SECRETS | סודות

פרק 58 - מה עכשיו?

-ריילי-

למה הרגשות הכי חזקים, כמו אהבה, הם אלו שבסוף הכי מאכזבים?

למה כשמנסים לעבור הלאה ולשכוח, הזיכרונות בכוח נשארים?

למה העבר מרגיש כל כך כואב וקרוב?

ולמה זה מרגיש שהרע אף פעם לא יהפוך לטוב?

למה מה שבחלום לא יכול להיות אמיתי?

ולמה בזמן שכואב לי, אתה שם ולא איתי?

למה כשאני מנסה לשכוח אותך ומנסה להתגבר,

עם כל מחשבה הכי קטנה עליך הרגש כפליים חוזר?

הזמן עובר והשעות חולפות,

ובינתיים הלב שלי נשבר לחתיכות.

יודעת ש-

דפיקה על דלת החדר קטעה את חוט המחשבה שלי. סגרתי את המחברת שלי עם העט בתוכה והנחתי אותה על השידה שלצד מיטת בית החולים. שנייה לאחר מכן, הדלת נפתחה ולחדר נכנסו הרופאה המטפלת שלי יחד עם שני מתמחים. אבא היה ממש מאחוריהם.

"בוקר טוב, ריילי. מה שלומך הבוקר?" קולה של הרופאה, אנני, כבר הפך למוכר בימים האחרונים והשרה עלי רוגע בכל פעם שהיא דיברה.

"יותר טוב, אנני." חייכתי חיוך קלוש, "אתמול הצלחתי להתיישב לבד בפיזיותרפיה והצלחתי להרים משקל עם שני הידיים." הצלחות קטנות. אני עכשיו בשלב של לספור הצלחות קטנות וכך לעבור כל יום עם עוד קצת התקדמות.

"אני שמחה לשמוע." היא חייכה אלי חיוך חמים. "הנרי, תעשה לנו סקירה לחולה." היא פנתה לאחד מהמתמחים.

המתמחה, שנראה צעיר יחסית, התחיל לדבר כאילו הוא שינן את המידע מראש, "ריילי סיימון, בת 18, הגיעה לפני שבוע למיון טראומה עם חדירת סכין בצד ימין של ביטנה ועם פצע ירי פתוח בכתף, סבלה מלחץ דם נמוך כתוצאה מאיבוד דם. עברה ניתוח בביטנה לטיפול בדימום פנימי קל, קיבלה מנות דם, נתפרה, טופלה בתרופות ללחץ דם וקיבלה משככי כאבים וכדורי שינה."

לשמוע את כל זה מהצד היה כמו כאפה מצלצלת לפנים. בסבבים הקודמים הייתי לרוב מורדמת ולא יצא לי לשמוע את כל מה שעברתי. זה היה נראה כאילו מדברים על מישהי אחרת, לא האמנתי שעברתי דבר כזה. טראומה כזאת. הרגשתי איך גופי מצטמרר על עצם המחשבה על השבוע האחרון וזרמים קרים תקפו אותי בגלים חוזרים ונשנים.

"יפה, הנרי." אנני אישרה את הסיכום שעשה וסימנה בראשה לשני המתמחים לצאת מהחדר. "יש משהו שתרצי לשאול? לדעת? אוכל לעזור לך במשהו?" היא שאלה אותי בזמן שהניחה את ידה עלי שלי במגע מנחם. בדיוק באותו זמן אבא נעמד לידי וליטף את ראשי, גורם לי להביט בו בחיוך קלוש.