Love.. Is Only For The Brave (L.S)

פרק 35

הארי

עליתי בסולם של בית העץ, מתיישב על רצפת הקרשים ונשען על אחד הקירות מעץ שהיו שם.
נאנחתי ונשמתי עמוקות בזמן שלואי התיישב למולי.
הסתכלתי עליו בוחן את העץ מעלינו כמו תמיד ושנאתי את הסיבה ללמה עשה זאת.
הוא מושלם, אינו רואה זאת?

"תפסיק." דרשתי והוא הסתכל עלי בבלבול. "תפסיק להסתכל על העץ הזה."
הוא גיחח כאילו סיפרתי בדיחה וחזר להסתכל על אותו עץ.
"אני רציני." אמרתי. הוא לא הקשיב. "אתה יודע משהו?" התחלתי, סוף סוף מקבל את תשומת ליבו.

"העץ הזה שאתה מסתכל עליו כלכך הרבה היה גם כן נמוך וקטן. הוא היה בגודל של פרח, עץ פצפון לפני שהפך לכזה. אתה מסתכל אך ורק על התוצאות וזה מה שלא טוב. הדרך היא החשובה. הדרך היא החשובה כי בתוצאות אתה תראה רק את הטוב או רק את הרע. אם תסתכל רק על התוצאות לא יהיה לך מקום לעוד נסיונות כי כבר תדע שהתוצאה תהיה אותה תוצאה כמו עכשיו.
אסור לך, בשום פנים ואופן, לנחש את העתיד. העתיד יכול להשתנות. אם תסתכל על הדרך תדע שמי שתוצאתו טובה אכל חרא ומי שתוצאתו לא טובה לא ניסה בכלל או שניסה אך וויתר."
הסתכלתי לעיניו במבט חודר, מנסה לשדר לו את הסיבה שלשמה אמרתי את הדברים.
"זה שאתה במקום נמוך עכשיו לא אומר שהתוצאה תהיה גרועה, אבל אם לא תתן לעצמך לנסות, אתה תשקע בבור עמוק. אני מבטיח לך שיום אחד אתה תרגיש גאווה במי ובמה שאתה כמו שאתה רוצה, שתהיה במקום גבוה יותר בחיים. אך חשוב שתזכור שגם אם אתה למעלה, אתה לא מושלם."

הוא הסתכל עלי בבלבול.
"מה זאת אומרת?"

"תסתכל על העץ הזה שוב. אתה רואה שהוא טיפה עקום? שהוא לא לגמרי ישר וזקוף?" הוא הנהן, "בדיוק, הוא עבר הרבה כדי להגיע לאן שהוא היום, יש בו צלקות ושריטות שאימץ בדרך. הוא לא מושלם. ככה זה בעליות. שלא תבין אותי לא נכון, עליות זה דבר מדהים והרגשה נפלאה, אבל כדי להגיע לשם זה קשה. זה לא אומר שאתה צריך לוותר באמצע או כבר בהתחלה, ההיפך, אסור לך לוותר כי ככל שיותר קשה כך העלייה היא חדה יותר וכשתרצה לוותר אתה תחליק מטה במהירות שיא. חשוב שתדע שגם אם אתה למטה תלמד דברים שיעזרו לך בעלייה, ואם אתה למעלה תלמד דברים שיעזרו לך למטה גם אם תרגיש שאתה על גג העולם ושלעולם לא תרד.
תהיה טוב לעצמך כי בסופו של דבר אתה היחיד הנאמן ביותר לעצמך. גם כשאתה בתקופות החשוכות ביותר עד עיוורון וגם בתקופות המוארות ביותר עד סינוור.
חשוב לי יותר מהכל שלא תוותר.
לא לעצמך ולא לשום דבר."

הוא חשב על דבריי, מתסכל על רצפת העץ כאילו הייתה הדבר המעניין ביותר שקיים.

"אל תוותר כי כל פעם שאתה מוותר יכולה להיות הפעם האחרונה שבה תצטרך לנסות ותגיע לשיא הגבעה שאליה שאפת כל הזמן."

