לא רציתי שזה יהיה כך, מה ביקשתי לעבור את הלימודים בשלום, ללא אף בעיות וצרות...למה הייתי חייבת ליפול לכל הבלאגן הזה?
אפילו את חיי אהבה שלי אני לא יכולה לעבור בטוב, תמיד משהו אחר צץ וגרוע יותר.
שחיתי בברכה, כמו תמיד לשכוח כמה שיותר את מה שקרה, קצת שקט...
אבל זה לא היה קל, לא הפסקתי להיזכר בקולה המרושע שמזכירה לי שאני עשב שצריך להוציא מהדשא.
"האם אתם יודעים מה הדבר הכי חשוב כשרוצים לגדל דשא טוב? זה להיפטר מהעשבים השוטים. זה הכי חשוב להוציא את העשבים השוטים מהשורשים כדי שזה לא ישרוד ויגדל ביחד עם הדשא."
קולה הדהד בראשי שוב ושוב...אפילו כשאני בבריכה שוחה, זה ממשיך להופיע.
החלטתי לצאת ולהתארגן, הבנתי שלא משנה כמה שקט אנסה להביא, זה עדיין הישאר בראשי ויתקוף אותי בקלות רבה.
פשוט אצטרך לחיות עם זה כרגע...
התקדמתי לכיוון היציאה, לפתע שמעתי מנגינה מרגיע מחדר המוזיקה, התקדמתי באיטיות ופתחתי את הדלת לצלילים הנעימים.
מרחוק באולם, ראיתי את דילן יושב ומנגן לו בפסנתר הלבן, כמה יפה...
ירדתי במדרגות בשקט והתקדמתי אל הבמה הקטנה, לא רציתי להפריע לו, רק לשמוע קצת...משום מה זה שיתק את מחשבותיי וזה עשה לי טוב.
״יש לך כרטיסים להופעה?״ דילן הסתובב וקלט אותי בחושך.
חייכתי מדבריו. ״מה אתה עושה פה כל כך מאוחר?״
״מה לגבייך? מה את עושה פה כל כך מאוחר?״ לא עניתי ורק השפלתי את מבטי. ״אני לא שמעתי שהשחייה פה הפכה להיות בשביל אולימפיאדת החורף.״ צחקקתי. ״אני רק...״ נאנחתי.
״בגלל שאת מתוסכלת?״ שאל ועיניי ישר עברו אליו. ״אם אין לך כרטיסים, למה שלא תהפכי את הדפים בשבילי לפחות.״ ביקש וכך עשיתי בחיוך קטן.
התיישבתי לידו וניגנתי סתם בשביל הכיף, זה גרם לי להשתחרר קצת ושמחתי שזה הצליח.
למרות שלא ידעתי לנגן מאה אחוז, דילן לימד אותי ונתן לי לנגן חופשי בשביל הכיף, זה הצחיק אותו, אבל הכי חשוב שהאווירה הייתה נעימה וכפית.
אחרי זמן מה, דילן הקפיץ אותי הביתה עם האופנוע והפעם לא שכחתי להוריד את הקסדה מהראש.
״אני לא אלבש את זה הביתה היום.״ צחקקתי ונתתי לו אותה. ״למה את מסתכלת עליי ככה?״ שאל וקלטתי שאני באמת בוהה בו למשך כמה שניות טובות. ״רק...בגלל שאני מופתעת.״ שמתי את ידי בכיסים.
״ממה?״
״כל פעם שהאזעקה מצלצלת בתוך ליבי, אתה מופיע בפניי.״ הסברתי, למען האמת זה נכון, בכל פעם שאני מרגישה במצוקה, תמיד דילן נמצא שם איפשהו...
״אזעקה? כמו האזעקה כשיש שריפה?״ שאל בחיוך. ״כן.״ הנהנתי בחיוב.
״אז תני לי לעשות את זה.״ אמר. ״לעשות מה?״ הייתי מבולבלת.
״להיות הכבאי המפורסם של ליסה.״ חיוך גדול עלה לפניי, אהבתי את הרעיון. ״אני חייבת לך גם הפעם, סע בזהירות.״ נפרדתי ממנו ונכנסתי הביתה.
התארגנתי לשינה, הרגשתי כל כך טוב עם עצמי, רגוע יותר, משוחררת יותר...כאילו שום דבר מיזה לא קרה. באמת לדילן יש השפעה חזקה עליי...
נכנסתי אל המיטה ונרדמתי לשינה עמוקה.
YOU ARE READING
בנים על פני פרחים 🌺
Teen Fiction(בהקפאה) ליסה היא נערה ממוצעת, היא מאוד נדיבה וחרוצה לכל הסובבים אותה. צדק אצלה זה הדבר הראשון. למשפחתה יש עסק קטן של ניקוי יבש, והיא משתדלת כמה שיותר לעזור להוריה בעבודתם כך שיהיה להם יותר קל. ביום אחד הכל ישתנה כשאביה שלח אותה כדי למסור משלוח של כ...
