הרבה סרטים מתארים את הרגעים האלה. את הפנים הקפואות, העיניים הממוקדות באקדח, הזיעה הקרה שנוטפת מהמצח ובעיקר את הפחד הזה שמרגישים. הפחד המשתק שלא מאפשר לקחת אפילו חצי שאיפה של אוויר. הפחד שמונע מהבן אדם להגיב, כך שאפילו עפעף הוא לא יכול להניד.
ככה הרגשתי.
זה נראה כאילו הזמן עצר מלכת, שום דבר לא קיים חוץ מהרגע הזה שבו אני מביטה באקדח שבידיו של בראיין. זו פעם ראשונה שאני רואה אקדח בחיים האמתיים, פעם ראשונה שאקדח מכוון אלי. זה נראה כאילו כל הסיוטים שלי התגשמו והינה, הם תופסים חיים מול עיניי, אבל אני לא מסוגלת להגיב. כל אותן שעות שהעברתי בדמיונות על איך אגיב, איך אחלץ את עצמי, איך אשתמש בכל הכלים שלמדתי, הכל נעלם כאילו לא היה.
אני לא מצליחה לנשום. אני מנסה לקחת אוויר לראותיי אך נתקלת בגוש ענק ומחניק בגרון, שגורם למחשבה שלי להתערפל. חוסר חמצן יכול לעשות את זה, חשבתי לעצמי. הרגשתי את ידיי רועדות ללא שליטה, גופי דרוך ומתחיל לכאוב מרוב שהוא מתוח. מפוחד. מבועת.
"תוריד את האקדח." ליאו דיבר במעומם לידי, או לפחות ככה הוא נשמע באוזניי. צפצופים קולניים שהרגשתי באוזניים הפריעו לי לשמוע את דבריו של בראיין. אני רואה את שפתיו זזות אך לא מצליחה להתפקס ולהבין מה הוא אומר. אני חושבת שאני נכנסת לשוק. הגוף שלי מתחיל להתנתק מהתודעה שלי. אני מרגישה את מוחי מתנתק לאט לאט, אולי זה סוג של מנגנון שנועד להגן עלי.
פערתי את פי בניסיון לשאוף אוויר, אך כלום לא נכנס. עיניי נפערו, כמעט יוצאות מחוריהן, קצב ליבי המהיר הלם בחוזקה כנגד בית החזה שלי, והרגשתי את הדם זורם בוורידים שלי בעוצמה גבוהה יותר. אולי אני עוברת התקף חרדה? הרגשתי זרמים בידיים וברגליים, זרמים חזקים ששיתקו אותי. ברכיי הרגישו חלשות פתאום, הרגליים כמו ג'לי וזה הרגיש כאילו הן לא מסוגלות להחזיק אותי יותר. וברגע אחד של וויתור, נפלתי.
והכל החשיך.
*
"אז מה עכשיו?" שמעתי קול מעומעם מעליי, עדיין לא מצליחה לפקוח את עיניי.
"אני לא יודע." קולו המוכר של בראיין נשמע עכשיו וברגע אחד של הבנה שחדרה אלי אני נזכרתי איפה אני נמצאת. מוחי החזיר אלי את הרגעים האחרונים ואני מבינה בתוך תוכי שהתעלפתי מהפאניקה והבהלה. השארתי את עיניי עצומות, הרגשתי את גופי על משטח קשה מצד אחד אך נעים לתחושה מצד שני, מניחה שאני כנראה נפלתי על השטיח שבסלון.
"אתה הולך לסיים את זה?" ליאו היה זה שדיבר עכשיו, וניסיתי בכל מעודי לא להראות סימן לכך שאני בהכרה שוב. ניסיתי להרפות את עיניי שהתכווצו באופן אוטומטי מהניסיון שלי להשאיר אותן עצומות.
YOU ARE READING
SECRETS | סודות
Romanceהתקרבתי אליו, כך ששפתיי היו קרובות לאוזנו, "בוא אני אגיד לך מה הולך לקרות. אתה הולך לנסות להתחיל איתי, לקנות לי משקאות, אולי אפילו לנסות לשכר אותי, בתקווה שיתמזל מזלך ותיקח אותי איתך הלילה. אני מצידי, אייבש אותך עם הערות ציניות שיסתמו לך את הפה. אבל...
