בנים על פני פרחים 🌺

פרק 22

אנאל הביאה לי חולצה לבנה ארוכה וצמודה, ומכנסי ג'ינס קצרות. שמתי מעליי את הג'קט העטר בצבע שחור שהיא הביאה לי גם כן.
אנאל לבשה שמלה אפורה, המגיעה עד לברכייה וקצרת שרוולים.
מעלייה שמה הליונית פרוותית שחורה וקצרה.
״יאלה את מוכנה לצאת?״ היא קפצה בהתרגשות.
״לאן אנחנו הולכות ככה...?״ הבטתי לרגע על הבגדים שלבשתי.
״בואי, בלי שאלות.״ היא משכה בידי לעבר הדלת היציאה.
היא הניחה לידי מגפיים שחורות וגבוהות, שהגיעו עד לברכיי.
״זה בסדר אני יכולה להישאר עם הנעליים שלי.״ באתי לקחת אותם, אך היא עצרה בעדי.
״לא, את לובשת אותם!״ אנאל פקדה עליי בכעס טיפה, לא הבנתי מה מפריע לה כל כך שאני ינעל את נעלי הספורט שלי, אני אוהבת אותם מאוד.
היא נעלה אחרי את את נעליה העקב הלבנות שלה.
אנאל הזמינה מונית, כשהמונית הגיעה עלינו עליה.
"לאן אנחנו נוסעות?" שאלתי בסקרנות רבה.
"למועדון, את כבר תראי.״ השיבה, והביטה בחלון הקטן.
אחרי עשר דקות של נסיעה הנהג עצר,  ירדתי מהמונית בעקבות אנאל.
היא הוציאה את הארנק שלה, ומסרה לו סכום של כסף.
התחלתי להתהלך בעקבותיה, אנאל נראתה כל כך ממהרת למקום בו התכוונה להגיע.
"יכולנו ללכת ברגל.״ עניתי כשהבנתי שהנסיעה הייתה בסך הכל עשר דקות.
"ליפות כמוני מגיע הכל.״ היא צחקקה והצטרפתי אליה.
נכנסנו אל המועדון לא לפני שהמאבטחים בדקו אותנו אחת אחרי השניה.
מוזיקה רועשת נשמעה ברקע ומלא אנשים ברחבה רקדו להם.
קבוצה של בחורים נאים הופיעה על הבמה באנרגטיות.
"בואי נתיישב פה." אנאל הצביעה על אחד השולחנות הריקים.
"אוקיי." הלכתי בעקבותיה כל הדרך עד השולחן הריק והתיישבנו יחד.
אנאל ואני הבטנו על להקת הזמרים שרקדו ושרו על הבמה.
אף פעם לא הייתי במועדונים כי זה הכי לא מתאים לי, אבל החלטתי להסכים רק בגלל שזאת אנאל.
"אני הולכת להביא לנו לשתות, בסדר?" שאלה.
"מה?!" לא שמעתי את דבריה עקב המוזיקה הרועשת.

