הארי
אני עובר שוב בצימר, מוודא שהכל מסודר ונראה טוב בפעם המליון בערך להיום.
המשפחה ההיא שקבעתי איתה אמורה לבוא בעוד כמה דקות ואני חייב שהכל יהיה מושלם.
יצאתי ממתחם הצימרים, הולך לביתי וסוגר אחרי את הדלת כאילו לא הייתי שם כל שנייה במשך השעה האחרונה.
שמעתי צלצול טלפון ועניתי לשיחה הנכנסת, מזהה את מספר הטלפון של מארק.
"כן, מארק?" עניתי, שומע צחוק נשי מהצד השני של הקו.
"כמעט. אני ג'והאנה, אישתו." האישה אמרה.
"הו. סליחה." אני אומר, טיפה מובך.
"אנחנו פה בחוץ אתה יכול לצאת אלינו?"
"בטח, אני בא עכשיו." ניתקתי את השיחה ויצאתי החוצה לכיוון מתחם הצימר שבו הייתי לפני פחות מחמש דקות.
ראיתי אותם בכניסה עם הדברים שלהם, שני גברים ואישה אחת.
את האיש המבוגר יותר זיהיתי כמארק והבנתי שהאישה שעמדה לידו היא מי שדיברתי איתה הרגע - ג'והאנה.
היה שם עוד מישהו, קצת מוזר. הוא לבש רק שחור. אני מתכוון, הכל שחור.
אני בטוח שאם היה יכול, היה צובע גם את צבע גופו לשחור.
הוא היה נראה בשנות העשרה לחייו, קעקועים עיטרו את זרועותיו וקולב חולצתו הסתיר חצי מכמה מהם כך שהבנתי שיש לו גם בחזה ואולי גם בבטן.
באוזן אחת היה לו עגיל כסוף שהחמיא לו מאוד.
לא ראיתי את פניו, הוא השפיל את ראשו אל האדמה.
התקדמתי אליהם, עומד ממול לילד וליבי מדלג על פעימה כשאני שם לב להבדלי הגובה בינינו.
"היי, מה קורה?" שאלתי בחיוך, מנסה לתת להם הרגשה נוחה, שירגישו כמו בבית.
"בסדר, מה איתך?" ג'והאנה ענתה.
"בסדר גמור. ברוכים הבאים." אמרתי, מפלס ביניהם דרך בשביל להגיע אל שער המתחם ולפתוח אותו בעזרת המפתח שהוחזק בידי, אך אותו הנער לא זז ולא יכולתי לעבור.
"אממ.. סליחה?" אמרתי, גורם לנער להתעורר ממחשבותיו ולהרים אלי את ראשו.
הוא היה מהמם.
וזה בלשון המעטה.
שיערו היה שטני, שפתיו היו דקות וצבע עורו היה טיפה שזוף.
הסתכלתי לעיניו הכחולות שהיו נראות קרות ואפלות, בלי שום רגש שנשקף מהן.
הוא היה יפה תואר ולא יכולתי לתאר אותו במילים מרוב שהיה כזה.
"אפשר לעבור?" שאלתי אותו, מנסה בכל יכולתי לא לגמגם מרוב יופיו.
הוא זז הצידה כשמבטו הנוקב והקר היה דבוק אל גבי ופתחתי את השער. גם כשנכנסתי אל המתחם הרגשתי את מבטו מאחוריי.
"זה הצימר הגדול יותר." פתחתי את דלת הצימר, זז הצידה ונותן להם להיכנס ולהסתכל עליו.
"חומד?" האם פנתה אל הילד שהעביר ממני אליה את מבטו הנוקב והקר. "לך עם הארי אל הצימר השני, הוא יראה לך איפה תישן."
הנער, שאת שמו לא ידעתי, יצא מהצימר אל השני מבלי להגיד דבר.
הלכתי אחריו, מבחין בכך שהוא הולך עם ראשו מושפל כל הזמן.
קצב הליכתו היה איטי אך גם מהיר באותו הזמן.
"אז.. איך קוראים לך?" שאלתי, מנסה לפתח איתו נושא שיחה כלשהו.
הוא הסתכל עלי במבט שנראה כאילו מזהיר אותי מלפנות אליו והחזיר את מבטו בחזרה אל האדמה, לא אומר מילה.
"מסתורי.. הבנתי." מלמלתי לעצמי.
אשקר אם המבטים שלו לא גרמו לליבי לפרפר ולדפיקות ליבי להאיץ במיקצת.
"אני הארי, דרך אגב." אמרתי, עוקף אותו ופותח את דלת הצימר עם המפתח בידי.
הוא לא ענה על מה שאמרתי, רק נכנס אל הצימר וזורק את הדברים שהביא על הרצפה בחוסר אכפתיות.
פתחתי את פי כדי לדבר אל הוא טרק לי את הדלת בפרצוף.
כעסתי וחשבתי על כמה הוא גס רוח, נער מתבגר מלא בהורמונים.
ובאותו רגע גם הבנתי שהוא תעלומה.
ושאני חייב לפתור אותה.
-------
חזרתייייי
אני כלכך מצטערת שלא העליתי מלא זמן, יש לי תקופת מבחנים עמוסה ברמות עד שבועות ככה ש.. כן.
מה אתן אומרות על האלבום של הארי??
הוא האלבום האהוב עלי שלו, חד משמעית.
YOU ARE READING
Love.. Is Only For The Brave (L.S)
Azioneללואי יש אח תאום ולהארי יש צימר. מכיל: -שפה גסה -מוות -עצוב -דיכאון -אלימות -בריונות -התאבדות -הרבה בכי **אין קטעים מיניים** מוקדש לאלה שלא אוהבים את עצמם. מקווה שיום אחד כן תאהבו ושהסיפור הזה יגרום לאהבת עצמכם להיות חזקה ועוצמתית יותר. ❤
