בנים על פני פרחים 🌺

פרק 35

דילן ואני שטנו בסירה בעוד דילן מנסה לתפוס כמה דגים, ״את תשחחרי אותו.״ הביא לידי דג קטן בחיוך.
״אתה הולך לשחרר אותו?״ שאלתי מבולבלת, אף פעם לא שמעתי על דיג בו תופסים ומשחררים לאחר מכן.
״את יכולה לאכול דג שחי במקום כזה?״ הביט אל המים ואז בי.
חיוך רחב עלה לפניי, הוא צודק! דילן חייך אלי בחזרה ולקחתי את הדג. ״להתראות דג!״ צחקקתי וזרקתי אותו חזרה אל המים הצלולים.
״להתראות!״ נופפתי לשלום, בטח הדג הזה נהנה מהמים מאוד...או בכלל מכל מה שנמצא בתוך המים הנקיים האלה.
דילן צחקק מתגובתי, נהנתי מאוד להיות בחברתו, אני שמחה שהסכמתי לבוא יחד איתו לדוג בשביל הכיף.
לאחר החוויה המהנה הזאת, דילן ואני החזרנו את הסירה למקומו, ״בואי!״ פתאום הרגשתי יד מושכת אותי מחוץ לטווח ראיה של דילן.
״ליעם?!״ הרמתי את ראשי מבולבלת, למה הוא מושך אותי? ולאן?!
לא עבר עשר דקות והגעתי יחד איתו לשטח רחב ללא חול וללא שום טבע מסביב.
רק כביש אחד גדול, עיניי קלטו אליקופטר עומד לו באמצע, עומד ומוכן לטיסה.
אדם זר פתח את הדלת וביקש שנכנס, לא...אנחנו הולכים עכשיו לטוס באליקופטר?!!!
בהיתי מסביבי, הכל היה ריק מאנשים ובכלל מכלי תחבורה, בלי ששמתי לב ליעם כבר עלה.
האדם הזר שלבש חליפה, הוריד את ראשו לכיווני בכבוד וכך גם אני מבולבלת עשית זאת.
ליעם הושיט את ידו אלי, נעזרתי בידו ועליתי מיד חסרת כל הבנה מכל הסיטואציה...
״לאן אנחנו טסים?״ התיישבתי לידו ובהיטי בו.
״יש לי משהו להראות לך.״ הודיע בלי שום הסבר הגיוני.
ליעם שם עליי אוזניות עבות וכך גם לו, אולי זה בשביל למנוע את הרעש של התעופה...?
הטייס הפעיל את האליקופטר והתחיל להמריא לאט...לאט...
״ואווו!״ מלמלתי כשראיתי את הנוף המרהיב מלמעלה.
זה כל כך יפה!!! זה שונה מאיך שרואים את הכל מלמטה...
מזווית עיניי ראיתי את ליעם מחייך לעצמו, טוב, איך לא?! זה כל כך כיף!!
״שם, תסתכלי למטה עכשיו.״ אמר פתאום ועיניי אוטומטית הביטו למטה כדבריו.
לב ירוק אחד ענקי, הופיע למטה...ליבי הלם.
״איך...?״ מלמלתי כשראיתי את הצורה הענקית הזאת, איך הצליחו לעשות אותה?!!
״ואווו זה לב, יש לזה צורה של לב.״ נדהמתי מהמראה המופלא הזה.
״אמרתי לעצמי שכשאני אמצא בחורה שאני אוהב, אני צריך להביא אותה לפה.״ השיב ליעם בחיוך.
עיניי הושפלו לרצפה באיטיות...וראשי הסתובב אליו לאחר מכן.
למה הוא מתכוון?? בחורה שהוא אוהב...? אז למה הוא אביא אותי לכאן? זאת אומרת...זאת אני??!
עיניי חדרו לעיניו בבהלה, האם ראית? את הלב שלי?״ שאל בחיוך.
בלעתי את רוקי וחיוך קטן ומזויף עלה לשפתיי, לא ידעתי מה להגיד לו...סובבתי את ראשי בחזרה אל הנוף.
