בנים על פני פרחים 🌺

פרק 13

הרחתי ריח טוב של בישולים, הרמתי את ראשי מעט כדי להתקרב לריח ונשפתי באפי כמה פעמים.
״אמא...אני רעבה, תקני לי לאכול...אל תגידי לי שהאוכל הזה יקר מדי...בבקשה תביא לי קצת ממנו...״ מלמלתי והמשכתי לנשוף חזק באפי.
הרגשתי יותר מודעת לעצמי, התיישבתי מעט ופהיקתי חזק.
״את לגמרי נראית הרוסה.״ שמעתי קול מוכר ומעצבן.
פקחתי את עיניי במהרה והבטתי הישר לקול ממנו הוא הגיע, ראיתי את ליעם יושב לו מול המיטה על כיסא מרופד ויפה להפליא.
הסטתי את ראשי ממנו מהר והבטתי מסביב כדי לראות איפה אני נמצאת.
שמתי לב לפיג׳מה הורודה שהייתי לבושה בה וכיסיתי מהר את גופי עם הפוך הגדול, למה אני לבושה בפיג׳מה? האם ליעם הלביש אותי??? מחשבות רבות התרוצצו במוחי, הייתי כל כך מבולבלת באותו הרגע.
הבטתי שוב בליעם שמשחק לו עם כפתור קטן באצבעו.
״איפה אני? למה אני פה?״ הגבתי בהלם.
״אני הבאתי אותך לפה.״ הוא המשיך לשחק בכפתור הקטן.
״למה אני לא בבית שלי ובמקום זה אני נמצאת בבית שלך???״ הרמתי את קולי.
״את באמת לא זוכרת כלום או שאת משחקת אותה?״ הוא הניח את הכפתור על איזה שולחן קטן מזכוכית והתיישר על כיסאו.
ליעם הביט בי, אך לא אגיב ולא הוציא שום מילה מפיו.
לאחר כמה שניות ספורות הוא מחא כף אחת וקבוצה של אנשים נכנסו לחדר.
רובם היו בנות והן לבשו מדי משרתות, אחד מהם שעמד ליד ליעם היה לפחות בגילו שנות ה50 לחייו.
״זה מותג מאוד מפורסם של גוצ'י ומעצבים גדולים עיצבו אותו בגרמניה. הציגו אותו בתצוגה גדולה של סתיו/קיץ בשנה הזאת.״ משרתו הצמוד אליו דיבר כשמבטו הופנה לחליפה השחורה שהוחזקה על ידי המשרתת שלצידו.
״זה הגיע מגרמניה בטיסה אלינו ביום למחרת, המחיר של החליפה הזאת הוא...״ הוא בה להמשיך, אך ליעם קטע את דבריו.
״זה מספיק, היא מבוהלת כבר, אל תפחיד אותה יותר.״ הוא הינהן וכל המשרתות יצאו אחריו בשורה מהחדר ביחד עם החליפה.
״אתה רציני שברגע הזה אתה עכשיו משוויץ על הבגדים שלך!?״ התאפקתי להישאר מאופקת.
״זאת החליפה שלבשתי אתמול בערב.״
״ולמה זה אמור לעניין אותי מה לבשת אתמול?״
״זאת הפעם הראשונה שיצא לי ללבוש אותה וגם זאת הפעם האחרונה שאני אלבש אותה, את יודעת למה? כי הכל בגללך.״ הוא חייך מעט.
הייתי מבולבלת מדי, ולא הבנתי למה כוונתו.
ניסיתי להיזכר במה שקרה אתמול, אולי זה היה נותן לי רמז להתנהגות המוזרה שלו.
לפתע הזיכרון חזר אלי...אני השתכרתי בטעות בלי לשים לב בזמן שהוא היה בשירותים...חשבתי שזאת כוס מים...ואז הוא חזר ודיברתי כל כך הרבה שטויות, אני והפה הגדול שלי...והדבר הכי גרוע שאני אשכרה הקאתי עליו לבסוף...עכשיו אני מבינה למה הוא התכוון...החלטתי לנסות לשכוח מכל זה כי זה היה מביך מדי.
