בנים על פני פרחים 🌺

פרק 12

שמעתי את דלת החדר בו דילן וג'סיקה יצאו, הסתובבתי מהר לכיוון הנגדי של הדלת כדי שלא יחשבו שהצצתי.
"היי.״ אמרתי מהר מזווית עיניי וליעם צחקק לו.
"היי, מה אתם עושים פה?" שאל דילן.
"כלום...סתם הסתובבנו, איזה...צירוף מקרים...מוזר" צחקתי צחוק מזויף.
ראיתי שהתירוץ הזה לא ממש שכנע אותם אז החלטתי לשנות אותו מהר.
״רציתי לבוא...ולהודות לך על שהזמנת אותי ליום הולדת וגם...על השמלה.״ הבטתי לרגע בבגדי ואז בה.
״אין צורך להודות לי יקירה, ברור שאני אזמין אותך.״ היא חייכה מנימוס.
״המסיבה טיפה משעממת, נכון? רוצים להצטרף עלינו לסיבוב?״ היא הוסיפה והביטה בדילן.
״אה? לא, זה בסדר.״ צחוקי עוד פעם היה מזויף.
חיוכו של ליעם לא הפסיק לרדת בגלל השיחה, הוא הבין כבר את כל מה שקרה אז ברור שזה יצחיק אותו.
״יש לנו כבר מקום אחר ללכת אליו." לפתע ליעם התערב בשיחה.
״לנו?״ שאלו דילן וג׳סיקה ביחד.
״כן, אני וילדת מכבסה. תכננו לצאת לסיבוב ביחד.״ חיוכו לא הפסיק לרדת.
״נכון! בדיוק! אנחנו יוצאים לסיבוב...״ מיהרתי לעזור לו בתירוץ.
ליעם התאפק לא לצחוק והחזיק את אצבעו בפיו בגלל שזרמתי איתו מיד.
״טוב, נראה אתכם יותר מאוחר.״ הוא החזיק בידי הקטנה.
״להתראות ג׳סיקה, נהנתי מאוד...״ נפרדתי ממנה.
״בואי נלך.״ ליעם משך אותי צמוד אליו והמשכנו ללכת קדימה.
״החזרתי לך את החוב שלי.״ הוא לחש לאוזני.
״מה?״ לא הבנתי למה כוונתו.
״זוכרת? את הצלת אותי בבריכה בפעם הקודמת.״ הוא המשיך להחזיק עם ידו בכתפי צמוד אלי.
״אני הצלתי אותך! איך אתה יכול להחזיר טובה כזאת בדיוק?״
״אז בואי נחזור.״ הוא הסתובב בחזרה לכיוונם, אך תפסתי בידו מהר ומשכתי אותו.
״בוא נגיד שזאת טובה ממש קטנה שעשית לי, אבל אתה חייב לי יותר!״
״לא, בואי נחשיב את זה רק לעוד חובה אחת וזהו.״ מבטו היה רציני.
״עוד שתי טובות...״ מלמלתי, הוא הנהן והשתחררתי ממנו.
״בואי, אני רוצה לקחת אותך לאנשהו.״ הוא החזיק שוב בידי ומשך אותי.

