סודותיו של וולדמורט

פרק 7: פרסי

נ.מ. פרסי

אחרי מסע הצללים הופענו מול בית ממש ישן ומתפורר. אנבת' ישר התחילה לומר דברים על זה שהבניין עומד לקרוס, ותשומת ליבי נעלמה אחרי שלוש המילים הראשונות. כן, אני יודע, היא החברה שלי, וזה לא מנומס לא הקשיב לה, אבל היא החכמולוגית שלי, ואני- טוב, אני מוח אצה.
"ברוכים הבאים כיכר גרימולד מספר 12!" אישה פתחה את הדלת. היה לה שיער ג'ינג'י, והיא נראתה נחמדה ואימהית, ממש כמו אמא שלי (אבל אמא שלי הכי טובה), מה שגרם לי לתחושת געגועים.
"בואו, סידרנו לכם חדרים. כמה אתם? ארבעה עשר? טוב, בואו, תיכנסו, נאכל ארוחת צהריים ונדבר" האישה נסוגה והובילה אותנו אל מטבח קטן. היה די צפוף לאכול ככה, אבל זה לא הזיז לי.
"ליאו" לחשתי לו. הוא ישב ממש לידי.
"מה?" הוא לחש בחזרה.
"אנחנו צריכים להקריב אוכל לאלים, אז..." לחשתי. ליאו הנהן.
"סליחה, אדון דמבלדור?" כולם הפנו את מבטם אל ליאו.
"אנחנו צריכים לעשות משהו בחוץ. כולנו" דמבלדור הנהן, ומבטי כולם הביעו תהייה. יצאנו החוצה, וליאו זימן אש.
"כולם הביאו אוכל?" הוא שאל. כולם הנהנו. אפילו לילי. כל אחד הכניס משהו לאש לפי הסדר, ואחרי כמה שניות כבר היה במסדרון ריח מצוין.
"מה אתם עושים?" הארי פתח את דלת המטבח. למזלנו (תודה לאלים) בדיוק סיימנו להקריב לאלים (כנראה זאת הסיבה שהיה לנו מזל כזה), אז ליאו כיבה את האש שלו, והארי לא ראה את האש על היד של ליאו.
"מה אתם- מה זה הריח הזה?" הארי ריחרח את האוויר.
"כלום" אנבת' מיהרה לענות.
"בואו נחזור למטבח" ליאו הוביל את כולנו חזרה למטבח.
"ברצינות?" נאנחתי אחרי כמה שניות.
"מה קרה?" אנבת' נאנחה.
"אין כאן אוכל כחול" אמרתי ושילבתי ידיים כמו ילד קטן.
"אחח, פרסי, פרסי, פרסי..." אנבת' נאנחה.
"אוכל כחול? מה אוכל כחול? למה שאוכל יהיה כחול?" הארי מילמל.
"יש לפרסי איזשהי אובססיה לאוכל כחול..." הייזל מלמלה.
"אחי, אני חושב שאתה חייב לנו הסבר בנוגע לזה" פרנק שילב ידיים.
"אוקיי. אז, כולכם שמעתם על האבא החורג שלי, גייב המסריח, נכון?" עברתי במבטי על פניהם של כל החצויים. לכל הקוסמים הייתה על הפנים הבעה של 'על מה הוא מדבר?'
"כן" ליאו הנהן.
"טוב, אז פעם אחת הוא אמר שאין דבר כזה אוכל כחול, אז מאז אמא שלי משתדלת שנאכל כמה שיותר אוכל כחול. זה מן מרד אישי כזה. ואין כאן כמעט אוכל כחול" ניגבתי דמעה שלא הייתה שם.
"זה מאוד... מעניין" הייזל אמרה. כל החצויים הנהנו.
"קיבלנו פתרון לתעלומה" ליאו אמר בקול רשמי.
"אוי, די, ליאו" קליפסו חבטה בו.
"אולי כדאי שפשוט נמשיך לאכול?" תאליה שאלה, וריינה הנהנה.
"אין לי בעיה עם זה" משכתי בכתפיי והמשכתי לבלוס, עדיין עצוב על כך שאין אוכל כחול.