מה אני יכולה עוד להגיד לו? השפלתי את ראשי לשמיכה אחרי שכל הזיכרון הנוראי הזה חזר אלי, ממש התחרטתי שניסיתי למצוא תשובה לדבריו של ליעם.
״את זוכרת עכשיו?״ לפי מבטי המדוכדח הוא כבר יכל להבין שזכרתי.
הנהנתי לשאלתו בלי להביט לשניה על עיניו, הייתי מובכת מדי.
״את הגעת אל ביתי בגלל שהיית שיכורה מדי, את צריכה להודות לי! היית רוצה לחזור ככה הביתה?״ חיוכו לא ירד מפניו אפילו לשניה.
״מצטערת...״ מלמלתי לו.
״אני כבר התקשרתי אל ההורים שלך להודיע להם כדי שלא ידאגו לך, אבל לפי דבריהם הם לא נשמעו מודאגים כלל לגבייך.״ הוא לקח את הכוס המיץ שהונחה על השולחן ולגם ממנה.
״אני חושבת שכדי שאעזוב עכשיו...אני באמת מצטערת שגרמתי לך לצרות...שוב סליחה...״ מלמלתי ובאתי לרדת מהמיטה.
״אני מעדיף שתחזרי לעצמך, זה פשוט לא מתאים לך.״ הוא צחקק.
העפתי לו מבט נוקב ומאיים, השומר המבוגר הצמוד תמיד אליו נכנס.
״אדוני?״ פרצופו היה מעט בלחץ.
״מה קרה?״ ליעם הביט בו.
״הגברת...״ הוא בא להמשיך אך ליעם קטע אותו.
״מה עם המכשפה הזאת?״ הוא נשמע נוקשה.
״היא הגיעה הנה.״ הוא אמר לבסוף.
״מה? עכשיו? היא לא אמורה להגיע עוד שבועיים?״ ליעם קם מכיסאו בבהלה.
לא הבנתי על מה כל המהומה הרבה, אבל יכולתי לדעת שזה משהו רע, מבטו של ליעם לא בדרך כלל ככה, אבל אחרי ההודעה הזאת הוא ישב ותפס בידי בחוזקה בלי שום הסבר.
״מה? מה אתה עושה?״ ניסיתי להשתחרר ממנו.
ליעם לא ענה הוא רק חיפש דרך מוצא כדי לצאת מחדר האורחים אל החדר שלו בשביל להחביא אותי.
למרות שניסיתי לדבר אליו ולהבין מה קורה הוא רק התעלם ממני והתרכז במעשיו.
לאחר כמה דקות הוא הבין שאין דרך להגיע לחדרו והוא משך אותי חזרה פנימה.
הוא לקח שוב את ידי והסתכל עליי עם מבטו הרציני.
״כשאני סופר עד שלוש, אנחנו יוצאים מהר לכיוון החדר שלי, הבנת??״
״מה??״ באתי להמשיך, אך הוא עצר אותי.
״ אחת, שתיים, שלוש!״ יצאנו מהר לעבר החדר שלו, ליעם היה מהיר מאוד ובקושי הצלחתי להיות בקצב שלו. למזלי הוא החזיק בי כל פעם שמעדתי מהריצה המהירה.
״תשבי פה.״ פקד עלי כשהגענו לחדרו.
לא רציתי לציית לו, אבל הייתה לי הרגשה שהפעם אני צריכה להקשיב לו...קורה פה משהו לא רגיל.
״מצב חירום!!״ ליעם הרים את קולו דרך הטלפון.
״המכשפה הגיעה הביתה, וליסה אצלי בבית!״ הוא המשיך לדבר והסתובב הלוך ושוב מלחץ.
