בנים על פני פרחים 🌺

פרק 50

משכתי את אמילי יחד איתי, לחפש את האדם שיצא איתה, מאז אותו המקרה הוא אינו ענה לטלפון שלה וסינן אותה.
לכן הייתי חייבת לפצות על כך ולעזור לה להבין מה הסיבה, למצוא אותו ולסדר את העניינים ביניהם.
״בואי.״ תפסתי את ידה והתקדמתי איתה למקום בו הוא נמצא בדרך כלל.
״ליסה, אני מפחדת.״ תפסה בי ועצרה במקום. ״את רק הולכת להמשיך לחכות לבחור שלא התקשר אלייך כבר כמה ימים?״ שאלתי בעצבים. היא לא ענתה והשפילה את מבטה. ״בואי.״ המשכתי להתקדם איתה ובחנתי את האזור. ״לא אמרת שהמועדון בו הוא נמצא באזור הזה?״
אמילי לפתע עצרה, עיניה הביטו הרחק ובעצב.
עקבתי אחרי מבטה וראיתי אותו, יחד עם מישהי לצידו, היינו מספיק קרובות בשביל לשמוע את השיחה ביניהם.
״את מכירה את תלמידת התיכון שיצאתי איתה רק בשביל הכיף?״ שאל בעודם הולכים. ״אני יצאתי לדאבל דייט איתה, והבחור שבא ביחד עם החברה שלה היה בחור עשיר.״ סיפר לה.
״בחור עשיר?״ שאלה בסקרנות. ״היית צריך להכיר לי אותו.״ המשיכה לומר.
״היי, תשכחי מיזה. אני חושב שיש לו הרבה כסף, אבל הטעם שלו בבחורות פשוט נורא. הבחורה לא נראתה כמו תלמידת תיכון, ויש לה גוף כמו של תלמידה ביסודי.״ צחקקה מתגובתו. ״את יודעת איזה עלובות הן נראו? הן שתיהן מלצריות.״
״מלצריות? באיזה מועדון?״ המשיכה לשאול. ״לא כאלה, הן עובדות בעבודה חלקית בחנות של דייסות.״
״מה? אבל החברה שלה היא בחורה עשירה? האם היא יפה?״
״יפה בתחת שלי. אז כשאמרתי לו שאני אכיר לו בחורה יפה כמוך, פתאום הוא התחיל להכות אותי.״ אמר בכעס.
אמילי ואני הקשבנו לכל השיחה, ליעם צדק. הייתי עצבנית עליו סתם...אפילו לא הסכמתי להקשיב לו. אני זאת שלא הייתה בסדר...
העצבים עלו לי, לא יכולתי לשתוק על כך, אמילי כבר לא תהיה איתו, לכן לא היססתי לענות לו.
״האם מה שאמרת עכשיו נכון?״ הפתעתי אותו. ״בנות...״ מלמל. ״אני שואלת אותך אם זה נכון?״ חייכתי בנחמדות. ״מה אתן הולכות לעשות לגבי זה אם זה נכון?״ הרים את קולו.
״מתוקי, מי הן? אתה מכיר אותן?״ הבחורה שאלה מבולבלת. ״את חושבת שבחור כמוני מכיר בחורות כאלה?״ הביט באמילי.
״מה הסיבה שבגללה לא יצרת קשר אם אמילי?״ שאלתי בחיוך. ״סיבה? האם אתן הבנות תמיד חייבות לקבל מכות בשביל לדעת שמשהו הוא חרא?״ חייך בשאלה. ״היי, ילדה המונית. תשלחי את ההודעות האלה בצורה הגיונית. מה את עוקבת אחריי? בגללך אין לי מקום מרוב כל ההודעות ששלחת לי וזה מעצבן מאוד.״ התגובה שלו העלתה לי את העצבים במהרה, מי הוא בכלל לעזעזל!!? ״היי!!״ רצתי אליו ונתתי לו בעיטה חזקה שהעיפה אותו אל הרצפה, פניו היו המומות ומיד הפכתי אותן למחוסרות הכרה כשדפקתי לו בוקס לפנים. ״אתה!!״ דרכתי על גופו. ״אחד בשביל אמילי והשני בשביל החבר שלי! אם אי פעם תופיע שוב בפני אמילי, אתה מת. הבנת!?״ פניי הכעוסות הביטו בבחורה שלצידו.
״מה את? לכי הביתה!״ הבהלתי אותה.
מבט אחרון ומאיים על המטומטם וחזרתי אל אמילי שהמתינה לי בצד, עוד מעכלת את הסיטואציה.

התיישבנו בספסל, לא ידעתי איך לנחם את אמילי, היא הייתה נראית כל כך עצובה...״איזה סוג של בחור זה?״ שאלתי בכעס.
״אבל לפחות זו הקלה...את גילית שליעם הוא לא אדם רע.״ הסבירה. ״אמילי.״ חיבקתי אותה. ״זה בסדר. באמת. ליסה, לכי.״ אמרה וראשה פנה אל האופק.
״לאן?״ שאלתי מבולבלת. ״את צריכה ללכת להתנצל בפני ליעם.״
נאנחתי. ״אבל...זה...״ אמילי תפסה בכף ידי. ״תגידי לו מהר שאת מצטערת. ככה גם אני ארגיש טוב.״ חייכה. ״את תהיי בסדר לבדך?״ פחדתי לעזוב אותה אחרי המקרה. ״ברור. אל תדאגי לגביי. לכי מהר.״ דחפה אותי מעט. ״אני אתקשר אלייך.״ חייכתי ונתתי לה חיבוק פרידה ומיד הלכתי לחפש את ליעם.