Love.. Is Only For The Brave (L.S)

פרק 43

הארי

אנחנו יושבים על המזח, הוא עם הרגליים מחוץ לרצפת המזח, זרוקות מעל המים. שאר גופו יושב על רצפת העץ וכפות ידיו מאחורי גופו, נותנות לגופו להישען עליהן.
אני שכבתי על הבטן לצידו, משלב את ידי ומניח עליהן את ראשי, מסתכל על מי הים.

"קרה לך פעם ש.." הוא התחיל להגיד אך קטע את עצמו באמצע המשפט, מהסס להגיד את היושב על ליבו. "קרה לך פעם שלא היה אכפת לך מכלום אבל דברים שאנשים אמרו עלייך או לך פגעו בך כלכך ואתה פשוט.. המשכת להגיד שלא אכפת לך?"

"כן. ברור." עניתי, ממשיך להסתכל על הים למרות שהרגשתי את עיניו נעוצות בי. "כל בן אדם שיש לו מסיכת אדישות שאומרת "לא אכפת לי מאף אחד, זין על כולם" הוא בעצם הבן אדם הכי רגיש והכי אכפתי שאי פעם תפגוש. המסיכה הזו היא רק מגן שאותו בן אדם בנה לעצמו והכריח את עצמו ללבוש בגלל מישהו או משהו. אם תנסה להתחבר לאותו אדם אתה לא תצליח, ואם הצלחת, הבן אדם לא יוריד את המסיכה בשנייה. המסיכה הזו בנויה ממלא שכבות שמרגישות כמו חומות אבנים ואותן תצטרך לעבור אחת אחת בקצב של נמלה. יקח לו הרבה מאוד זמן לתת לך להיכנס עד שתראה את פניו האמיתיות, את אופיו האמיתי. הדבר יראה כבלתי אפשרי אך אני לא מאמין לשקר הזה, אפשר לעזור להם ויותר מזה, חשוב לעזור להם. אנשים אלה צריכים עזרה יותר מכל אדם אחר."

הרגשתי כאילו הסברתי לשנינו את הסיטואציה שמתרחשת בינינו מהיום הראשון בו נפגשנו.
הרגשתי שהסברתי לעצמי למה אני עושה איתו את מה שאני עושה.
הרגשתי שהסברתי לעצמי מי הוא.
וחשוב מזה,
הרגשתי שהבהרתי לו מי הוא באמת - ילד כואב שהכריחו אותו ללבוש מסיכה.
לא ילד חלש,
לא ילד טיפש,
ילד שעדיין היה ילד ברגע שקרה מקרה נורא ואינו יודע איך לאכול את אותו מקרה.
ילד אבוד שנכנס למבוך מוקדם מידי ומהר מידי.
ילד בעל עיניים כחולות חיות בגוף של גבר אפור נושם.

הוא נאנח והחזיר את מבטו אל הים.
שתקנו שם כמה רגעים, מקשיבים לגלים אשר רצים הלוך ושוב אל החוף.

"אפשר לספר לך משהו?" שאלתי. הוא לא ענה כך שאפשרתי לעצמי להתחיל את הסיפור.
קמתי לישיבה מזרחית ופני הפכו רציניות יותר.

"ובכן.. אימי הביולוגית לא רצתה אותי כך שאומצתי על ידי משפחה אחרת, בין הטובות שהכרתי. הם לקחו אותי אליהם וגידלו אותי, גרמו לי להרגיש נאהב." הסתכלתי על האופק, מחייך חיוך קטן בעודי נזכר בימים בהם הייתי משחק עם הילדים שלהם ואיך לאט לאט אותם ילדים הפכו להיות אחי. אך מהר מאוד החיוך ירד מפני. "כשהבנתי שאני נמשך לגברים אמרתי להם את זה. היה לי קצת קשה אבל הייתי בטוח שהם יקבלו אותי. ההורים באמת קיבלו אותי אבל האחים שלי לא אהבו את העובדה שאני גיי, בלשון המועטה. הם התחילו לדחוק אותי הצידה, הפסיקו לדבר איתי.. כמו חרם משפחתי. הרגשתי לא רצוי עד שכבר לא יכולתי לסבול את זה ופשוט ברחתי מהבית. לקחתי קצת כסף, טלפון, אוכל, בגדים וישנתי ברחוב. התדרדרתי לסמים וכל מה שבא עם זה." נאנחתי, מרגיש את ידי רועדות מרוב פחד לחשוף את עצמי בפני בן אדם שיכול להתהפך בשניות. אך עשיתי זאת בשבילו.
"לבן אדם שהציל אותי קוראים ריי. הוא הציל את חיי, הוא לקח את כל החרא שהרגשתי וזרק אותו לפח, חיבק אותי חזק וגרם לי להתאהב בו. היינו זוג והוא התייחס אלי כאל מלך, עשה הכל בשבילי וגם לי לסמוך עליו כמה שיותר." לא הזזתי את עיניי מהים. לא יכולתי להסתכל על משהו אחר חוץ מנקודה זו. ידעתי שאם אסיט את מבטי, הדמעות אשר יושבות על אדן עיניי יפלו במהירות.
"יום אחד הוא.. התהפך. הוא רצה אותי אבל לא רציתי לעשות את זה באותו רגע. הוא הביא לי סמים. הוא סימם אותי ואנס אותי. זה קרה לילה אחרי לילה, אני נמרחתי עליו בגלל מה שלא היה שנתן לי והוא, כמובן, לא התנגד ולקח כל חתיכה מגופי בין אם הצעתי אותה ובין אם לא." הרגשתי דמעה על לחי הימנית, יורדת במהירות ונופלת על ברכי. מחיתי אותה. "היה לו חבר טוב בשם נייל. הוא הציל אותי ממנו. יום אחד כשהוא לא סימם אותי אלא רק אנס אותי, נייל הפתיע אותו. זה היה יום ההולדת של ריי, וכשראה אותי חסר אונים ואת ריי אונס אותי הוא מיד לקח פיקוד והציל אותי ממנו. כשיום החופש הגיע לא נתתי לעצמי להרגיש חופשי. לא נתתי לעצמי להרגיש ככה לא כי לא רציתי אלא כי לא יכולתי לשחרר את הנפש שלי, מכיוון שאותו עולם שצעק אלי להיות חופשי היה אותו עולם שבגד בי והכאיב לי וכלכך חזק. התפללתי שיום אחד אצליח להרגיש חופשי, התפללתי לזה כמו אל גשם בבצורת, כמו אל לחם ברעב. כשתפילותיי לא נענו הבנתי שאני אחראי לכך והתחלתי לעבוד על זה עם עצמי ועם נייל. בהתחלה לא סמכתי עליו ועשיתי הכל לבד אבל בסופו של דבר בן אדם אחד לא יכול להרים משקולת ששוקלת אלפי טונים, כך שהייתי צריך מישהו שיעזור לי ונייל היה הבן אדם הזה, האור בקצה המנהרה החשוכה שלי." הסתכלתי לעיניו שהסתכלו על שלי במבט חודר.

"אם סיפרתי לי את זה כדי לגרום לי לקנא שאתה הצלחת ואני לא, אז ברכותיי, הצלח-"
"לא ניסיתי לעשות זאת." קטעתי אותי.

"ניסיתי להוסיף לשיחה הקודמת שלנו ולהגיד לך שכשאתה מתפלל לגשם, אתה צריך להתמודד גם עם הבוץ."