ליבי לא הפסיק לפעום בחוזקה כל היום, רק מהמחשבה על ליעם.
הנשיקה הייתה כל כך עדינה, לא העליתי על דעתי שהרגיש כל כך הרבה חום מתפזר ממני.״אדוני דייסה אחת של דלעת!״ לקוחה צעקה ומיד נדב נהנה לבקשתה.
בהיתי באמילי יושבת לה בשולחן מכינה איזה משהו בחיוך גדול. ״מה כל זה?״ שאלתי מדלגת לכיוונה. ״מחר יום אהבה, את לא חושבת שזה בזבוז לא לעשות כלום?״ שאלה והמשיכה להתעסק עם שוקולדים בשולחן. ״אוו, למי את נותנת את זה?״ התיישבתי לידה. ״אני? אני?״ נדב נדחף לשיחה. ״רק...מישהו שאני אסירת תודה לו.״ הסמיקה. ״היי, ליסה. את לא נותנת לליעם שוקולדים? הינה, קחי את זה.״ המשיכה והושיטה לי כמה שוקולדים. ״למה שאני אתן לו משהו...?״ לקחתי את השוקולדים שהביאה לי. ״תני לי גם כזה.״ ביקשתי ממנה עוד שוקולד שנראה טוב.
אולי בכל זאת אני צריכה לעשות לו משהו, אם אנחנו כבר יוצאים...למרות שכל זה חדש לי, אז אני לא כל כך יודעת איך להתנהל בזוגיות.
״אה, גם תני לי את זה.״ באתי לקחת אבל היא עצרה בעדי. ״לא את זה!״ תוך כדי נדב לא היסס לחטוף שוקולד לכיסו, טוב הכל נראה כל כך טעים, אי אפשר שלא.
״היי, תסתכלו על המצב הנורא של המסעדה הזאת, מגעיל!״ לפתע אדם זקן נכנס לחנות וקטע את הוויכוח שלנו.
״פילוסופיה של אוכל, הבטחון של השף. אני לא מוצא שום דבר מהדברים האלה במסעדה, איזו תועבה.״ התקדם והניח את תיקו באחד השולחנות.
לקחתי תפריט, ניגשתי אליו בחיוך, ״היי, הדייסות שלנו מאוד טעימות.״
״נודלס עם רוטב שעועית שחורה.״ ביקש ברוגז. ״זה חנות לדייסות...בשביל נודלס כזה, אתה צריך ללכת למסעדה סינית!״ הסברתי. ״נודלס אם שעועית שחורה!״ רטן עליי. ״סבא!״ אמילי הרימה את קולה. ״סבא, יש מסעדה שקרובה לפה. אתה יכול ללכת לשם.״ הסבירה בעדינות. ״תגידו לו לחכות.״ נדב התערב. ״מה?״ שאלנו מבולבלת.
״אנחנו יכולים להכין נודלס עם רוטב שעועית שחורה.״ הרים את שרוול חולצנו.
לאחר כמה דקות, המנה הייתה מוכנה והוא התחיל לאכול. ״איך זה?״ שאלנו אמילי ואני לאחר שסיים. ״איך אתם יכולים להגיש את האוכל הנורא הזה ללקוחות שלכם? ואתם קוראים לזה מסעדה.״ התעצבן בתגובה. ״מי ביקש ממך להזמין נודלס במסעדה לדייסות?״ מלמלה אמילי באכזבה. ״אבל סבא אתה עדיין צריך לשלם בשביל הנודלס.״ אמרתי לו בעדינות. ״כמה את חושבת שאנחנו צריכים לגבוהה?״ מלמלתי אליה, זאת מנה חדשה אף פעם היא לא נמצאה בתפריט שלנו. ״בגלל שזאת הייתה הזמנה מיוחדת אנחנו צריכים לחייב אותו ב 5,000 יון.״ אמרה.
״מה זה?״ שאלתי כשהוא הושיט לי דג. ״התשלום בשביל הנודלס.״
״סבא, אתה צריך לשלם עם כסף, לא עם זה!״ נאנחה. ״למה שאני אשלם לכם כסף בשביל הגועל הזה! קחי את זה.״ משך לידיי את הדג. ״משכתי בשרוולי חולצתי כדי למנוע בעצמי לגעת בדג על ידי החשופות, זה היה מגעיל...״אעעע!!!״ צעקתי כשהדג התחיל לזוז בתנועות. ״תגידי לו להכין מרק דגים בפעם הבאה!״ אסף את חפציו. ״הא? אתה תחזור לפה?״ שאלנו מופתעות עוד מכך. ״איזה סוג של אנשים עובדים במסעדה רקובה כזאת?״ הוא עזב מיד, ״להתראות!״ אמרנו ואנחה כבדה נשמעה מנדב.
״נדב!״ התקדמתי אל הקופא עם הדג. ״מה נסגר עם האדם הזקן הזה?״ אמילי אמרה ונדב היה נראה מאוד מאוכזב. ״אל תחשוב יותר מידי על זה, אני בטוחה שהוא פשוט סנילי.״ ניסיתי להרגיע את העצב שלו. ״אבל, את מה שיש שם...אנחנו יכולות לנסות קצת?״ הביטה בנודלס שנשאר עוד מהבישול.
נדב הגיש לנו צלחת מלאה בנודלס וטעמנו ממנו. ״טעים!״ הופעתנו מיכולת הבישול שלו. בדרך כלל אנחנו יודעות שנדב אלוף בדייסות, אבל זה היה מטורף. ״זה יותר טוב מאשר במסעדות האחרות שלידנו!״ התלהבה אמילי.
נדב לא הגיב, רק לקח את הדג מידי, הביט בו בעצבים והלך. ״הוא לא באמת יכין מרק דגים נכון?״ אמילי שאלה חוששת. ״נדב!!״ קראתי, אך הוא מיד התחיל לעבוד ולמצוא מתכון טוב למאכל שהאדון רצה.
כשנדב רוצה משהו, אי אפשר לעצור בעדו...
YOU ARE READING
בנים על פני פרחים 🌺
Teen Fiction(בהקפאה) ליסה היא נערה ממוצעת, היא מאוד נדיבה וחרוצה לכל הסובבים אותה. צדק אצלה זה הדבר הראשון. למשפחתה יש עסק קטן של ניקוי יבש, והיא משתדלת כמה שיותר לעזור להוריה בעבודתם כך שיהיה להם יותר קל. ביום אחד הכל ישתנה כשאביה שלח אותה כדי למסור משלוח של כ...