הארי
הסתכלנו אחד על השני, מתנתקים זה משפתיו של זה.
היה נראה שרק עכשיו הבין מה עשינו, מה הוא עשה.
"לא.. לא.." הוא מלמל, מסתכל לכל מקום חוץ מלעיניי, מתחמק מכל קשר עין איתי.
"שיט." הוא מלמל שוב ונעמד על רגליו כשאני אחריו.
"הכל בסדר?" שאלתי בדאגה, מחזיק בזרועותיו אך מתנתק מהם כמעט מיד כשהוא ניער אותן בכדי שלא אגע בו.
"אל תיגע בי. אל תתקרב אליי יותר בחיים, אתה שומע?!! שלא תעז!" הוא אמר בתקיפות, מנסה להפחיד אותי אך לא התרגשתי מזה, התרגלתי להתנהגות הזאת שלו פחות יותר.
"למה?" שאלתי, לא מבין מה עובר עליו, מנסה בכל כוחי אבל עדיין לא מצליח.
הרגשתי שבגלל מה שקרה עכשיו הוא בנה עוד חומות ממה שהיו לו כי הבין שחדרתי כמה מהן, מרחיק אותי ממנו אלפי קילומטרים.
"למה אתה כל כך מפחד מלהיות מאושר?"
הוא הפסיק הכל אחרי השאלה הזו, כאילו מפחד ממנה. מבטו היה קר ביותר, אך עם זאת גם מבועת מהשאלה ומכל מה שקרה בינינו.
"תסתום את הפה המזויין שלך או שאני נשבע לך ש-" הוא הפסיק את דבריו ונאנח בכבדות, "פשוט תעזוב אותי. למה את אף פעם לא עוזב? פשוט פאקינג תעזוב!!!" הוא הרים עלי את קולו.
לא עשיתי זאת גם כן, נתתי לו להוציא את פחדיו וכעסיו עלי רק בשביל שירגיש טוב יותר.
"גם אם תרצה אני לא אעזוב." אמרתי.
"למה?? פאקינג למה?? כולם עזבו אותי כי אני מפחיד אותם. תפחד גם אתה! תפחד ותעזוב כבר עכשיו או שתתחרט על כך!!" הוא צעק.
היה נראה שהוא רוצה שאעזוב, שאקח את רגלי וארוץ חזרה אל ביתי ולא אחזור לעולם.
כשהסתכלתי לעיניו לעומת זאת, ראיתי כמה רצה שאשאר.
"אני בחיים לא אעזוב."
"למה??"
"כי אף אחד כנראה לא ראה את מה שאני רואה." זה השיתק אותו לגמרי.
"אף אחד לא ראה את מה שאתה רואה כי כנראה שאין שם שום דבר." הוא אמר בקול חלש אך טיפה כועס.
"אף אחד לא ראה את מה שאני רואה כי אף אחד לא ניסה לראות." אמרתי לו, מסתכל אליו במבט חודר וכנה.
"מה אתה רואה?" הוא שאל, קולו היה חסר סבלנות, סקרן וטיפה מפוחד.
"את זעקות הכאב בעיניך שמתחננות ממני לא לעשות את מה שאתה רוצה שאעשה. מתחננות ממני לא לעזוב."
YOU ARE READING
Love.. Is Only For The Brave (L.S)
Aksiללואי יש אח תאום ולהארי יש צימר. מכיל: -שפה גסה -מוות -עצוב -דיכאון -אלימות -בריונות -התאבדות -הרבה בכי **אין קטעים מיניים** מוקדש לאלה שלא אוהבים את עצמם. מקווה שיום אחד כן תאהבו ושהסיפור הזה יגרום לאהבת עצמכם להיות חזקה ועוצמתית יותר. ❤
