-כעבור חודשיים-
"אני לא יכולה יותר, אני בלחץ." מלמלתי בשקט לטלפון, רגליי רועדות על גבי רצפת בית החולים והרגשתי את כל גופי דרוך ומלא בעצבים.
"כמה זמן הם בפנים?" בראיין שאל בנינוחות, מנסה לאזן את מצב הרוח שלי.
"כבר חצי שעה. זה אומר שהצילום החוזר יצא לא תקין, נכון? בטח עכשיו הוא שולח את ברי לעוד שנה של טיפולים." נאנחתי ואמרתי בכאב.
"או שהוא מסביר להם את התהליך החדש, כי הצילום החוזר יצא טוב." בראיין הביא לי אלטרנטיבה נוספת ללמה הפגישה של הפרופסור עם אמא שלי, אבא שלי וברי מתעכבת. "תפסיקי להיות פסימית, זה לא הולם אותך." הוא אמר בחיוך.
"אמרת לי שהכל הולם אותי. שיקרת?" אמרתי בגיחוך, הדמות הצינית ברחה קצת החוצה.
הוא גיחך גם, "בחיי, אני נש-"
"הם יצאו!" קטעתי אותו וקמתי ממקומי בבת אחת, "אני אעדכן אותך." אמרתי במהירות וניתקתי את הטלפון בלי לחכות לתשובה אפילו. הוא כבר מכיר אותי מספיק כדי לא להיעלב מהעובדה שניתקתי לו בפנים.
פניה של ברי היו עצובות, פניהם של הורי חתומות ולא מסגירות כלום. התקרבתי אליהם והתכופפתי על ברכיי למול כיסא הגלגלים של בריאנה, "היי, קטנה שלי." מלמלתי אליה בזמן שראשה מושפל. הבנתי כבר מהבעת הפנים שלה מה הייתה התשובה של הצילום. "לא נורא, קטנה. אז נעבור עוד שנה של טיפולים. אל תתייאשי, אני איתך בהכל." הנחתי את ידי מתחת לסנטר שלה והרמתי את ראשה כדי שתביט בי.
פתאום חיוך היה מרוח על שפתיה, והיא אמרה את המילים שבתוך תוכי כל כך חיכיתי לשמוע. "יש לי ניתוח באוגוסט עוד חמישה חודשים!!" היא צעקה את זה בהתלהבות.
"מ-מה?" אמרתי בהלם, מרימה את מבטי אל פניהם המחויכות של הוריי. זה אומר מה שאני חושבת שזה אומר?
"הצילום החוזר הראה שיש שינוי בין החוליות." אמא הסבירה, "זה נותן להם אפשרות לנתח." היא חייכה אלי, גורמת לחיוך לעלות על שפתיי. אני לא חושבת שאני קולטת את זה עד הסוף.
"קבענו את התאריך, אבל אמא ואבא צריכים לאסוף עד אז מלא כסף בשביל הניתוח, ריי-ריי." ברי אמרה בקול מודאג מעט פתאום. הרמתי את עיניי ישירות לאבי, שהביט בי בפנים חתומות שלא מסגירות את מחשבותיו. אני יודעת שהוא עדיין ממשיך עם העסקאות שלו בשביל לממן את הטיפולים של ברי, אני גם דיי בטוחה שחלק מהם לא הכי חוקיים שיש. אז אם אני בטוחה במשהו, זה שיש לו מספיק כסף לתקן את הנזק שהוא עשה.
"קטנה שלי, תקשיבי לי. אל תדאגי לזה. אנחנו נשיג כל סכום כסף שצריך. אנחנו נעשה הכל בשבילך." נשקתי למצחה וחיבקתי אותה צמוד אל ליבי. מרגישה דמעות של תקווה עולות אל עיניי.
YOU ARE READING
SECRETS | סודות
Romansaהתקרבתי אליו, כך ששפתיי היו קרובות לאוזנו, "בוא אני אגיד לך מה הולך לקרות. אתה הולך לנסות להתחיל איתי, לקנות לי משקאות, אולי אפילו לנסות לשכר אותי, בתקווה שיתמזל מזלך ותיקח אותי איתך הלילה. אני מצידי, אייבש אותך עם הערות ציניות שיסתמו לך את הפה. אבל...
