בנים על פני פרחים 🌺

פרק 7

נשכבתי על הרצפה הקרה שכל הבנים שהיו שם לא נתנו לי לזוז.
אחד מהם כיסה לי את העיניים ולא יכולתי לראות דבר. לפי דבריהם ניחשתי שהם לפחות שלושה.
המשכתי להתנגד בכל מגע שהם ניסו לגעת בי, פחדתי כל כך באותו הרגע ושמעתי לפתע קול מוכר באוזניי.
ידיו של אחד הבנים השתחרר מאחיזתו בעיניי והבטתי בדילן שעמד שם עם פניו האדישות.
הוא לא אמר דבר, אבל הוא התכופף לעברי כשאני עדיין בזרועותם של הבנים.
״לגבי המתכון שלך לעוגיות, ניסיתי להכין...אבל העוגיות לא יצאו כמו שציפיתי.״ הוא הפנה אלי את מבטו.
״מה??״ לא הבנתי מה זה קשור עכשיו לסיטואציה בה אני נמצאת, אבל בכל זאת עניתי.
״הוספת תמצית וניל?״ התאמצתי לדבר בגלל אחת הזרועות שתפס את גרוני בחוזקה.
״כן, הוספתי גם את זה, אבל זה לא יצא כמו שצריך.״
״תעזבו אותי...״ מלמלתי מכאב.
ראיתי את מבטו של דילן פונה לעבר הבנים לאחר ששמע את התלונה שלי.
״אתם לא מתכוונים לשחרר אותה??״ שאל בתוקפנות.
ראיתי את ההיסוס של הבנים לשחרר אותי.
״אבל...ליעם...אמר לנו לעשות את זה.״ אחד הבנים ענה לו בגמגום.
״זה לא עיניינכם, תעזבו אותה! אני לא אחזור על עצמי!״ הביט בהם בפנים מאיימות והם ישר שחררו אותי מידיהם.
התיישבתי במהירות והתנשפתי בהקלה רבה.
ראיתי את דילן הולך לאנשהו ולאחר מכן הוא הניח מאחורי גבי מגבת לבנה.
״אני רואה שקר לך.״ הוא אמר ופנה לעבר היציאה.
״דילן?״ קראתי לו והוא הסתובב אלי.
״תודה...שעזרת לי...״ הודתי חנוקה מדמעות שרצו לצאת.
״אני לא עזרתי לך, אני פשוט לא סובל התנהגות כזאת...״ הוא ענה וחזר לעבר היציאה.
מבטי הופנה לרצפה ושמעתי את דילן לפתע מלמל משהו ״תמצית וניל, אה...״
נשארתי לבד, עומדת עם המגבת שחיממה אותי.
לקחתי את הג'קט שלי ויצאתי מהבניין.

הגעתי לעבודה, ושמתי את סינרי עם התגית ששמי היה רשום עליו.
"ה - F4 עדיין מתנהגים אלייך באכזריות?" שאלה אותי אמילי כשניקתה אחת מהשולחנות.
"כן...במיוחד ליעם, נראה לי יש לו משהו נגדי."
"הלוואי והייתי יכולה לעזור לך ולהיות איתך שם. אני יודעת שאני חוזרת על עצמי כמה פעמים...אבל זה נורא מעצבן אותי."
״תאמיני לי שאת לא היית רוצה להיות שם..."
״היי בנות, תראו את המנה החדשה שהמצאתי!!״ נדב יצא מתוך המטבח לעבר הקופה.
״תטעמו את זה, אתן חייבות!״ אמילי ואני הסתכלנו אחת על השניה והתקדמו כדי לנסות לטעום את המרק עם הטעם החדש.
״ואוו, זה בהחלט טעים!״ אמילי התענגה על המנה, וכך גם אני.
״אני שמח שאתן אוהבת, אני בקרוב הולך לפרסם אותו ואתן תעזרו לי לפתוח דוכן מחוץ לבית הקפה כדי לתת לאנשים לטעום מהדבר המדהים הזה.״ נדב התרגש כל כך.
״בכיף, אני כבר מחכה לזה בקוצר רוח.״ חייכתי אליו והמשכתי לאכול מהמנה, לא יכולתי לעצור מרוב שהיא הייתה טעימה.
״טוב, תפסיקו לאכול ותמשיכו לעבוד מאיפה שעצרתם.״
״כן המפקד!״ אמילי ואני אמרנו ביחד וצחקקנו לאחר מכן.

פתחתי את דלת ביתי עם המפתח שהוצאתי מהתיק ונכנסתי.
משפחתי התכנסו בסלון, הביטו בי וחיכו שאצטרף.
הייתי עייפה, בגלל זה התעלמתי מהם והלכתי לחדרי לישון.