SECRETS | סודות

פרק 13 - קרב מגע

בראיין נכנס לרכב לאחר כמה דקות ארוכות, מצב רוחו השתנה והוא היה עצבני משום מה. משהו בשיחה עם אחיו, לכאורה כי אני לא באמת יודעת, לא הלך טוב. הוא התחיל לנהוג ברגע שנכנס והניע.

"תחגור." דרשתי ממנו והוא עשה זאת מיד. "מי זה היה?"

"אחי." זו הייתה המילה הראשונה שהוא אמר מאז שנכנס לרכב לפני כמה דקות, טון קולו עצבני בבירור.

"הוא היה שם עם הילדים?" שאלתי והבטתי בפניו.

"איזה ילדים?" הוא פלט בבלבול.

כיווצתי את גבותיי, לא מבינה, "אמרת שאחיך נשוי עם ילדים."

"אה, כן. הילדים של אחי." הוא מלמל לשנייה, הסיט את מבטו ממני כך שלא יכולתי לראות את הבעת פניו. "חשבתי את אומרת על הילדים שלי מההתנדבות." הוא הסביר. למה שאני אשאל אותו על הילדים של ההתנדבות בלי שום קשר לכלום? פתחתי את פי אך סגרתי אותו מיד, החלטתי לא לשאול ולהמשיך לחפור.

אני צריכה להעביר נושא.

"תגיד," אמרתי, "איך השגת את התמונה שלי ושל בריאנה לשרשרת שקנית לי?" הבטתי עליו וראיתי את פניו מתרככות לשנייה, אך כמעט מיד חוזרות להיות עצבניות.

"יש לי את הקשרים שלי." הוא אמר. ציפיתי לראות ממנו את החיוך שכל כך יפה לו, אך פניו עדיין היו רציניות.

"ברי?"

"כן."

"אני צריכה להזכיר לה שאסור לה לדבר עם זרים. ובמיוחד לא להביא להם תמונות." מלמלתי עם חיוך על שפתיי.

"זה מי שאני? זר?" הוא שאל בהתעניינות בזמן שסיבב את ההגה ופנה ימינה.

"למען האמת, אין לי מושג." הודיתי, "מי אתה?"

בדיוק כשהוא פתח את פיו שיחה נכנסה לטלפון שלו, הצליל הדהד בדיבורית של הרכב. על המסך הדיגיטלי של הרכב הופיע השם 'ליאו' והרגשתי את גופו של בראיין מתקשח, מפרקי ידיו נהיות לבנות מהעוצמה שהוא אוחז בהגה. הוא סינן קללה שקטה מבין שפתיו וניתק את השיחה מהלחצן שעל ההגה.

"למדת קרב מגע, נכון?" הוא שאל פתאום, בלי קשר לכלום. הבטתי עליו מבולבלת, גבותיי מכווצות בשאלה. "תעני לי." הוא דרש.

"כן. למה אתה שואל?"

"ואם מישהו נניח ירצה לפגוע בך, כמו ההוא אתמול, תוכלי להתמודד איתו. נכון?" הוא שאל, מתעלם מדבריי.

"אני רוצה להאמין שכן." אמרתי, זורמת איתו בשיחה, שלא הבנתי את כיוונה בכלל.

הוא הנהן ופנה פנייה חדה ימינה. "יופי. זה טוב." הוא מלמל ונראה רגוע יותר.

"מה קרה, בראיין? למה שאלת על הקרב מגע?"

"סתם, לדעת."

"תפסיק לזיין לי בשכל." אמרתי בעצבים, "אתה לא שאלת סתם. תגיד לי."