זה באמת מתוק מצידו, אבל...אני עדיין לא יודעת מה אני מרגישה והוא פשוט מצפה ליותר מידי דברים שלא יקרו...

הערב הגיע, אחרי יום מטורף ומעייף, ליעם, אימלי ואני ראינו את הבנים חוץ מדילן מתיישבים בכיסאות ליד החוף, קוראים עיתון כלשהו עם פנים לא הכי מחייכות.
״מה קרה?״ שאל ליעם והתיישב, כך גם אימלי ואני עשינו.
״דילן נמצא בסכנה.״ ענה מייקל באנחה.
״מה?״ מלמלתי מבולבלת לחלוטין.
טום הושיט לנו את העיתון, ״תראו.״ אמר וליעם לקח את זה מידו.
עיניי הביטו בעיתון בסקרנות, ראיתי תמונה של בחור די נאה עומד לצד ג׳סיקה בחיוך רחב.
״זה אומר שיש לו רקע פוליטי מאוד חזק, אני שמעתי שהוא מועמד חזק לבחירות הבאות.״ הסביר לנו מייקל.
״דילן ידע על זה עוד לפני שהוא חזר מפריז...״ מוחי התחיל לחבר הכל בפזל אחד גדול.
בגלל זה מאז שהוא הגיע, הוא היה נראה שונה לגמרי...הוא ידע שג׳יסקה הולכת להתחתן עם מישהו פוליטיקאי?! אבל למה הוא וויתר אם כך??! למה הוא לא נלחם? הרי הוא אוהב אותה!!
״אני לא ראיתי אותו כל אחר הצהריים, המזוודות שלו עדיין בחדר שלו... אבל מה כדי לעשות? טום השפיל את ראשו מתוסכל.
״הוא יהיה בסדר.״ אנחה נשמע מליעם, עיניו הביטו על החול.
״אני מכיר אותו...״ הוסיף.
שתק פתאומי נוצר בין כולנו, חושבים מה עוד אפשר לעשות בשביל דילן.
ברור שהוא מדוכא! האחת שהוא אוהב כנראה והולכת להתחתן עם מישהו אחר!
הרגשתי מרפק מתנגש בידי, סובבתי את ראשי וראיתי את אימלי רומזת לי משהו.
היא משכה את ידי וקמנו מהכיסאות, מזווית עיניי הבנים הביטו בנו בחשדנות...
אימלי לקחה אותי טיפה רחוק מטווח הראיה שלהם או השמיע, ״עכשיו אני מבינה למה הנסיך שלך נזרק.״
השפלתי את ראשי, ״אימלי...מה כדאי לי לעשות?״
״מה?״ לא הבינה את כוונתי.
״מה שאמרתי באמת התגשם, דילן בטח מאוד כועס עליי...״ נזכרתי בתקופה שפגשתי את דילן מול תחנת אוטובוס ושם הייתה תמונה אחת ענקית של ג׳סיקה.
לא ידעתי בכלל שהוא מכיר אותה בזמן הזה...ואמרתי שבטוח היא תכיר איזה פוליטיקאי או נסיך, אני והפה שלי!!!
אימלי לא דיברה ורק נאנחה גם, אינה בטוחה בעצמה אם זה נכון...
לאחר כמה זמן כל אחד פרש לחדר שלו, הרגשתי נורא אחרי שגיליתי את הסיפור מאחורי המקרה עם דילן.
וזה משגע אותי! כי איני יכולה לעשות שום דבר...
התיישבתי בשולחן קטן בתוך החדר שלי והמשכתי לחשוב עם עצמי... ראשי נח על אחת מידי בתסכול מוחלט.
"למרות שזה רק הדימיון שלי, אני מקווה שהיא תתחתן עם מישהו שיש לו רקע מלכותי שיכול להיות נשיא, כמו הנסיכה דיאנה או אודרי הפבורן, שהיא תהיה נסיכה שתורמת לשלום עולמי...משהו כזה."
".היא רק דוגמנית"
נזכרתי במילותיי בעבר, שוב ושוב.
הרגשתי רע עם עצמי, אם לא הייתי אומרת את זה...אולי זה לא היה קורה!
