סודותיו של וולדמורט

פרק 24: סופי

נ.מ. סופי
"רגע, יכול להיות שיש כאן בהוגוורטס חצויים?" ריינה שאלה. חצויים? מה זאת אומרת.
"ריינה, את צודקת!" אנבת' אמרה.
"איך אבל נגלה מי אלה?" גרובר דיבר בשפה מעט משובשת. תאליה אמרה משהו בשפה המשונה שאני לא מבינה. לילי אמרה גם היא משהו בשפה המוזרה, והרימה גבה. וויל אמר משהו וגלגל עיניים. אנבת' אמרה משהו בשפה המשונה והציצה לכיווני. אחרי זה הם לא דיברו בשפה שהבנתי, אלא בשפה המוזרה ההיא. מעניין איזו שפה זו. משכתי בכתפי והמשכתי למלא אחר ההוראות.
"אסור לדבר בזמן שיעור, עשר נקודות יורדות לבית המעורבים" סנייפ אמר מקדמת הכיתה בקול משועמם. הם המשיכו לדבר כמה שניות, ואז השתתקו.
"הזמן נגמר" סנייפ קם ועבר בין הקדרות. הוא עבר בשתיקה על פני הקדירה שלי, של פיץ, של דקס, טאם, לין, תאליה, לילי, ריינה ולבסוף של הרמיוני עד שהגיע אל הארי. פניו התעקמו בחיוך מלא לעג. כל תלמידי סליתרין הסתובבו להביט בסנייפ בציפיה.
"פוטר, מה זה אמור להיות?" סנייפ שאל בחיוך לועג.
"משקה השלום" הארי אמר, ונראה עצבני.
"אמור לי, פוטר, האם עקבת במדויק אחרי ההוראות? אתה יודע לקרוא?" קולו של סנייפ היה מוצף לעג. פרסי קפא, וכך גם רוב חבריו. מעניין למה...
"אני יודע לקרוא" הארי דיבר בשפתיים חשוקות.
"אם ככה, מה כתוב בשורה השלישית?" סנייפ חייך בלעג אפל. פניו של הארי נפלו. הוא מלמל משהו.
"לא שמעתי, פוטר" סנייפ אמר בחיוך אפל. לפי הבעותיהם של הסליתרינים זה היה משהו קבוע. ראיתי את אנבת' תופסת בידו של פרסי, שנראה ממש עצבני, כאילו הוא רוצה לקום ולהרביץ לסנייפ.
"שכחתי את היחנון" הארי אמר.
"בדיוק, ובגלל זה התרביך הזה חסר תועלת. אוונסקו" סנייפ הניף את השרביט שלו, והתערובת בקדרה של הארי נעלמה. זה היה ממש לא הוגן. למה סנייפ נטפל דווקא אל הארי? היה ילד מסליתרין שפוצץ את הקדרה שלו!
"למי שהצליח לקרוא את ההוראות, אתם מתבקשים למלא מבחנה בשיקוי שלכם עם שמכם כתוב עליה ולהגיש לי אותה. שיעורי הבית הם-" סנייפ השתתק. הבנתי למה. החומרים שבכל הקדרות התחילו לעופף באוויר, ואז ליפול על הרצפה, כך שלאף אחד לא נשאר שיקוי להגיש לסנייפ.
"נראה שלכולנו אין שיקוי, פרופסור סנייפ" פרסי חייך. זה היה מוזר. אם הוא היה אלף הייתי מניחה שהוא הידרוקינטיקאי, אבל אין לו עיניים כחולות. העפתי מבט אל לין. היא נענעה בראשה, כמסמנת שזו לא היא. סובבתי את ראשי בחזרה אל סנייפ.
"מה עשית?" סנייפ שאל בזעם.
"כלום" פרסי אמר בקול מתוק ובחיוך עושה צרות. לפי החיוך והקול ידעתי שזה הוא, אבל לא ידעתי איך.
"עשר נקודות יורדות לבית המעורבים" סנייפ אמר בשקט.
"סליחה? הוא לא עשה כלום" אנבת' אמרה בכעס.
"אוה, אתה צריך את החברה הסתומה שלך שתגן עלייך?" מאלפוי שאל בקול תינוקי. ישר ידעתי שהוא בצרות רציניות. פרסי התחיל לרעוד בכעס.
"לא פרסי" אנבת' תפסה בידו.
"מה הוא כבר יעשה? יבכה כמו תינוק...?" מאלפוי המשיך בקולו התינוקי. פרסי שלח לאנבת' מבט כמבקש אישור. היא נענעה בראשה.
"תסתום, מאלפוי" הרמיוני התערבה.
"למה, בוצדמית?" הוא שאל בחיוך אפל.
"תפסיק, מאלפוי" אנבת' אמרה בשקט.
"ולמה שאקשיב לך? את סתם בלונדינית מטומטמת" מאלפוי אמר בחיוך. כל חבריו לבית צחקקו.
"אפשר?" פרסי התחנן לאנבת'.
"בסדר. אבל קצת. לא משהו רציני" אנבת' אמרה בקול תקיף. פרסי חייך חיוך אפל.
"לעולם. אל. תקרא. לאנבת'. מטומטת!" פרסי צעק את המילה האחרונה. בתוך רגע הוא היה ליד מאלפוי, ותקע בו אגרוף באף. נשמע קול סקראץ' כשאף נשבר. התכווצתי. פרסי מהיר.
"זכרים" לילי מלמלה בשקט. זה היה מוזר, למה שהיא תמלמל את זה?
"עונש, ג'קסון" סנייפ אמר בעודו רץ אל מאלפוי. פרסי חייך.
"כמו שאמרתי, אף אחד לא יקרא לחכמולוגית שלי מטומטמת" פרסי אמר ומשך בכתפיו.
"פפפף, היא סתם בלונדה מטומטמ-" דיבורו של מאלפוי נקטע על ידי פרסי, שנתן למאלפוי אגרוף בבטן. מאלפוי התעלף.
"אתה בא איתי למנהל, ג'קסון" סנייפ אמר בכעס.
"אנבת' באה איתי" פרסי אמר וחיבק את אנבת'.
"לא" סנייפ אמר.
"כן" פרסי נעץ בסנייפ מבט זועם.
"פרסי, תירגע" תאליה הניחה יד על כתפו של פרסי.
"זה בסדר. ספר לדמבלדור מה קרה" אנבת' חייכה. פרסי נאנח ויצא אחרי סנייפ מהחדר.
"מישהו יודע מה קרה כרגע?" ביאנה שאלה בשפה המוארת.
"לא.." עניתי לאט, גם אני בשפה המוארת.
"טוב, אני חושב שהשיעור נגמר, ואנחנו לא רוצים לאחר להתגוננות מפני כוחות האופל. זה נשמע מעניין" פיץ אמר.
"המורה לא נראית נחמדה" לין העירה.
"בואו נלך כבר" הלכנו תוך כדי דיבור אחרי כולם עד שהגענו לדלת שכולם עברו דרכה. נכנסנו.