״אין לי דרך להוציא אותה, בקושי הצלחנו להגיע לחדרי.״
״טוב אני מחכה, ביי.״ הוא ניתק את השיחה והתיישב לידי מיד.
״עם מי דיברת?״ שאלתי.
״עם הבנים, הם אמורים להיות פה פחות משתי דקות.״ הוא לא הביט בי, הוא רק השפיל את מבטו לרצפה שמחשבותיו הלחיצו אותו יותר.
בינתיים התבוננתי מסביב לחדרו, לא יצא לי לראות אותו אחרי כל הלחץ הזה.
חדרו של ליעם היה כל כך עצום, עד כדי כך שזה אפילו יותר גדול מהבית שלי. מיטה זוגית גדולה ולבנה הוצמדה לקיר ומעליו מראה גדולה בצורת מלבן היא הייתה כל כך יפה...הבטתי איפה שאני יושבת והבנתי שאני נמצאת בסלון שלו, הספה הייתה בצבע אפור חלק וארבע כורסאות מבד שחור חזק התייצבו ליד הספה בה ישבתי, הבטתי קדימה וראיתי טלוויזיה ענקית ומזנון מזכוכית מתחתיה. היה כל כך הרבה דברים יקרים כל כך...לרגע חשבתי שאני נמצאת בטירה של מלכת אנגליה.
ראיתי דלת פתוחה מעט, והחלטתי להציץ בה.
ראיתי ארון ענקי של כל כך הרבה בגדים מסודרים בשורות, נעליים העומדות להם במדפים גדולים ורחבים, כל המראה זה כבר הפחיד אותי, אז החלטתי לחזור למקומי...ידעתי שאם אני אצפה בעוד דברים, אני כבר אתעלף מבהלה.
״ילדת מכבסה לא ידעתי שאת כזאת חטטנית.״ הוא בסוף הפנה את ראשו אלי.
״מה..? אה...מממ... מה הבעיה שהתבוננתי טיפה, אסור לי לדעת איפה אני נמצאת!?!?״ הרמתי את קולי לבסוף.
״אני יודע שהתפעלת מיופיו של חדרי.״ חיוכו היה עקום.
״שוויצר...״ מלמלתי, יכולתי לדעת שהוא שמע אותי.
שמענו את מרפסת החדר של ליעם נפתחת, ומשם נכנסו דילן, מייקל, וטום, אחד אחרי השני במהירות.
הם הביטו בי לרגע ואז בליעם. הם התיישבו גם כן לצידינו.
״אז ליסה, מה את עושה בביתו של ליעם?״ מייקל שאל עם חיוכו הממזרי.
״כלום...פשוט יצא ככה.״ מיהרתי לענות, לא ידעתי כל כך איך להסביר להם את כל מה שקרה...וגם לא רציתי שידעו על הסיטואציה המביכה שגרמתי, אלה אם ליעם החרא הזה יגלה להם.
הבטתי בליעם במבט מאיים לאחר מחשבותי והוא הביט בי כלא מבין מה אני רוצה ממנו.
״אהה, זה בגלל מה שקרה היא...״ ליעם בה להמשיך, אך קמתי במהירות ולקחתי את שתיי ידי כדי לכסות את פיו המעצבן.
״לא קרה כלום...באמת שלא...״ צחוקי היה מזויף ואני בטוחה שהם שמו לב לזה, אבל הבינו למזלי את הרמז והפסיקו לשאול.
שחררתי את ידי ממנו מיד וחזרתי למקומי.
״יש בחורה בחדר של הבן היקר שלי וזאת ליסה ילדת מכבסה, מעניין איך היא תגיב לזה? זה ממש הולך לסקרן אותי....״ מייקל שינה נושא.
״מחר בבוקר ליעם הולך להישלח ל...אוסטרליה.״ אמר טום והתבונן בגלובוס העומד ליד החלון.
״אבל קודם היא תשכור רוצח.״ דילן הצטרף לשיחה.