בעוד הפרצוף המאוכזב של דילן בזמן ששמע את דבריי, בטח התעצבן מאוד...
״למה? האם הנסיך הצרפתי לא התגרש מאישתו והתחתן עם דוגמנית? מי יודע? אולי הנשיא הבא של צרפת או נסיך אירופאי, יתאהב בג׳סיקה ויבקש ממנה נישואים." המשכתי לחשוב על מילותיי, אני כל כך מתחרטת!!!
ידי תפסו זו בזו, נשכתי את שפתיי בחוזקה, אני מצטערת כל כך....
מזווית עיניי קלטתי את ליעם עומד מסתכל עליי מחוץ לדלת החדר שלי, יצאתי מריכוז מיד בבהלה.
״איך נכ-נסת?״ גמגמתי טיפה.
״האם שכחת מי בעל המקום הזה?״ הרים את המפתחות בידו וניער אותו מצד לצד.
גלגלתי את עיניי ותפסתי את ראשי בידיי מתסכול, ליעם התקדם אלי ונשען עם זרועותיו על השולחן.
״ליסה.״ אמר ועיניי הביטו בו.
״הלב שלי...האם את מקבלת אותי?״
לא הייתי כלל מרוכזת, מה הוא עכשיו מפיל את זה עליי! ״מ-ה?!״ ראשו לפתע התקדם אל פניי, כמעט ושפתינו התנגשו זו בזו.
ניסיתי להסיט את מבטי הצידה, הוא לא יכול לעשות לי את זה עכשיו!!! אני לא מוכנה, יש לי מלא דברים על הראש עכשיו!!!
ליעם נאנח והתרחק כשהבין את הרמז שלי, הוא עמד באכזבה בעודי עם פרצוף מבולבל.
״אל תתני לי לחכות יותר מידי.״ משך את כתפי בעדינות ועזב מיד לאחר מכן.
״אעעע!״ תפסתי את שיערי ברשלנות, אני באמת משתגעת!
החלטתי לצאת מהחדר ולנשום קצת אוויר קריר, הרגשתי ממש חנוקה בפנים.
טיילתי על הגשר, בעודי נושמת את האוויר הקריר של הלילה.
עיניי הביטו שוב על דילן, יושב לו בדיוק באותו המקום בו פגשתי אותו בזמן שהציע לי את הפרח היפיפיה.
הרגשתי רחמים כלפיו, הוא נראה כל כך עצוב...
ירדתי אל החוף ודילן קלט אותי מתקדמת אליו במהירות.
״האם זה נכון?״ התנשפתי מהריצה.
״זאת רק שמועה נכון? הכתבה הזאת לא נכונה נכון?״ קיוויתי בלב שלם שכל זה רק שטויות ושמועות של אנשים.
דמעות התחילו לרדת ללחיי, הרגשתי כל כך מתוסכלת בשבילו, ״אני מצטערת! אני באמת לא...״
״זה נראה כאילו את מבינה אותה יותר טוב ממני.״ השיב והביט בי בחיוך קטן.
״דילן...״ דמע ירדה ללחיי.
״הוא מישהו שמאוד מתאים לג׳סיקה, אני בחיים לא אוכל להתחרות איתו.״ זה פשוט לא מתאים לדילן לומר דברים כאלה, איך הוא מחליט לוותר כל כך בקלות?!! אני ממש לא מסכימה איתו.
ראשי הנהן לשלילה במהירות, ״זה לא נכון! זה לא יכול להיות ככה!!״ הרגשתי צער רב כלפיו, אני יודעת עד כמה הוא אוהב את ג׳סיקה...אסור לי לתת לו לוותר!
עיניו הביטו בפני הרטובות מבכי, הרגשתי אשמה, אם לא אני...אולי הכל היה שונה עכשיו??
דילן חיבק אותי, במקום שאני אנחם אותו...הוא מנחם אותי, אני פשוט טיפשה!
הדמעות לא הפסיקו לרדת, כעסתי על עצמי מאוד! אני והפה המסריח שלי!! נמאס לי!
״בבקשה, תהיה שמח...בבקשה תגיד לי שאתה תהיה מאושר...״ מלמלתי בין כתפיו.
