בנים על פני פרחים 🌺

פרק 55

הבחור הזר ליווה אותי הביתה, גופי עוד התנשם בכבדות מהריצה המהירה.
בהיתי בבחור לפני שנכנסתי הביתה, הוא היה מוכר כל כך...שיערו השחור גלש אחורנית ועיניו הקטנות הביטו בי באדישות. ״סלח לי, מה שמך?״ שאלתי.
״תשכחי מזה היום.״ אמר והתרחק. ״אה?״ כיווצתי את גבותיי.
״אנחנו ניפגש שוב בקרוב.״ המשיך, ״כשניפגש שוב, אני אגיד לך, לילה טוב גברת ליסה.״ הבחור המסתורי חייך בנעימות.
הייתי מעט מבולבלת, אבל הפסקתי להציק לו עם השאלות, ראיתי שהוא אינו מעוניין להשיב לכך. ״אוקיי, להתראות.״ אמרתי בחיוך קטן.
לפתע ראשי קלט משהו. ״ליסה?״ רגע מאיפה הוא יודע את השם שלי!?
לפני שבאתי לעצור אותו שוב, הוא כבר הלך.
עכשיו אני בכלל סקרנית...

למחרת בבוקר, אמלי ואני ישבנו בעבודה וניגבנו את המזלגות, סיפרתי לה את כל מה קרה, היא הופתעה יחד איתי מהמצב. ״באמת? זאת אומרת שהוא מכיר אותך.״
״נכון.״ בהיתי באוויר. ״בכל מקרה, זה די נחמד.״ השיבה בחיוך.
עיניי שבו אליה בבילבול, ״מה?״ איפה זה בדיוק נחמד, אמלי לפעמים מדמיינת דברים, אבל אפשר להבין לאן היא חותרת. ״הוא כמו אביר שחור.״ אמרה בהתרגשות.
״אוו!! אלכס שלי יצא!!!״ נדב קטע את דברינו. ״נכון שהוא נראה מדהים?״ בהיתי בטלוויזיה יחד עם אמלי ופרסומת הופיע. לא יכול להיות, זה אותו בחור שהציל אותי אתמול, מה קורה כאן!?
״רק מלפני כמה ימים אמרת שהנסיך של אנדרומדה הוא הטוב ביותר, אין לך נאמנות.״ אמלי צחקקה מנדב. והמשיכה לנקות את המזלג.
״אלכס?״ לחשתי, זה באמת הבחור שהציל אותי. ״ליסה, את לא יודעת? הוא הדוגמן הכי מפורסם ויודע היום.״ נדב פתח פוסטר ענק שלו. ״התאריך לידה שלו הוא סוד, לא יודעים את שם המשפחה שלו והחיים הפרטיים שלו סודיים. הוא דוגמן חם ומסתורי, אפילו העיתונים אם התמונות שלו על השער נמכרים תוך יום.״ הסביר במפורט יותר.
״תראו! אני עברתי הרבה בשביל להשיג את הבקבוק הזה מהמהדורה המוגבלת, נהדר נכון?״ מרח בקבוק קטן על ידו. ״כל כך לח.״
הפזל מעט התחבר לי, הבנתי מי האדם שהציל אותי, אבל למה הוא פתאום הופיע שם? איך הוא ידע שאני שם בכלל...? כל כך הרבה שאלות, בזמן האחרון באמת דברים מוזרים קוראים לי, ולמה באמת?
לאחר העבודה, הייתי חייבת להגיע לבית הספר, היו לי שיעורים שהייתי חייבת להשלים עוד.
בדרך לכיתה הרגשתי את בטני מקרקרת מרעב, לפני רגע הייתי בעבודה, למה לא יכולתי לקחת משהו לאכול, אוף.
״אה, אני כל כך רעבה! אני נהיית רעבה מלעשות כלום.״ מלמלתי בעצב.
״כדי לי ללכת לנוח קצת בקומפלס של הבריכה.״ אמרתי כתירוץ לעלם מהשיעורים.
לפתע ריח טוב חדר לאפי הקטן, המשכתי להריח כדי להבין מה הוא הריח הטוב הזה.
בלעתי את רוקי כשהבנתי שזה ראמן שמישהו מבשל, התחלתי ללכת לפי הריח כמו כלבלב קטן.
נכנסתי בין המסדרונות שיצר שביל ראמן, עד שהגעתי לדלת סגורה שהדגישה את הריח הרבה יותר חזק.
פתחתי את הדלת וראיתי סיר גז קטן שניצב באמצע הכיתה, ומבשל את עצמו בראמן טוב.
בהיתי מסביב, אבל אף אחד לא היה בכיתה, איזה מוזר...נכנסתי והמשכתי לבחון את הכיתה. ״הראמן מוכן...״ מלמלתי בקול והצבעתי על האוכל. ״איך אתה יכול להשאיר את זה ככה!״ בלעתי רוק ודיברתי לאוויר.
״הראמן יהפוך לרך מידי...״ גרדתי את שיערי ובטני קרקרה שוב.
בחנתי שוב את האזור, והבנתי שאין אף אחד במקום, הלכתי אחורנית וסגרתי את הדלת באיטיות.
טוב, אני מניחה שאני אוכל את האוכל הזה, אחרת חבל עליו לא?
הלכתי אל הסיר ופתחתי אותו בחיוך, במה זכיתי לאכול עכשיו ראמן טוב?
ערבבתי את הראמן החם, בהיתי פעם אחרונה בדלת והתחלתי לאכול בזריזות.
אף פעם לא נהנתי ככה מאוכל, לפתע דלת הכיתה נפתחה ועצרתי את עצמי מיד כשעוד הראמן היה בפי.
