לואי
רצתי לכל מקום, מחפש אותו בעיני.
שחכתי לקחת שוב את מפתחות המכונית ולא היה סיכוי שאני אחזור לשם, בזבזתי יותר מידי זמן בהלטיף מוסר לצוות בית הספר.
וחוץ מזה, לא רציתי לחזור לשם.
המקום הגעיל אותי עד סף מוות.
רצתי אל חוף הים, המקום בו היה גם פעם קודמת ולמזלי - הוא היה שם.
הודיתי לישו על כך שאני מכיר את אחי כלכך טוב.
ישבתי לידו, הפעם לא חיכיתי שיניח עלי את ראשו אלא חפנתי אותו בין ידי והנחתי על חזי, נותן לפרץ הדמעות שלו לצאת.
"אני כלכך מצטער ששיקרתי לך על זה שאני לא חותך. אני פשוט לא י-"
"ששששש.." קטעתי את המילים המהירות שזרמו מפיו כמו נהר "הכל בסדר."
"השתיקה שהייתה שם.." הוא אמר אחרי שנרגע קצת.
ידעתי שהוא מדבר על אותו מקרה שקרה כמה דקות לפני כן, על המקרה בו ג'סטין קרע בטעות את חולצתו וגילה לעיני כל את כל החתכים והצלקות שהיו על גופו.
את כל סודותיו.
"השתיקה שהייתה שם הייתה כלכך כואבת.." הוא המשיך את דבריו, נלחם עם הדמעות.
'אין דבר הכואב יותר מהשתיקה שהופכת לרגשותינו הרועשים.'
ציטטתי בראשי ציטוט ששמעתי מתישהו.
הרגשתי דמעה יורדת על לחיי אך מחיתי אותה מיד.
הוא זה שצריך את הניחום עכשיו, לא אני.
"איך אני אכנס הביתה?" בראין שאל "אמא בבית, היא עלולה לראות את זה.. אני לא רוצה שזה יקרה."
"נחליף חולצות, היא ממילא לא מבדילה." הצעתי והוא הנהן.
קמנו מהחול הרך, הורדתי את חולצתי והוא את.. חצי חולצתו.
נתתי לו את שלי והחזקתי בשלו, נשאר ללא חולצה למרות הקור.
"הראש שלך בסדר?" שאלתי, עוצר במקומי והוא עצר גם כן. הסתכלתי אל מאחורי ראשו והזזתי קצת את שיערו, רואה את המכה החזקה שקיבל.
נגעתי בזה טיפה אך הרחקתי את ידי במידיות כאשר הוא נרתע מהכאב שתקף אותו.
"סליחה." מלמלתי.
לא יכולתי להוציא מראשי את התמונה של אותו פצע.
* * *
"מחר יום הולדת לשניכם!" אימי אמרה בשמחה מיד כשחזרנו הביתה.
לפני שחזרנו, עברו בבית הספר כדי לקחת את התיקים שלנו ואת המכונית.
"קבעתי לי למחר משמרת לילה והיום יש לי יום חופשי כדי שאוכל להיות איתכם." היא המשיכה, מחבקת כל אחד מאיתנו ומנשקת אותנו על שתי הלחיים.
שמתי לב איך אחי נרתע כשהיא נוגעת בפצעו אך מרסן את עצמו מלהגיב על כך בכל צורה שהיא בכדי שאמא לא תדע.
"מה זה פרץ האהבה הזה?" בראין שאל, מצחקק.
לא ידעתי איך הוא יכול לחייך בכזאת קלות אחרי מה שקרה.
"אסור לי לחבק ולנשק את הבנים שלי?" אימי שאלה בציניות "חוץ מזה, אתם הולכים להיות בני שמונה-עשרה. לא עוד אמא."
"דבר ראשון, לפני הכל, תמיד תהיה לנו אמא." מיהרתי להגיד.
"אנחנו אך פעם לא נשכח אותך ואת מה שעשית עבורנו." שמעתי את בראין לצידי.
היה נשמע כאילו אמר זאת לעצמו יותר מאשר לאמא..
YOU ARE READING
Love.. Is Only For The Brave (L.S)
Actionללואי יש אח תאום ולהארי יש צימר. מכיל: -שפה גסה -מוות -עצוב -דיכאון -אלימות -בריונות -התאבדות -הרבה בכי **אין קטעים מיניים** מוקדש לאלה שלא אוהבים את עצמם. מקווה שיום אחד כן תאהבו ושהסיפור הזה יגרום לאהבת עצמכם להיות חזקה ועוצמתית יותר. ❤
