פרק 32

262 37 16
                                    

הארי

ישבנו בבית העץ כמו בכל צהריים בשבוע הזה.
הכל היה שקט חוץ מציוצי הציפורים שהיו מידי פעם.
הרגשתי את עיניו עלי כשהסתכלתי מסביב והייתי בטוח שהרגיש את עיני עליו כשהסתכל על העץ מעלינו.

"למה אתה לא מפסיק להסתכל על העץ ההוא?" שאלתי, מסוקרן.
הוא הסתכל עלי ולא ענה, רק הסתכל.
התקרבתי אליו קצת עד שיכולתי להרגיש את נשימותיו החמות על שפתיי.

"תפסיק." שמעתי אותו אומר בקול רועד במקצת.
"להפסיק מה?"
"תפסיק לשחק בליבי."
התרחקתי ממנו טיפה.
"מה גורם לך לחשוב שאני משחק בליבך?"
"אני מרגיש דברים שבחיים לא הרגשתי." הסביר. זה גרם לחיוך קטן לעלות על שפתיי.

"קוראים לזה שינוי. זה בסדר להשתנות. זה מפחיד, מבעת, אבל גם הדבר הכי יפה וטוב שקיים."

הוא הסתכל עלי ולא חיכה שנייה עד שהדביק את שפתינו לנשיקה עוצמתית.
שפתיו נישקו את שפתי העליונה בעוד ששפתיי נישקו את שלו התחתונה, מחליפות בן העליונה לתחתונה, רוצות להרגיש כל אחת מהן עוד ועוד.
העלתי את ידי והחזקתי במותניו ברכושניות והוא החזיק את ראשי, מקרב אותי אליו עוד ועוד וגורם לנשיקה להיות עוצמתית אפילו יותר.

בנשיקה הזו הבאתי לו את כל האהבה שיכולתי לאסוף מתוכי.
החלקתי את הכמות על לשוני שנפגשה עם שלו ושלחה לו אותה לכל גופו.
קיוויתי שהאהבה שקיבל ממני תשפיע גם על ליבו, שיחזור להיות כמה שיותר כמו לפני שקיבל את המכה החזקה ונשבר.

* * *

"קרה לך פעם שפשוט.. הסתכלת במראה ובמקום לראות את עצמך ראית מפלצת?" הוא שאל כשישבנו על המזח, מסתכלים על הים הגדול והרחב שבדיוק עכשיו, בצידו השני, הוא נותן את הרוגע והשלווה שלו למישהו אחר כמו שהוא נותן לנו.

הסתכלתי על לואי והרגשתי את ליבי נצבט בפעם המיליון ממה שאמר.
קירבתי את ידי לידו והחזקתי בה, מלטף אותה עם אצבעותי.
"אני מצטער." לחשתי אליו.

"זוכר את השאלה ששאלת אותי למה אני מסתכל על העץ ההוא כלכך הרבה?"
הסתכלתי עליו, לא אומר דבר, מדבר אליו עם עיני שימשיך.

"ובכן, זה בגלל שהייתי רוצה להיות במקום גבוה ולעמוד זקוף כגאה במי ובמה שאני בדיוק כמוהו."

Love.. Is Only For The Brave (L.S)Where stories live. Discover now