הסתובבתי אחורה וראיתי בחור עומד לו ובוהה בי.
עיניי בחנו אותו לרגע, זיהיתי את הבחור! ״אתה...אתה...״ הצבעתי עליו בחוצפה בלי לשים לב.
הוא התקדם בחיוך, ״תני לי להציג את עצמי, השם שלי הוא אלכס, תלמיד שנה ראשונה בתיכון שינויה.״
הייתי המהומה מדבריו, הבחור שהציל אותי, זה שהיה בטלוויזיה ועכשיו תלמיד בבית הספר...? ״תאמת, תמיד הייתי מעריץ שלך.״
״מעריץ?״ שאלתי.
״וונדר גירל, של תיכון שינווה. את הגיבורה הפשוטה שיצאה נגד הקבוצה F4." הסביר את עצמו.
אני לא מאמינה שהשמועות האלה עדיין קיימות. חייכתי, ״אני לא נחשבת לגיבורה פשוטה. אבל בגלל שאתה לבוש ככה, אני לא זיהיתי אותך.״
משקפיו ושיערו הנפול, רק הסתיר את זהותו האמיתי.
״זה הקונספט, קונספט של לא כוכב.״ מילותיו רק בלבלו אותי יותר. ״תאמת, אני שונא את כל התלמידים שכאן ואני לא רוצה אף אחד מהם בתור חברים. המטרה שלי היא לא למשוך תשומת לב ולהחזיק מעמד ככה עד שאני אסיים ללמוד, את יכולה להגיד שזה קונספט בשביל להעליב את עצמי.״ דבריו גרמו לי להשתעל מעט בחיוך. ״למה את צוחקת?״
״בגלל שאתה כמוני.״ השבתי. ״את חושבת? גם אני חשבתי ככה!? אני תמיד האמנתי, שאת ואני מאותו העולם.״
״מאותו העולם?״ מלמלתי ונשכתי את שפתיי. ״אני אכלתי את הראמן שלך?״
הוא צחקק וכך גם אני, לפחות נתקלתי במישהו נחמד, אחרת הייתי באמת מסתבכת.
״אגב שמעתי שאת מחפשת עבודה טובה, אני אעזור לך להשיג עבודה חלקית. בתור עוזרת בסטודיו לצילום. התשלום הוא די טוב.״ הוסיף בחיוך.
תהיתי לעצמי למה הוא כל כך נחמד אלי, אבל שמחתי לשמוע שעדיין יש לי אפשרות למצוא עבודה טובה בלי לשבור את הראש יותר מדי.
והסכמתי להצעה מיד.
לאחר שנפרדו לשלום, הלכתי אל הלוקר והכנסתי את הספרים, חשבתי שוב על העבודה שאלכס הציעה לי, זה ממש שימח אותי...הפעם אני בטוחה שיהיה טוב!
התקדמתי לעבר היציאה מבית הספר ונתקלתי בליעם, הוא עמד מולי ופניו מחייכות. ״זה קשה לנסות לראות אותך.״ בחן אותי. ״ליעם.״ הופתעתי לראות אותו.
הוא תפס את ידי ולקח אותי אל רכב שחור. ״כנסי.״ אמר ופתח את דלת הרכב. ״בשביל לאוכל סושי יוקרתי? למה אנחנו חייבים לטוס ליפן בשביל לאכול סושי?״ שילבתי את ידיי.
חייך, ״זה לא סוף שבוע? אנחנו יכולים להנות מהנוף של החורף. אם את לא אוהבת סושי, אנחנו יכולים ללכת לסאפורו בשביל אודון או ראמן.״
מי מספר לו שאכלתי ראמן? ״ללכת לסאפורו רק בשביל לאכול ראמן?״ נאנחתי, למה הוא חייב לנסוע רחוק בשביל אוכל? ״בואי נלך, אני אתקשר להורים שלך בדרך.״ משך אותי לעבר האוטו. ״היי! לא!״ הרמתי את קולי והוא עזב אותי. ״למה את תמיד אומרת לא?״ שאל מבואס. ״כן! רק תגידי כן! למה את לא יכולה ללכת אחריי בצורה רגילה רק פעם אחת?״ השפלתי את ראשי.
הוא צודק אבל, אני באמת לא יכולה לנסוע רחוק עכשיו. ״אני...כבר יש לי תוכניות.״
״איזה תוכניות?״ נשען על האוטו. ״היום זה היום הולדת של אמלי!״ המצאתי תירוץ.
למען האמת יש לי תוכניות עם אלכס, לגבי העבודה...אבל אני יודעת שאם אגיד לו את זה הוא התעצבן עליי, לכן הייתי חייבת לחפש תירוץ.
״מה?״
״לכן אני מבלה את הלילה אצל אמלי. זה אירוע מאוד חשוב, ואנחנו עושות את זה כבר שנים רבות. אתה תוותר בסדר?״ קיוויתי למענה חיובי.
״האם אני יותר חשוב או אמלי?״ שאל ושילב את ידיו. חיוך קטן עלה לשפתיי, ״אמלי.״ הוא הופתע מתשובתי.
אבל הוא צריך להבין שמדובר בחברה טובה, לכן שאלה כזאת מיותרת לגמרי. ״אני אתקשר אלייך.״ תפחתי על זרועו וצחקקתי.
התקדמתי ללכת, ״היי!״ צעק מאחורי. ״אפילו לא מסתכלת לאחור.״ מלמל לעצמו ברוגז.
לא עצרתי, הוא יצטרך להתמודד בלעדיי, יש לי דברים יותר חשובים כרגע וזה להציל את המצב המשפחתי שלי.