ליטופים עדינים על ראשי העירו אותי משינה. אני לא יודעת מתי נרדמתי מבין כל המחשבות והבכי והדמעות, אך הרגשתי איך זה שאב ממני את כל הכוחות שיש לי. פקחתי את עיניי במצמוץ איטי, מבחינה שאני עדיין באותה תנוחת עובר שהתכנסתי אליה ברגע שנכנסתי לחדרי. הרמתי את ראשי והסטתי אותו הצידה, רואה את בראיין יושב על המיטה לידי.
חיוך עצוב עלה על פניי, והסתובבתי בשכיבה, מניחה את ידי על הכרית, רומזת לו שישכב לידי. הוא חלץ את נעליו בעזרת כפות רגליו ונשכב לצידי, מרים את ידו לחבק אותי ונצמדתי אליו, מניחה את ראשי על החזה שלו בעוד ידו עוטפת את גופי ומצמידה אותי אפילו יותר, שפתיו נחות על קדקוד ראשי. הרגשתי מוגנת.
"מה קרה?" הוא שאל אותי. מצאתי את עצמי נאנחת.
"מאיפה אתה יודע שקרה משהו?" מלמלתי בלחישה, קולי עדיין שבור וחנוק מכל הבכי.
"לא ענית לי מאז שהורדתי אותך פה, אז התקשרתי לסקוט. הוא אמר שהיה פיצוץ בינך לבין אבא שלך, אבל לא פירט יותר מידי." הוא אמר בטון רגוע. מלטף את מותניי עם ידו שעוטפת אותי. "והאיפור המרוח שלך אומר לי שבכית." הוא הוסיף אחרי כמה שניות.
"אני בטח נראית זוועה." מלמלתי בשקט.
"את יפה בכל מצב." הוא נשק שוב לראשי. "מה קרה? ספרי לי."
כמה שניות של שקט עברו, בתוכי התלבטתי עם עצמי האם לספר לו את זה ולהפוך בעיניו את אבי למפלצת גדולה יותר ממה שהוא. לבסוף נאנחתי שוב וזה פשוט נפלט לי מהפה, "אבא שלי הכה אותי." ידו קפאה במקומה יחד עם גופו שהתקשח פתאום.
דממה.
דממת אל-חוט השתררה בנינו ורק נשימותיו הלא סדירות של בראיין נשמעו בחלל החדר.
"מה זאת אומרת הכה?" קולו של בראיין נשמע מאופק, קר, עצבני. בתוך תוכי הודיתי על כך שראשי על החזה שלו, ושאני לא רואה את הבעת פניו. אני בטוחה שהיא הייתה מלחיצה אותי. אולי אפילו מפחידה.
"הוא סטר לי." אמרתי בקול חנוק, "ממש חזק."
הוא מלמל משהו לא ברור בלחישה לפני שדיבר בקול, "למה?" טון קולו עלה, הוא עצבני בבירור.
"על ש-שטות." הדמעות שוב התפרצו וגמגמתי בבכי, "ב-באמת, א-אני לא מסוגלת בראיין, ר-רע לי להיות ל-לידו." יבבתי בבכי חרישי, מניחה את ידי על פי כדי שלא ישמעו אותי מחוץ לחדרי.
"ששש, דיי בייבי." אחיזתו של בראיין התקשחה סביב גופי והוא אפילו מחץ אותי מעט, "אני לא מסוגל לשמוע אותך בוכה." הוא אמר בכאב. בכיתי על החזה שלו כמה דקות ארוכות, והוא מצידו פשוט חיבק אותי וליטף את פניי, מראה לי שהוא פה לידי, מנחם אותי, נותן לי את הכתף התומכת שאני צריכה.
"נמאס לי כבר. אמא סטרה לו בתגובה, סקוט הגן עלי וברי לא הפסיקה לבכות מבהלה." מלמלתי בשקט לאחר שנרגעתי מעט, "אני לא יודעת איך זה הידרדר ככה בגלל שטות."
YOU ARE READING
SECRETS | סודות
Romansהתקרבתי אליו, כך ששפתיי היו קרובות לאוזנו, "בוא אני אגיד לך מה הולך לקרות. אתה הולך לנסות להתחיל איתי, לקנות לי משקאות, אולי אפילו לנסות לשכר אותי, בתקווה שיתמזל מזלך ותיקח אותי איתך הלילה. אני מצידי, אייבש אותך עם הערות ציניות שיסתמו לך את הפה. אבל...
