בנים על פני פרחים 🌺

פרק 23

השעה הייתה 6:30 מיהרתי הביתה כדי להתארגן לבית הספר, אף אחד לא היה בבית...טוב, זה יותר טוב בשבילי כי אני צריכה באמת לנסות להיזכר מה קרה לי שם.
יצאתי מהבית ולקחתי את האופניים שלי, רכבתי כל הדרך עם מחשבות נוראיות בראשי.
אני כל כך מפחדת שעשיתי משהו לא בסדר...הלוואי וזה חלום או שזה פשוט טעות במחשבה.
נכנסתי אל בית הספר, השיעור עוד לא התחיל אז הרשתי לעצמי להסתובב מעט...אולי כך אמצא פיתרון לבעיה שלי.
״לא, לא יכול להיות...לא, לא! איך זה שאני לא זוכרת כלום?״ מלמלתי לעצמי והשפלתי את ראשי מבולבלת.
״בואי נירגע, בואי נירגע ליסה! אם משהו באמת קרה, לא יכול להיות שמשהו נוסף יקרה עכשיו...נכון או לא נכון? יכול להיות או לא?״ המשכתי למלמל לעצמי כשמחשבותיי לא הפסיקו לרוץ להם.
״אני הולכת להשתגע!״ ניערתי את כל גופי מתסכול.
אני מקווה שגם אם זה באמת קרה, אף אחד לא ידע מיזה...זה פשוט מביך מדי ומגעיל בשבילי! אני אצא פשוט זונה...אני לא רוצה בזה!!
הרגשתי לפתע את שיערי נמשך לאחור בחוזקה, הבטתי הצידה וקלטתי את שלושת הבנות שתמיד הציקו לי, פתאום תופסות בי חזק.
״אייי!!״ אחת מהן משכה בחולצתי הלבנה, השניה בשיערי, והשלישית משכה בזרועי עד שכמעט הרגשתי אותה נתלשת לי מהמקום.
״היי, היי!! מה אתן עושות? תשחררו אותי, תשחררו אותי כל עוד אני נחמדה!! מה אתן עושות.״ צעקתי אליהן מעצבים, איך הן מעיזות לגעת בי בתוקפנות כזאת!?
״מה אמרת? יש לך עוד את האומץ לפתוח את הפה?!״ לינדה צעקה לי באוזני.
״אני לא יכולה להאמין לזה, לא משנה כמה לא מחונכת את...זה מה שמפחיד לגבי אנשים שאין להם הרבה.״ סטלה הרימה גם כן את קולה בצד השני.
״אני ידעתי שאת הנוכלת הכי גדולה בעולם, אבל זה כבר יותר מדי!״ ג׳ורג׳יה חייכה והחטיפה לי סטירה, כך שפניי הופנו הצידה מעט מכאב.
״תסבירו את זה בדרך שבה אני אוכל להבין!! אני לא עשיתי כלום בשביל שיתנהגו אלי ככה!!״ ניסיתי להתנגד להם בכל כוחי, אבל אין היו יותר אז לצערי לא יכולתי לגבור עליהן...
״נו תשחררו אותי!! שחררו, שחררו!!״ המשכתי להתנגד לאחיזתן הכואבת.
״בנות, בואו נראה לה.״ סטלה פנה לכל חברותיה.
הן משכו אותי בכאב כל הדרך לחדר האוכל, בעודי מנסה להמשיך להתנגד להן ללא ברירה.
״תמהרי ולכי.״ הן משכו אותי יותר חזק במדרגות הגדולות עד לקומה האחרונה.
״שחררו!!״ צעקתי בפעם האחרונה, עד שהן הפילו אותי בחוזקה על הרצפה הקשה.
״את לא עשית כלום? כשאת עובדת על ליעם זה כמו לעבוד על כולנו, אם את מקללת את F4 זה כאילו שאת מקללת את כולנו!!״ סטלה הרימה את קולה וכולם התכווצו סביבי בכעס רב.
אל תגידו לי שזה עוד פעם הולך לקרות, נמאס לי כבר מכל ההתעללויות האלה! למה אני חייבת לעבור את כל זה? מה עשיתי לא בסדר??
״איך את יכולה, בחורה מלוכלכת כמוך...את חושבת שאנחנו נעזוב אותך בשקט כשאת מלכלכת את בית הספר שינווה!?״
לינדה בעטה ברגלי לרגע.
״בחורה רעה!״ ג׳ורג׳יה הוסיפה לדבריה של השניה.
פניהם הופנו למסך גדול שנדלק פתאום, עיניי פשוט רצו להוריד דמעות...איך זה הגיע אליהן...? תמונה שלי ושל אותו בחור שהיה איתי יחד במלון הופיעה במסך, בעודו מחבק אותי כאילו אנחנו זוג!
קמתי על רגליי למרות כל הכאבים והמכות שקיבלתי, התעלמתי מהם...לא היה אכפת לי כרגע מכלום!
למה? למה לו לעשות לי את זה? למה הוא צילם אותנו מחובקים במיטה...ורק אני היחידה שלא מודעת למצב שלי...התעלפתי והוא פשוט שיחק בי כרצונו!!
התנשפתי בכבדות...זאת באמת אני שם בתמונה? בבקשה תגידו לי שזה לא נכון!!
כל הילדים פשוט התכנסו יחד וצחקו כאילו זה סטנדאפ מעניין במיוחד, אך רק לי היה כואב לראות שמשחקים בי.
״מה אתם עושים?״ שמעתי פתאום קול מוכר מרחוק.