הוא הישיר את מבטו אלי וגילה את רגשותיו בפני.
הרגשות געשו שם, מתפרצים במהירות כמו הר געש פעיל.

"ומה אם אני מפחד דווקא מההצלחה?" הוא שאל שאלה שלא ציפיתי שישאל.

"תעצום את עינייך." הוא עשה כדברי, סוגר את עפעפיו בעדינות. "עכשיו, אני רוצה שתדמיין את ההצלחה שלך."
חיכיתי כמה דקות בשביל שיוכל לחשוב, לדמיין, להיכנס אל היום ההוא כאילו הינו אמיתי.
"ועכשיו, ספר לי מה אתה רואה." אמרתי, היו כמה שניות של שקט לפני שענה.

"אני רואה את הרגע הטוב בחיי, הכי טוב. אני רואה אותי על גג הבניין שלנו, עומד שם זקוף ללא פחד. אני רואה אותי מסתובב וכולם מאחורי מחייכים אלי ומוחאים כפיים עם הבעות על הפנים של 'עשית את זה'. אני רואה.. אני רואה את המשפחה שלי מאושרת. אני רואה את החברים שלי מאושרים בשבילי. אני רואה את השמש זורחת, את הגשם ולא חושב שזה משהו דכאוני שבא להרוס לי את היום הזה. אני רואה את עצמי מחייך חיוך גדול ואמיתי. ובלילה של אותו היום, אני רואה את עצמי ישן ללא כדור שינה."

הוא תיאר את הצלחתו כדבר הטוב ביותר בעולם.
אהבתי את איך שתיאר, אהבתי את איך שחלם.
הבטחתי בליבי שיום יבוא והוא לא רק ידמיין זאת אלא יחיה את זה.

"עכשיו, תפקח את עינייך." הוא פקח את עיניו באיטיות, ממצמץ בעיניו כמה פעמים בכדי להסתגל אל אור השמש. "האם זה היה עד כדי כך גרוע?" שאלתי. הוא הניד בראשו לשלילה ללא היסוס. "אז למה אתה מפחד מזה כלכך?"
הוא שתק, חושב על הדברים.
"כי כל דבר טוב מגיע לסיומו. אני מפחד שאני לא ראוי לטוב הזה והכל יתרסק לי מול העיניים."

התקרבתי אליו, עוטף את כפות ידיו בידיי ומלטף אותן עם אצבעותי בעדינות כאילו אלו היו ידיים שבירות.

"היי, הדבר הזה שדמיינת עכשיו מגיע לך וכלכך הרבה מעבר. נכון, אולי אני לא מכיר אותך במאה אחוז, אבל אני כן מכיר אותך מספיק טוב בשביל לדעת שמגיע לך את זה. מגיע לך לחיות את הרגע שתיארת לי עכשיו ולא רק לדמיין אותו." חיבקתי אותו. הייתי בטוח שיתנגד אך במקום זאת הוא נשאר בתוך עיגול החום שיצרתי לו עם גופי.
הוא לא חיבק אותי בחזרה אך זה היה בסדר גמור, העיקר שהוא יקבל את חיבוק.

"אתה יודע.." הוא התחיל לדבר. הרגשתי את נשימותיו על צווארי. "אני מרגיש קטן מידי להצלחה הזו. ההצלחה הזו דורשת שינוי משמעותי באיך שאני מרגיש כלפי העולם, כלפי אנשים וכלפי עצמי. אני מרגיש קטן מידי לעשות שינוי."
הוא התנתק מחיבוקי והסתכל לעיני.
עיניו שידרו כנות ושמחתי על שיכל להיות כן איתי.

"דבר ראשון, אל תתאכזר אל אנשים גם אם העולם התאכזר אלייך." אמרתי.
"ודבר שני, אם אתה מרגיש קטן מידי כדי לחולל שינוי, נסה להירדם עם יתושים בחדר."