה הייתה כל כך נחמדה, אחרי הרבה זמן שלא...נהנתי כל כך.
״זה כל כך יפה.״ אמרתי בהתנשפות.
ליעם הביט בי בחיוך, ״את אוהבת את זה?״
״כן, זאת הפעם הראשונה שלי במקום כזה...זה מרגיש כאילו אנחנו בתוך ספר אגדות.״ צחקקתי ונשפתי על כף ידי הקרה כדי לחמם אותה. ״האם את איזשהי ילדת גפרורים או משהו כזה? למה אין לך כפפות?״ בחן אותי בדאגה.
״יש לי כפפות!״ השבתי וחיפשתי בכיסי אותם, אך הם לא היו שם כמו שחשבתי.
ליעם הביט בי וחייך. ״בואי לכאן.״ לקח כפפה אחת מידו ושם באחת מידי,  את היד השניה הוא תפס והתחיל לחמם אותה בשבילי, עד שהכניס אותה לכיס המעיל שלו.
עיניי בחנו אותו, בחיים לא ראיתי אותו ככה דואג, זה היה מקסים...
״בואי נלך ביחד פעם הבאה.״ אמר כשהביט מסביב. ״לאן?״ שאלתי מבולבלת. ״שאנז אליזה.״ חיוך קטן עלה לשפתיי.
אני ממש אוהבת את הצד הזה שבו, לפעמים הוא מראה את הרגישות שלו וזה כיף.
אמילי ותומס הגיעו אלינו, ״ליעם, מה דעתך שנביא לבנות כוס קפה חם?״
״זה בסדר מבחינתי.״ אמרתי בחיוך, אולי בכל זאת ליעם יצליח להתחבר לתומס לבדם.
״בוא נלך.״ תומס משך מעט בליעם וכך היה שניהם הלכו יחד.
אמילי ואני בנתיים נשארנו לבדינו בהחלקה וצחקקנו בנינו עד שהם יגיעו.
״אני מצטערת, בגלל תומס...״ אמילי הפכה לרצינית פתאום.
״או, לא. זה לא נראה כאילו הוא אדם רע.״ השבתי לה בחיוך. ״למרות שזה נשמע מסוכן, אני חושבת שהגשמנו את המטרה שלנו, נכון?״ אמילי אמרה בסיפוק. ״מטרה?״ שאלתי מעט מבולבלת. ״תסתכלי על ליעם, מנסה בכל כוחו להתאים את עצמו אלייך, תאמת זה מאוד נגע בי.״ הסבירה.
אמילי צודקת במילותיה, באמת ראיתי את המאמץ שלו לגרום לי להיות מרוצה...זה אומר שזה באמת חשוב לו...״זה באמת נראה כאילו הוא מנסה.״ הסכמתי איתה.
כן, אני מרגישה שאני יכולה לסמוך עליו עכשיו.״ חייכה מרוצה.
״אגב, למה זה לוקח להם כל כך הרבה זמן? בואי נלך למצוא אותם.״ אמרתי וכך עשינו.
אמילי ואני התקדמנו, פתאום שמענו מהומה ואנשים במעגל גדול, עיניי קלטו את ליעם נותן אגרופים לתומס.
הייתי בהלם, כך גם אמילי, לפני כמה דקות היה נחמד...למה הכל חייב לההרס.
״ליעם! מה קרה?? למה אתה מכה אותו?״ צעקתי עליו בכעס.
הוא קלט אותי והפסיק מיד, ״האם אני צריך סיבה בשביל להכות מישהו כמוהו?״ השיב לי. ״היי!!״ הייתי בשוק מדבריו.
״את, אם את מחפשת בחור, אז תשיגי מישהו נכון.״ ליעם אמר לאמילי באדישות והתחיל ללכת. ״אל תעז ללכת ככה!״ צעקתי לו והוא עצר.
״תתנצל.״ ביקשתי ממנו, גם אם היה משהו בינהם, עדיין זה דבר נורא להרביץ!
״אם אתה תלך בלי להתנצל, אז אנחנו גמרנו!״ איימתי עליו מעט.
״ליסה!״ אמילי רצתה שאעצור. ״תתנצל!״ התעלמתי מדבריה.
ליעם החליט לעזוב בכל זאת, ״יאא, ליעם!!״ צעקתי לו בעצבים, אך הוא התעלם ממני.
אוף למה הוא חייב לעצבן!!