הארי
"אתה רוצה לבוא איתי יחד ליער?" שאלתי את לואי שפתח לי את דלת הצימר שבו ישן.
הוא התכוון לסגור אותה בפני מבלי להגיד מילה אך שנייה לפני שזה קרה, מיקמתי את רגלי בין המשקוף לדלת וכך מנעתי ממנה להיסגר.
"לא לימדו אותך שלטרוק דלת בפנים של מישהו זה לא מנומס?" צחקתי איתו אך הוא לא זרם.
"אני רוצה להוציא אותך החוצה קצת, אתה כל הזמן בצימר." אמרתי.
"איך אתה יודע?" הוא היה מבולבל לשנייה.
התחלתי למלמל והפסקתי כשהבנתי שהגמגום לא יוביל לשום משפט הגיוני.
הוא נאנח, יוצא מהצימר וסוגר אחריו את הדלת.
הסתכלתי עליו בשאלה.
"אנחנו הולכים ליער או לא?!" הוא שאל בחוסר סבלנות.
"כן כן." אמרתי, מתחיל ללכת כשהוא אחרי.
ישבנו בבית העץ, מסתכלים על הנוף ונהנים מהאוויר הצח שהיה מסביבנו.
הרוח ליטפה את פני בעדינות והרגיעה אותי, מרפה כל שריר בגופי וגורמת לי להרגיש טוב יותר.
קיוויתי שגם לואי מרגיש כך.
הסתכלתי עליו מסתכל מעלה על העץ, כמו בפעם שעברה.
"בן כמה אתה?" שאלתי. לא ניסיתי לעצבן אותי או משהו, רק רציתי לדעת.
הוא הסתכל עלי במבטו הכועס והרגיל שלו.
"קדימה, אמרת דברים יותר אישיים מסתם גיל." אמרתי, מנסה לגרום לו להגיד את התשובה לשאלתי.
"שמונה עשרה." הוא אמר, מפתיע אותי שענה על השאלה מבלי להתעצבן יותר מידי.
"וואו."
"בן כמה אתה?" הוא שאל, מסתכל לעיני.
"עשרים וחמש." עניתי, מסתכל לעיניו בחזרה ולא מצליח לשחרר.
הן היו יפות ועמוקות.
היו בתוכן מלא דברים, כל אחד היה יכול להגיד עליהן מה שהוא חושב ואיכשהו זה יראה נכון.
כמו אומנות.
"זקן." הוא אמר.
"סליחה, אדון צעיר?" אמרתי בזלזול.
הוא כמעט גיחך אך כשהבין שזה עומד להגיע, ריסן את עצמו וחזר להסתכל על העץ מעלינו.
"למה אתה לא מרשה לעצמך לחייך?" נפלט לי משום מקום.
הייתי יותר משמח לקחת את מילותיי חזרה אבל.. טוב, אין באפשרותי לעשות זאת.
הוא הסתכל עלי במבט חד וחודר, לא אומר דבר אבל עדיין מזהיר אותי עם הבעת פניו.
"אני רציני, למה אתה לא מרשה לעצמך לחייך?" שאלתי שוב, לא נותן לו לחמוק מתשובה לשאלתי.
"תסתום את הפה שלך ותפסיק לשאול שאלות." הוא אמר, עדיין מסתכל עלי עם מבטו החד שיכל לחתוך את נשמתי אם היה לו הכוח.
"לעולם לא. אני רוצה תשובה." התעקשתי. הוא נאנח.
"זה סתם כי אין לי כוח לחייך כל הזמן." הוא ענה ולא קניתי את זה.
"בולשיט." אמרתי, "תירוצים תירוצים." הוא התחיל למחוא ולהגיד שהתירוץ שנתן הוא הסיבה האמיתית אך קטעתי אותו בכל פעם מחדש.
"תהיה יותר חזק מהתירוץ שלך." אמרתי. זה שיתק אותו לגמרי.
הוא הסתכל לעיניו ואני הסתכלתי לשלו, מרגיש את ליבי פועם בחוזקה.
"על כל דקה שאתה עצבני, אתה מבזבז שישים שניות של אושר." אמרתי, לא מזיז את עיני מעיניו. לא נותן להם לברוח. לא שוב.
"אני רוצה שתעשה משהו." התחלתי להגיד.
"אני רוצה שבכל יום תגרום למישהו אחד לפחות לחייך. החלק החשוב ביותר בבקשה שלי הוא שאל תשכח שגם אתה מישהו."
YOU ARE READING
Love.. Is Only For The Brave (L.S)
Actionללואי יש אח תאום ולהארי יש צימר. מכיל: -שפה גסה -מוות -עצוב -דיכאון -אלימות -בריונות -התאבדות -הרבה בכי **אין קטעים מיניים** מוקדש לאלה שלא אוהבים את עצמם. מקווה שיום אחד כן תאהבו ושהסיפור הזה יגרום לאהבת עצמכם להיות חזקה ועוצמתית יותר. ❤
