Love.. Is Only For The Brave (L.S)

פרק 8

לואי

הסיפור הוא 2 סיטואציות, אחת של מה שקורה כרגע כביכול ואחת מכמה שבועות לפני כן.
החלק של העבר יהיה בכתב עקום וגם אני אעשה קווים כדי שתוכלו להבדיל.
תהנו.

--------

"הלכנו לבית הספר יחד כמו בכל יום רגיל, ג'סטין ראה אותו והרביץ לו שוב ושוב במשך כל היום.
באגרסיביות וללא רחמים.
הגנתי עליו, אך לא יכולתי כל הזמן.
לא הייתי לידו כל הזמן.
ידעתי שיש הרבה אנשים בכל פעם שג'סטין מרביץ לו אך אותם אנשים לא התערבו, רק צופים במה שקורה, לפעמים בהלם ולפעמים באדישות, אך לא מביעים שום התנגדות לדבר.
אני יכול להבין אותם אבל זה לא הרגיע את כעסי."

-----

ראיתי את כל האנשים מתכנסים לצד קברו של אחי.
לא בכיתי כי לא נשארו לי עוד דמעות להוציא. בכיתי והוצאתי הכל באותו היום. אותו יום ארור.
טקס הלוויה התחיל, ראיתי את אימי עולה על הבמה הקטנה של הכנסייה שאני כבר לא מאמין שהתפילות שמתפללים בתוכה באמת יעזרו לנו.
הרי אני התפללתי על אחי בכל יום והנה הוא עכשיו, בתוך ארון קבורה.
היא התחילה את ההספד שהכינה והדמעות נפלו על פניה, לא מפסיקות אפילו לשנייה קטנה אחת.

--------

"חזרנו הביתה כשבראין מלא במכות יותר מכל יום אחר.
הכל היה חשוך בבית, ואז, כשהאור נדלק, ראינו את אמא ומארק עומדים מולנו כשעוגה בידם והספרה - 18 עוצבה מעליה בשלמות."

--------

אחר כך מארק עלה לבמה הקטנה, מתחיל גם הוא בהספד שלו.
אמנם הוא לא אבינו הביולוגי אך היינו כמו הבנים שלו, ללא ספק.
הוא בכה בכאב כשאמר את הדברים, מדבר בקול חנוק מדמעות.

---------

"היינו כלכך נרגשים, כך הוא נראה מבחוץ לפחות.
יום הולדת שמונה-עשרה זה בעצם להיות חופשיים, ברשות עצמינו. כמו שהוא תמיד רצה.
אחרי כל החגיגות, בזמן שהיה לילה, הוא הודיע שהוא יוצא.
ישבתי באותו הזמן על הספה בסלון ומראהו לא היה טוב, אבל ראיתי את פרצופו רק במבט חטוף וקטן כך ששכנעתי את עצמי שאני מדמיין וחזרתי להתעסק בטלפון שלי כמו חתיכת טיפש."

---------

היו כמה אורחים שגם כן דיברו, הוזמנו אל הבמה ואמרו את ההספדים שלהם.
כולם בכו חוץ ממני.
לא בכיתי. לא הרגשתי צורך לבכות, כי כמו שמבוגרים אומרים לילדים הקטנים "מה יעזור לך לבכות? זה לא יעזור בשום דבר."
אז כן, לא בכיתי. כי זה לא יעזור לי בשום דבר.
זה לא יחזיר לי את אחי שאני כל כך אוהב.

"לואי מתוק, אתה רוצה להקריא את ההספד שלך?" שמעתי את קולה החנוק של אימי לצידי והנהנתי.
כן, אני רוצה להגיד דברים לאחי.
דברים שתמיד רציתי להגיד ואף פעם לא יצא.