"אני הולכת להביא לנו לשתות." היא צעקה הפעם יותר חזק, כך יכולתי להבין את דבריה יותר טוב.
"סבבה." חייכתי אליה והיא עזבה מיד לאחר מכן.  
בינתיים הבטתי על כל האנשים שרקדו ברחבה שיכורים כל כך, בחורות נצמדו לבנים וכך ההפך.
לא עבר שלוש דקות ואנאל חזרה עם שתי משקאות בידייה.
"זה מיץ תפוזים" צעקה ולקחתי מידה את השתיה.
שתיתי מהמיץ והוא די היה טעים, למרות שהטבעי הרבה יותר טעים.
"רוצה ללכת לרקוד?" צעקה ליד אוזני הימנית שאשמע את קולה.
"זאת הפעם הראשונה שלי במקום כזה, לכן אני מעדיפה רק לצפות." השבתי לה בצעקה.
"אוקיי, אני אחזור עוד שנייה." היא נגעה לרגע בכתפיי וקמה מהכיסא לרחבת הריקודים.
אנאל התחילה לרקוד וחייכתי אליה מדי פעם בשמחה כשמבטנו נפגשו לשניה.
התחלתי להשתעמם מרק לצפות כי השנייה של אנאל זה מסתבר שעה שלמה בכלל.
"סלחי לי?" קול נשמע מאחורי.
הסתובבתי כדי לראות אם באמת פנו אלי ואכן הקול שנשמע פנה אליי.
"כן?"
"תרצי לטעום מהמשקה החדש שלנו? הוא מאוד טעים."
הוא החזיק בידו בקבוק סגור שצבעו היה ירוק.
אהה, אז זה אחד העובדים פה...
"אהה, באמת? אז אולי אני באמת אטעם." עניתי בהתלהבות.
"הנה, בבקשה, תהני לך במסיבה." הושיט לי את הבקבוק לידי.
לקחתי את הבקבוק והסתובבתי קצת במועדון הגדול.
הרגשתי את רגליי נוחתות על משהו כבד וקלטתי שזה היה כלי גיטרה, אך מיד תפסתי אותו כדי שלא אסתבך אחרי זה ולמזלי הצלחתי.
"לא היית צריכה להתאמץ כל כך..." עקבתי אחרי הקול הזר שנשמע לידי וראיתי בחור יושב לו על הספה.
"בכל זאת זה מאוד חשוב, זה לא צריך ליפול...אני מצטערת." קדתי קידה קטנה מכבוד.
"זה בסדר..." מלמל לעצמו.
הבטתי שוב על הרחבה כדי לחפש בעיניי את אנאל אולי היא כבר סיימה ומחפשת אותי, אך היא עדיין רקדה שם בהנאה.
"לא מחניק פה?" אותו בן אדם שהפלתי לו את הגיטרה בטעות שאל והסיח את דעתי מכל הרעש.
הנהנתי לשאלתו בחיוך ולגמתי מהבקבוק שקיבלתי לפני כן ווואלה הוא היה ממש טעים.
"יש פה מרפסת ממש נחמדה, אם באלך אפשר ללכת לשם..." קם ממושבו.
"אהה, באמת? אוקיי" הנהנתי להצעתו והלכתי בעקבותיו כל הדרך אל המרפסת.
עיניי עצרו על המרפסת שהייתה מחוץ למועדון ונכנסנו אליה כדי לנשום טיפה אוויר נקי כי הרגשתי טיפה חנוקה בתוך המועדון וכך גם הבנתי שהוא הרגיש.
הבטתי על הנוף שהיה בחוץ, הוא לא היה כזה מרהיב, אבל נחמד.
לקחתי לגימה נוספת מהבקבוק שלי כדי להשלים עם האווירה הנעימה.
הוא התיישב על הכיסא השחור שהיה במרפסת והוציא מהנרטיק את הגיטרה שלו והתחיל לנגן.
המנגינה השלימה לי לחלוטין את האווירה הטובה, הצלילים היו כל כך רגועים.
לפתע זה הזכיר לי את המנגינה המוכרת שדילן נהג לנגן עם הכינור וכל הציב אותי שוב בגעגועים רבים אליו.
מעניין מה הוא עושה עכשיו? האם הוא מאושר יחד עם ג'סיקה?
לגמתי עוד מהבקבוק המריר עד שלאט לאט לא נשאר ממנו כלום.
עיניי הביטו באותו אדם שניגן עבורי, הוא הושיט לי בקבוק נוסף מאותו הסוג כי הוא ראה כנראה שמאוד התענגתי עליו.
"תודה." הודיתי לו בחיוך ולקחתי ממנו את הבקבוק.
פתחתי את הבקבוק החדש ולגמתי ממנו עוד ועוד.
"בואי נרד אחרי שיר נוסף." הוא התחיל לנגן שוב שיר, אך שונה הפעם."
הרגשתי לפתע מסוחררת, חוסר הריכוז שלי נעלם לחלוטין וראייתי הטשטשה במהרה עד שצנחתי בחוסר רצון על הרצפה מחוסרת הכרה.
פקחתי את עיניי באיטיות, הרגשתי טיפה מסוחררת מאתמול, עיניי קלטו כוס מים קרים שהונחו על השידה ולקחתי אותם כדי
ללגום טיפה מהמים כך אולי הרגיש יותר פיקחת.
כשהפכתי להיות יותר מודעת לעצמי הסתכלתי מסביבי, מה זה!? למה אני לא בחדר שלי?? מה קורה פה!!?
מצאתי את עצמי בחדר זר ולא מוכר כלל, לפי איך שהחדר היה נראה...אני חושבת שישנתי לילה שלם בחדר במלון!!
המשכתי להביט מסביבי, אולי יש רמז לאיך שהגעתי למצב הזה או משהו...אבל אף אחד אינו נמצא בחדר מלבדי.
הרמתי את השמיכה שעטפה את גופי וקמתי במהירות, זה לא יכול להיות...מה עשיתי אתמול? מחשבותי לא פעלו כלל מהכאב בראשי.
בגדים היו מפוזרים ברחבי החדר. עיניי קלטו בגדים מוכרים על הרצפה..החולצה והמכנס שלי?!
"זה לא שלי?" מלמלתי בחשדנות.
הסתכלתי על גופי אוטומטית במהרה, כדי לראות אם משהו לא קשורה ולבשתי כותנת לבנה חלקה.
הסתרתי את גופי עם שתיי זרועותיי, האם קרה משהו בלילה שאני לא מודעת אליו!?
לקחתי את בגדיי שהיו על הרצפה מפוזרים כאילו הם עברו לילה קשה, כל כך הובכתי באותו הרגע, איך אני הגעתי למצב הזה?
ליסה, את כזאת טיפשה!! למה נתת לעצמך להגיע למצב הזה?? נזכרתי שאתמול הייתי במועדון עם אנאל, אך לא ממש הייתי לידה ברחבת הריקודים...הלכתי להמרפסת עם בחור זר ולא מוכר, אבל לאחר מכן אני לא זוכרת מה קרה אז...למה!?
עיניי הופנו אל מראה בולטת שהייתה מול המיטה, על הראי היה רשום..."תודה על אתמול בלילה."
התחלתי כבר להילחץ באותו הרגע, איך זה שאיני זוכרת דבר? מה עשיתי לזעזעל!? אל תגידו לי ש...אין שום סיכוי!!! אני מתקשה לאמין לזה...
נכנסתי לשירותים והחלפתי חזרה לבגדים שלי, רציתי רק לצאת מהמקום המגעיל הזה.
אני לא האבדתי את הבתולין נכון...!? אני רוצה למות!!
יצאתי מהחדר והחלטתי לנסות להתעלם מהמקרה עד שאבין מה באמת קרה שם.
נכנסתי למעלית וירדתי לקומה הראשונה.