פרק 29

247 38 3
                                    

הארי

"גרמת למישהו לחייך?" שאלתי אותו, מסתכל עליו. הוא לא ענה. "לא עשית את זה, אני צודק?" הוא נאנח וגלגל את עיניו אלי, מנתק את בהייתו בעץ מעלינו.
הסתכלתי עליו כמה שניות עד שרעיון עלה לראשי.
"בוא." קמתי מרצפת העץ וירדתי מהסולם עד לאדמה.
הוא ירד גם כן והסתכל עלי בהבעה ריקה.

התחלתי ללכת עמוק יותר, ממש לתוך היער כשהוא מאחורי עד שהגענו לקרחת היער.
לא היה שם אף אחד וזה היה מושלם בשביל מה שרציתי לעשות.

"תצעק." הוריתי לו. הוא הסתכל עלי בהבעה מבולבלת, כאילו אני משוגע. "תצרח, תוציא הכל. את כל הכעס, התסכול, הכאב, העבר, ההווה, העתיד.. תצרח."
הוא עדיין הסתכל עלי כאילו יצאתי מדעתי.
"אהההה!!" צרחתי את נשמתי אל החלל הריק מסביבי, עושה זאת ראשון ומנסה לתת לו הרגשה נוחה לעשות את מה שהוריתי עליו.
קולי הדהד בכל היער ורוח חלשה נשבע, מעיפה מעט את עלי העצים והצמחים לצד אליו היא נושבת.
הסתכלתי עליו, מורה לו עם עיני לעשות כמוני.

"אהההההההההה!!!!!" הוא הוציא צעקה גדולה וארוכה, לא מקפח שום מיתר קול שיעזור לו להוציא את השאגה הזו.
הוא לא הפסיק, צורח וצורח עד שחשבתי שיהיה צרוד לשנה שלמה.

הצטרפתי אליו, מוציא את קולי יחד איתו, מרוקן את האוויר מראותיי ולא מייחס שום חשיבות לסביבה בה אני נמצא, אני רק צועק. צועק יחד איתו.

הוא הפסיק לצרוח ופתאום הכל שתק.
הוא התנשף בכבדות מחוסר אוויר והסתכל סביבו, מסובב אלי את גבו.
ראיתי את כתפיו רועדת ושמתי את ידי על האחת הימנית, גורם לו להסתובב אליי ולהראות לי את חיוכו הקטן והצוחק.
זה היה החיוך הכי קטן שראיתי ועם זאת גם הכי מאושר.

משהו בתוכי ידע שגם אם החיוך הזה מאושר זה לא כל האושר.
ידעתי שיש עוד הרבה אושר שכלוא בתוך תא בכלא ליבו שהוא לא נותן לו לצאת.
ידעתי יותר מתמיד שלא אעזוב אותו עד שיתן לי את המפתח לתא האושר הזה, שיסמוך עליי שאוכל לגרום לו להרגיש טוב יותר.

הסתכלתי עליו, רואה את המלאך שהוא.
הוא היה יפהפה יותר מתמיד, פשוט מושלם.
קיוויתי שיחשוב כלפי עצמו את מה שאני חושב כלפיו.

* * *

התיישבתי לידו על המזח, מסתכל - כרגיל - על הגלים שלא פסקו מלבוא וללכת אפילו לשניה אחת.
"תודה." שמעתי מילמול לצידי וחייכתי לעצמי.

יש משפט: "זהו. עשיתי את העבודה שלי. אני יכול ללכת הביתה."
כן, עשיתי את העבודה שלי, אך לעולם לא אחזור הביתה.
לא עכשיו ולא אף פעם.

הוא הסתכל עלי, אור הירח מאיר על פניו והוא היה מהמם. עיניו זהרו ועורו היה מבריק, שפתיו ויפות יותר מתמיד.
הסתכלתי לעיניו עם חיוך קטן, מוריד את עיניי אל שפתיו ומעלה אותן בחזרה אל עיניו.
פיו, שהיה סגור עד לרגע זה, נפתח טיפה.
ביקשתי רשות עם מבטי אך הוא לא ענה כך שהבנתי שזה בסדר.

נישקתי אותו.
שפתיו היו רכות ודקות, מתאימות לשלי בשלמות כאילו נועדו אלא לאלה.
הוא נישק אותי בחזרה והכל הרגיש כל כך טוב.
הרגע היה מהמם.
ואם אז רציתי לעצור את הרגע, עכשיו רציתי לעצור אותו יותר מתמיד.

Love.. Is Only For The Brave (L.S)Where stories live. Discover now