״מה?! אל תגידו לי שאתם רציניים...היא באמת כזאת רעה?!״ שאלתי בפחד.
״כשהיינו בני 7 ברחנו לקייטנת קיץ כי רצינו ללכת להנות קצת.״ טום המשיך להתבונן בגלובוס.
״איך אפשר לשכוח את זה? אנחנו כמעט מתנו באותו היום.״ מייקל אמר.
״נכון, אני זוכר ששיחקנו בחדר הגדול שקיבלנו ואז פרצו לחדרינו חבורה של חיילים עם רובים הפונים לעברינו. זה היה ממש מפחיד ומלחיץ...אמא של ליעם גרמה לזה.״ אמר טום לבסוף.
פי היה פעור, איך אפשר לעשות דבר כזה ועוד לילדים...מי זאת לעזאזל האישה הזאת? אני ממש לא רוצה לפגוש אותה.
״טוב...אין לנו ברירה, אי אפשר להחביא אותך לעוד הרבה זמן, לא נברח מהאויב ההפך, נראה לה את ליסה.״ ליעם הביט בי ואחר כן בהם.
״מה זאת אומרת?״ שאל דילן.
״אנחנו נהפוך את ליסה למישהי מכובדת מאוד כך שלא יהיה לה בעיה עם זה כל כך.״ הסביר ליעם.
״אני חייבת לפגוש אותה?״ שאלתי חוששת.
״כן!״ ענה ליעם.
חבורה של מרשתות הגיעו מהר לחדרו של ליעם וחטפו אותי מהר.
הם התחילו לסדר את שיערי שהיה קשור בגומי לקוקו גבוה ופיזרו אותו מיד. הם סילסלו את קצוות שערי מעט ולא עבר הרבה זמן וישר הגענו לבגדים.
בחרו לי שמלה זהובה ויפה שהגיע עד לברכי, עקבים שחורים גבוהים מעט ומיד לאחר מכן איפרו אותי באיפור קל כי זה מה שביקשתי.
אני לא מוכנה שפני יתמלאו במסכת איפור, אני מעדיפה את הפנים הטבעיות שלי כמה שיותר.

אחרי שהן סיימו הן ליוו אותי בחזרה אל הספה בו ישבתי קודם.
״ואוו, תראו מי זאת.״ טום חייך ובחן אותי.
״פשש, ליסה לא ידעתי שיש לך פוטנציאל.״ מייקל עשה את אותו הדבר.
דילן הביט בי המום מעט, אך הוא לא אגיב ורק חייך את החיוך החמוד שלו.
הסמקתי מעט ממבטם ולא יכולתי שלא להילחץ מכל המבטים הבוחנים האלה.
״היא נראית בסדר...״ מלמל ליעם וניסה כמה שפחות להביט בי.
דבריו של ליעם הפכו אותי מיד לעצבנית, הוא היה חייב להרוס?
״איך אתה יכול להגיד שהיא נראית בסדר, היא נראית פגז!!״ מייקל שוב בחן אותי.
״תפסיקו להסתכל עליה ככה!״ ליעם הרים את קולו והעיף על כל אחד מהם כרית.
״קנאי.״ טום צחק.
לא יכולתי שלא לצחוק בקול אחרי תגובתו, למה כל כך אכפת לו?
ליעם התעלם מדבריו ורק הביט בחלל הריק שהיה בדלת. הוא כנראה כבר הרגיש את אימו קרובה יותר ויותר לחדרו.
ישבתי זקוף, הייתי חייבת להראות טוב עכשיו, האמת אני לא מבינה למה הייתי צריכה לעשות זאת...את מי אני מנסה לרצות? גם ככה לא אכפת לי ממנו או בכלל מ F4, אבל הפחד גבר עלי יותר מדי אז לא יכולתי לעמוד בפיתוי המאיים.
שמעתי את חריקת הדלת הבאה להיפתח, והבנתי שפה אני גמורה.