הבטתי הצידה וראיתי את ליעם עם חבריו מייקל וטום יורדים במדרגות, יופי! זה מה שחסר לי עכשיו...
״מי אתן חושבות שאתן בשביל להתנהג אליה ככה?״ ליעם פנה לבנות שהיו מאחורי והמשיך להתקדם בצעדים איטיים.
״ליעם, אל תתן לה לעבוד עליך! תסתכל על זה ותיצא מיזה!!״ סטלה פנתה אליו בתסכול והצביע על מסך הטלווזיה הגדול.
ליעם סובב את ראשו לכיוון המסך, אך אוטומטית רצתי וכיסיתי את הטלווזיה בגופי...הרגשתי מובכת מדי! ולא רציתי לדעת מה תהיה תגובתו לגבי זה...אבל בעצם מה אכפת לי ממנו...?
״לא, ליעם...זה לא נכון! זאת טעות...״ עניתי לו לשלילה, קוויתי שהוא יסמוך עליי...אך הוא רק הביט בי בחשדנות ומשך אותי בעדינות אחורה...כדי לראות על מה כולם מדברים.
ליעם הביט במסך ופרצופו הפך מיד לאדיש ללא תגובה נוספת, חזרתי מיד לכסות את המסך בגופי...אבל זה היה מיותר כבר אחרי שהוא ראה זאת.
התגובה שלו בהחלט הייתה מאוד אדישה למצב, אבל לא כדבר טוב...אלה כדבר רע מאוד!
הוא פתאום הביט בי חסר רגש ואני רק הבטתי בו כבר מאיושת מהכל, למה אני צריכה בכלל לתת הסברים למעשים שלי? זה לא שאני יוצאת איתו!
״מה הדבר הנורא שקרה, שצילמו תמונה כזאת?״ הקול שלו היה נשמע מאוד מאופק.
״אני לא יודעת, אני חושבת שמישהו מנסה להפליל אותי...״ השפלתי את ראשי, זה פשוט לא הגינוי כל מה שקרה לי עד עכשיו...למה שהגיע למצב הזה? אני לא כזאת, זה לא מתאים לי, אני יודעת את זה!!
״את שווה רק את זה?״ השיב לי בשאלה, הרמתי את ראשי מבולבלת מתגובתו.
״את בחורה מהסוג ששווה רק את זה? אפילו אם מפלילים אותך...האם את בחורה מהסוג שבקלות נופלת למלכודת כזו?״ הוא לבסוף הרים את קולו בעצבים.
״ליעם, גם אם אתה מאמין בזה או לא...זה לא משנה.״ החזקתי את דמעותיי שרצו לצאת החוצה כבר די הרבה זמן.
״אני אפילו לא יודעת למה אני מנסה להגן על עצמי, במצב שאין בו שום היגיון! בכל מקרה זאת לא האמת, אני...אני באמת לא יודעת שום דבר על זה!״ המשכתי לדבר כשהדמעות ממשיכות לשמור על עצמם כדי לא ליפול ולהראות חולשה כלשהי.
ליעם הביט בי באדישות ולאחר מכן תפס באמצע חולצתי צמוד אליו, כך שעיניי לא יכלו להתנגד להביט בעיניו החסרות רגש.
״אני הולך לשאול אותך דבר אחד.״ ידק את הלסת שלו בחוזקה.
״הבחורה שבתמונה...ליסה, האם זאת באמת את?״ עיניו המשיכו להביט בי לקוות שאולי זה לא נכון, אבל השאלה רק גרמה לי לסובב את הראש הצידה.
הורדתי דמעה שהתעקשה לצאת החוצה...לא יכולתי לשקר לו, כי אני בעצמי לא יודעת מה קרה שם...אז איך אדע לענות על שאלה שאיני יודעת את התשובה שלה?
עיניו של ליעם הביטו בי באכזבה בגלל שאיני מצליחה לענות על השאלה שלו ורק שחרר אותי אחורה בחזרה אל המקום בו הייתי לפני כן.
״אמרת שזה לא משנה אם אני מאמין לך או לא, נכון?״ נאנח לרגע ואז חזר להסתכל עליי באדישות.
״כן את צודקת, ליסה...מהיום והלאה אני לא מכיר אותך יותר!״ המילים שלא הדהדו בראשי הקטן, הרמתי את פניי להביט בו...הולך, אפילו בלי להביט לאחור.
חבריו הסתכלו עליי מבולבלים מכל הסיטואציה, אך לא אמרו כלום והסתובבו חזרה גם כן לליעם.
הדמעות שלי התחילו לרדת ואני לא יודעת למה אפילו, אולי מהכאב שאני מרגישה חיצונית...או אולי מהמילים הקשות שקיבלתי מליעם.
אבל זה בכלל בלבל אותי, למה אכפת לי מהמילים שלו? זה לא אמור לעניין אותי מה הוא מרגיש בכלל.
״היי! חרק זנותי שכמוך!״ אחד מהילדות צעקה לי וכולם התחילו להתכווץ סביבי שוב.
נפלתי על הרצפה מאיושת, הילדים סביבי כלל לא עניינו אותי! אלא האם ליעם ניפגע מיזה...עיניי התמקדו בנקודה מסויימת מהמחשבות המדאיגות שלי.
הלוואי והייתי יכולה להשתיק אותם!
״תורידי את מדי בית הספר, את מלכלכת אותם! זונה.״ ילדה אחרת ניסתה להוציא ממני את הבגדים.
וכך עלה...זהו, אני חזרתי לתקופה של ההתעללויות.
היי לכם...:(