נכנסו לתוך אולם מועדון ריק ושם היה בר גדול. שום איש לא הסתובב או שתה בו, הבטתי מסביב לראות עוד קצת מהמקום הלא מוכר הזה.
ליעם לקח אותי והושיב אותי על כיסא גבוה מול הבר.
״למה אין פה אף אחד?״ המשכתי להביט.
״הם גורשו.״ הוא התיישב גם כן.
״גורשו? למה?״ הבטתי בו מבולבלת.
״שכרתי את המקום הזה עד מחר, תוכלי לעשות מה שבא לך עכשיו.״
״לעשות מה שבא לי?״
״כן, כמו לבכות או לצעוק חזק, אם את רוצה אני יכול לקרוא לאחד המאבטחים בחוץ כדי שתכי אותו, אולי תרגישי יותר טוב.״
״למה אתה חושב שאני רוצה לעשות את זה?״ הייתי טיפה המומה מדבריו.
״אחרי שראית את דילן וג׳סיקה ביחד, הלב שלך נשבר, לא?״ פניו הרצינו.
״חה. חה. חה. אתה צוחק עליי? נראה לך שאני וג׳סיקה יכולות להתחרות זו בזו? אני אפילו לא משתווה אליה.״ פלטתי צחוק קטן.
״אני לא חכמה, לא יפה כמוה ואפילו משפחתי ענייה...״ באתי להמשיך להגיד על עצמי דברים שליליים, אך הוא קטע אותי.
״טוב, בזה את צודקת...את לא יפה, ובכלל הפיוז שלך ממש מעצבן וגרוע.״ הוא תמך במילותיי.
הבטתי בו לרגע בכעס רב, ברגע הזה הוא היה צריך לבוא ולנחם אותי, אבל במקום זאת הוא פשוט זרם איתי.
״נכון! בגלל זה אני לא יכולה להיות המתחרה שלה.״ הרמתי את קולי ולאחר מכן מבטי הושפל לרצפה.
״למרות שאין באמת מה להשוות בכן, את לא לגמרי הרוסה ועד כדי כך גרועה.״
״מה?״ מבטי העיר אותי מהעצבות השלילית שלי.
״את כשרונית מאוד.״
״אה?״ הבטתי בו.
״דילן, המטומטם הזה, אם הוא היה פוגש אותך לפני ג׳סיקה, הוא מזמן היה מתאהב בך.״
״אתה...בטוח?״
״למרות המראה או המשפחה ואפילו רמת ההשכל שלך שאין לך הרבה ממנו...את הראשונה שחדרה אל דילן האדיש.״ הוא הביט בי לבסוף.
״אז כן, יש לך כישרון.״ מילותיו החמות ניסו לתת לי תקווה מעט, אך עדיין ידעתי שאין לי מה להתחרות נגדה ובלי שום קשר, בחיים לא אתחרה נגד ג׳סיקה, היא בחורה כל כך נחמדה. איך אוכל לעשות לה את זה?
״אני הולך רגע לשירותים, תכף אשוב.״ הוא קם מהכיסא הגבוה בו ישב והלך.
התחיל להיות לי חם נורא, ניסיתי לנופף עם ידי על פניי על מנת לקוות שאולי איזה רוח נעימה תבוא לפני האדומות.
״אני ממש צמאה.״ מלמלתי.
חיפשתי במבטי אולי איזה שתיה מונחת על השולחן. זה מובן מאליו שיהיה, הרי זה בר.
ראיתי כוס זכוכית קטנה שהונחה קרוב ובה היה מים, חטפתי מיד את הכוס ושתיתי ממנה בלגימה אחת את הכל רק כדי לגרום לגרוני היבש לחזור להיות רענן.
שתי דקות לאחר מכן הרגשתי טיפה סחרחורת, הבטתי קדימה וניסיתי לייצב את מבטי כך שאני עוצמת את עיניי חזק כמה פעמים, אבל שום דבר לא עזר.
הנחתי את ראשי על הבר בחוזקה והחזקתי בראשי הכואב.
״מה יש לה? למה היא ככה?״ שמעתי את קולו של ליעם.
״תראה את הכוס הריקה.״ הברמן ענה לו.
״היי, ילדת מכבסה? תתעוררי.״ הוא ניער אותי.
עניתי בהרמת ראשי מעט ומבטי הושפל לרצפה, הרגשתי ממש מסטולה וזה הרגיש טוב.
״היי, תתאפסי על עצמך אישה!״ הוא הרים את קולו.
״אישה? אה כן, אני אישה...גם אישה יכולה להיות פשוטת מראה, אני לא צודקת?!״ הבטתי אליו בסוף, ליעם נאנח מיאוש ולא דיבר.
״נכון, אני ענייה, מראה מכוער וההשכל שלי תת רמה...אני יודעת את כל זה...לא היית צריך להיות כל כך כנה איתי לגבי זה.״
ליעם התיישב בחזרה בכיסאו הגבוה ורק חייך לעצמו.
״אתה יודע...אני מרגישה את זה כל יום בליבי, ההרגשה הזאת איומה, טיפשון אחד!״
״טיפשון?״ המשיך לחייך אלי.
״לא, אסור לי, אין לי זמן לחשוב על דברים מיותרים כאלה, למעשה אני אחת שמאוד עסוקה ובקושי יש לי זמן לנשום, כל היום עבודות בראשי.״ טפחתי עם ידי בחזה בחוזקה.
״אני לא כמוכם עשירה מלידה, אני צריכה ללכת לבית הספר המעצבן הזה כל יום...ושכולם יאיימו עליי בלי הפסקה אחת אפילו...אני צריכה לעבוד בכל כך הרבה עבודות בגלל שאבי נכנס לצרות לפעמים בגלל הטעויות שלו.״
הבטתי בליעם הנהנה מהמצב בו אנו נמצאים, המשכתי להרגיש מסוחררת, המילים בפי המשיכו לעלות בלי לחשוב, הרגשתי חופשיה כל כך.
״אפילו קבלת המלגה שלי, אני עדיין צריכה למצוא את הזמן לשחות. אתם אנשים עשירים ללא דאגות...אין לי זמן ללוות אתכם בזמן משחקי האהבה היפים שלכם...״
הפסקתי לחפור לרגע והרגשתי את גרוני השורף מאלכוהול ששתיתי בטעות וגיהקתי לפחות שלוש פעמים, ראשי נח שוב על הבר בגלל כאבי הראש.
״ילדת מכבסה, לא ידעתי שאת אלכוהוליסטית.״ קולו נשמע טיפה נרגז.
״היי, מה את שוב נרדמת לי.״ הוא דחף את גופי מעט.
״תתעוררי!״ הוא המשיך לנער אותי.
קולו הגבוה העיר אותי והרמתי את ראשי במאמץ רב.
הבטתי בו וצחקקתי טיפה.
״ליעם, שובב אחד...תפסיק לחייך אלי ככה.״ הרמתי את קולי.
״יא...״ הרמתי את אחת מידיי והכיתי את פניו בעדינות כמה פעמים.
״היי, מה את עושה?!״ הוא ניסה להתנגד לי.
״אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו, בגלל זה אני אוותר לך הפעם.״ חייכתי אליו.
״אני אביא לך הנחה בגלל שהצלת את חיי היום, תודה ליעם.״ הודתי לו לבסוף.
״אין לי כל כך מה לעשות בשבילך אחרי שעזרת לי היום...״ השפלתי את ראשי.
לפתע עלה לראשי רעיון, תפסתי את פניו בשתי ידיי והתקרבתי אל ראשו כדי לתת לו נשיקה על הלחי כמתנת תודה.
לפתע הרגשתי עייפות טיפה, השפלתי את ראשי שוב כשידיי מחזיקות בחליפתו השחורה ויכולתי לשמוע את צחוקו.

לפתע הרגשתי את בטני מתהפכת וכל האוכל שאכלתי היום במסיבה עלה לגרוני.
ליעם קלט את זה וניסה להתרחק מעט. הצלחתי להשתלט על זה והוא נרגע.
בלי ששמתי לב, כל האוכל שוב עלה לי, אבל הפעם במהרה והוצאתי את כל האוכל על חליפתו השחורה של ליעם.
״איכס!!״ ליעם צעק.
עיניי נעצמו לאחר שהרגשתי הקלה בבטני ונרדמתי.