SECRETS | סודות

פרק 44 - נקודת מפנה

שפתיו המוכרות של שיימס כמעט הרגישו כאילו הן מחליקות על שלי, מנשקות אותי במגע רך ומלטף שהרגיש בטוח, הרגיש כמו בית. הוא הנשיקה הראשונה שלי, הפעם הראשונה שלי, הזוגיות הראשונה שלי, הזיכרונות הראשונים שלי. מצאתי את עצמי נסחפת לנשיקה, נהנית מהטעם המוכר שהחזיר לי זכרונות נעימים ואת הרגשות המעורבים שהיו לי לגבי שיימס. 

שיימס היה אחד מהידידים הראשונים שלי כשעברנו לגור בשכונה הזו כשהייתי בת 11. הקליק בנינו קרה תוך שניות, כשהוא טיפס על סולם בגן השעשועים ואני החלטתי לזחול החוצה מהצינור המתכתי בדיוק בזמן שהוא קפץ. הוא נחת בדיוק עלי עם כל משקל גופו, שהיה דיי צנום, ומאז הכל היסטוריה. הפנים המבוהלות שלו פגשו את הצחוק המתגלגל שלי ומתישהו בדיעבד אני חושבת שהבנתי שכבר מהרגע הזה הוא ראה בי יותר מסתם חברה או ידידה.

והנשיקה הזו עכשיו הזכירה לי את הפעם הראשונה שהתנשקנו, בגיל 16. אני הייתי חסרת ניסיון לחלוטין והוא היה מכיל ומבין כמו שתמיד היה. וגם כשראיתי בבירור עד כמה הוא רוצה להיות איתי ולעשות איתי אהבה, הוא מעולם לא האיץ בי או גרם לי לחשוב שהוא מחכה לזה. הוא לא אמר מילה ולו חצי מילה על סקס עד ליום שבו אני החלטתי שהגיע הזמן להגן על עצמי מהפחדים שלי על העולם התחתון ולעבור את הפעם הראשונה שלי איתו.

"יש לנו קאמבק?!" אחד מהחברים של שיימס שאני לא מכירה צעק והחזיר אותי ממחשבותיי אל המציאות, בה אני ושיימס מתנשקים מול חבורת החברים ששורקת סביבנו וככל הנראה גם מסתכלת עלינו בלי להוריד עיניים מההצגה הזו. ניסיתי לקחת את ראשי אחורה ולהתנתק מהנשיקה, אך שיימס לא אפשר לי. הוא העביר את ידו מהלחי שלי את העורף שלי, מחזיק את ראשי במקומו ומעמיק את הנשיקה בנינו עם לשונו שחודרת לפי ופוגשת את לשוני. הטעם המוכר שלו מילא אותי בחמימות שלא ציפיתי לה. 

הרבה פעמים מצאתי את עצמי מכה על חטא, מצטערת על העובדה שנתתי לו לחשוב שיהיה בנינו משהו אמתי, בעוד אני נכנסתי לזוגיות הזו שלנו במטרה ברורה ועם המניעים הכי לא נכונים. סמכתי עליו יותר מעל כל בן אדם אחר וידעתי שאיתו אני אוכל למצוא את הביטחון שהיה חסר לי אז. חשבתי שאם אנסה מספיק חזק ומספיק זמן, אצליח לאהוב אותו. הרי אהבתי אותו בתור ידיד, אז למה שלא אוכל לאהוב אותו בתור בן זוג? 

בדיעבד הבנתי שזו אהבה שונה לחלוטין ושאני לא יכולה לגרום לעצמי להתאהב בו. עם כמה שהוא היה מדהים אלי, לא הצלחתי לפתח רגשות מעבר לידידות אמת. הלוואי והייתי יכולה לבחור במי להתאהב, למי לתת את הלב שלי. כי שיימס באמת אהב אותי, אולי עדיין אוהב. לא כמו בראיין, שהייתי בסך הכל משימה בשבילו והינה אני מאוהבת בו עד מעל הראש ולא מצליחה לשכוח ממנו.

ואני צריכה מישהו שיאהב אותי באמת. נכון?

לבסוף, אחרי מה שנראה כמו נצח, שיימס אפשר לנו להתנתק מהנשיקה, מתנשפים קלות, נשענים אחד על מצחו של השנייה, עיניי עצומות ואני מפחדת ממה שאפגוש בתוך עיניו של שיימס ברגע שאפקח אותן.