פרק 55 - למה הרגת אותי?

1.3K 89 39
                                    


ושוב פרק (פחות מיממה מהפרק הקודם 😁)

כי אתן באמת אלופות עם כל ההצבעות והתגובות שמחממות לי את הלב 😍❤️

פרק ארוך! 

תהנו!

-----------------------------


שכבתי על המיטה הנוחה בחדר המוכר, מתענגת על קרני השמש שחדרו את החלון הפתוח ונחו בחמימות ובעדינות על גבי עורי החשוף. הרגשתי שלווה לשם שינוי, רגועה, נינוחה ומאושרת. משהו שלא הרגשתי כבר המון זמן. ליבי פעם בקצב נורמלי ואחיד, נדמה כאילו הכל טוב בחיי ואני מאושרת בחלקי. נשימותיי העדינות כמעט ולא נשמעו בדממה שעטפה אותי, רק ציוצי ציפורים שמעולם לא הבחנתי בהם עד כה.

והכל היה מואר. מואר כל כך על גבול המסנוור.

התזוזה לידי הסיחה את דעתי ממחשבותיי האוטופיות, מחשבות חיוביות וטובות על ציפורים מצייצות ושקט נפשי. הסטתי את מבטי, רואה את הגב המחוטב והעירום עולה ויורד בהתאם לנשימותיו הסדירות. שיערו היה נראה שונה, ארוך יותר, גלי יותר על סף המתולתל. בחנתי אותו בעיניי, תוהה לעצמי מתי שיערו הספיק לארוך ככה.

ציפור שנחה על עדן החלון הייתה הבאה בתור להסיח את דעתי. הבטתי עליה, זאת הייתה ציפור נדירה, מיוחדת במידה, צבועה בשלל צבעי הקשת, עינייה היו גדולות כל כך שזה נדמה היה כאילו היא מביטה אל תוך נשמתי. אני לא בטוחה אם בכלל קיים זן כזה, אבל הופנטתי אליה, לא מסוגלת להזיז את מבטי. זה הרגיש כאילו היא מנסה לומר לי משהו, מנסה להעביר לי איזה מסר לא ברור בעיניה הבוהקות והנוצצות.

"זו ציפור גן עדן." קולו החמים של בראיין שבר את הדממה הנעימה בחדרו. הבטתי בו ובעיניו החומות והמוארות, מחייכת אל החיוך הלבבי שהוא העניק לי, גורם ללב שלי לנתר בתוך בית החזה שלי מרוב האהבה שלי אליו. איך אפשר לאהוב כל כך? מה אפשר לעשות עם התחושה הזו שאני עוד שניה מתפוצצת מהרגשות העזים שלי אליו?

"ציפור יפייפיה." אמרתי ברוך, מעבירה את אצבעותיי על תווי פניו העדינים והמהפנטים להפליא, הזיפים שעיטרו את קו הלסת שלו בכלל לא היו מורגשים על גבי ידי.

"כמעט כמוך." בראיין אמר בחיוך והתרומם להישען על מרפק ידו. את ידו הפנויה הוא הניח על העורף שלי ומשך אותי אליו עד ששפתינו נפגשו במגע נעים ורך, מגע ממכר שגרם לליבי לפעום מהר יותר ולגופי להצטמרר. ושוב אני תוהה איך אפשר להכיל את כל האהבה הזו שאני מרגישה אליו?

"תחזרי כבר." הוא אמר אחרי כמה דקות בהן שפתינו התנגשו בתיאום מעורר הערצה, כאילו עשו זאת מאז ומעולם ובתוכי קיוויתי שהן ימשיכו להתנגש אחת בשניה ושאני אמשיך לטעום את שפתיו עד עצם היום הזה. החמימות בבית החזה שלי עוד הורגשה בכל גופי הרפוי והנינוח.

SECRETS | סודותWhere stories live. Discover now