דילן התנתק ממני ועיניו הביטו בעיניי המלאות צער ודמעות, ״אם דילן סובל, גם אני סובלת...״
״למה לא התאהבתי בבחורה כמוך?״ השיב, לפתע הרגשתי את שפתיו נושקות לשלי.
ליבי הלם, דילן הרג-ע מנ-שק א-ותי?!!! מה...קרה כאן בדיוק...?
שפתיו החמות היו משותקות, אך נגעו בשבילי...ודמע אחת ירדה בפעם האחרונה ללחיי.
הוא התנתק ממני, בעודי עדיין קפואה במקומי.
עיניי הביטו הצידה וראיתי את ליעם עומד לו עצבני, לא רק זה עכשיו...״ליעם!״ מלמלתי מופתעת שראה הכל.
״בסופו של דבר, זאת התשובה שלך?״ קול קשוח יצא משפתיו.
לא, אני לא מאמינה שזה קורה לי עכשיו, אבל בעצם למה אני צריכה לדאוג? אני לא יצאתי איתו! הוא קבע זאת על דעת עצמו!!
אבל...בכל זאת, הוא ביקש ממני כמה פעמים ואמר זאת שהוא אוהב אותי...ועדיין לא יחסתי לזה חשיבות רבה...
ליעם הביט על דילן והתקדם אליו בצעדים איטיים, לפתע הוא דפק לו בוקס לפרצוף שהשתיק לרגע את דילן על החול.
״ליעם! אל תהיה כזה!״ תפסתי אותו מיד, לפני שימשיך לעשות עוד משהו לא במקום.
הביט בי חסר סבלנות, ״זה...״ ניסיתי להסביר.
״מה זה!?״ שחרר את ידיי מזרועו, עיניו הרחבות הביטו בי באכזבה רבה.
״זה משהו שאת לא יודעת? את נפלת במלכודת שוב?!״ הרים את קולו הגובה.
אף פעם לא ראיתי אותו כל כך עצבני...״אני רציתי להאמין לך, אני לא רציתי, לא להבין אותך שוב...ניסיתי בכל כוחי.״ עיניו התמקדו בי בכעס רב.
דמעות שוב ירדו מעיניי, לא ידעתי מה להגיד לו...אני גם לא חשבתי על למצוא תירוץ לזה! אני לא אחת כזאת! מזמן הייתי מאוהבת בדילן...עוד לפני ליעם.
לאחר שדילן עזב, ויתרתי. ובכל זאת ליעם משך אותי בכוח אליו, למרות שאיני הייתי בטוחה שבא לי בכלל...ניסיתי להתעלם ולהכחיש הכל.
ליעם חושב רק לעצמו וחי בעולם משלו, כאילו שכל מה שירצה יקבל! אבל זה לא נכון...והסברתי לו את זה לא פעם אחת! אני לא צעצוע של אף אחד!!
״אני מצטערת, זה...״ השפלתי את ראשי, הרגשתי רע שלא סידרתי את העניין של הרגשות שלו לפני שאתחיל לעשות משהו.
״אני הראתי לך את הכנות שלי, אבל זאת התשובה שלך?״ שאל שוב באנחה כבדה.
הנהנתי לשלילה מיד, ״זה לא ככה...״
ליעם זרק משהו בחוזקה למים, זה הצמיד...? ״עכשיו זה באמת נגמר.״ עצמתי את עיניי ולקחתי נשימה עמוקה כדי להירגע.
״ליסה, אל תתנהגי כאילו את מכירה אותי יותר.״ קולו היה אדיש לגמרי, הוא עמד לעזור.
לא עצרתי בעדו, אין לי מה...אני לא חייבת לו שום דבר, לא יצאתי איתו אף פעם...
״ליעם!״ דילן ניסה לעצור אותו, לפני שעזב.
״תסתום!!״ השיב לדילן בקול גבוה.
״אם אתה תגיד עוד מילה, אני אהרוג אותך!״ הוסיף באיום והלך מיד.
מצטערת ליעם...עיניי נעצמו שוב בכאב רב כלפיו.