פרק 12: סופי

495 27 3
                                    

נ.מ. סופי

שמעתי צרחה של גברת וויזלי. ראיתי את ג'ייסון, תאליה, לילי ופייפר רצים למעלה, אז הייתי בטוחה שהכל יהיה בסדר.
"אני חושבת שאני אעלה לבדוק שהכל בסדר ליתר ביטחון" מלמלתי והתחלתי לעלות במדרגות. כשהגעתי למעלה, ראיתי מחזה מוזר: הארי ורון שכבו על הרצפה, מתים, גברת וויזלי בכתה, אבל נראה שהיא מנסה להפסיק, ג'ייסון ותאליה צחקו, ופייפר ולילי גיחכו.
"מה קורה כאן?" שאלתי. ג'ייסון הסתובב אליי.
"הם התעלפו מכאב על פציעה פיצקית" הוא הצביע על סימן אדום קטנטן על ידו של הארי, ועל סימן דומה על ידו של רון.
"ברצינות?" שאלתי בחוסר אמון.
"יאפ" פייפר הנהנה בחיוך. לילי מלמלה משהו באיזושהי שפה, אבל מה שהבהיל אותי היה העובדה שלא זיהיתי את השפה! בהיותי פוליגלוטית אני אמורה להצליח להבין כל שפה שקיימת.
"אזז.... אני חושבת שאני אלך" ירדתי במדרגות במהירות וחזרתי למטבח, שם ישבו כל חברי.
"מה קרה שם?" פיץ שאל.
"הארי ורון התעלפו בגלל פציעה קטנה, גברת וויזלי חשבה שהם מתים, ואז ג'ייסון, תאליה, פייפר ולילי גילו שהם התעלפו והתחילו לצחוק, ואז אני הגעתי, ואז הם סיפרו לי את זה" סיכמתי.
"הם צחקו?" פיץ שאל בחוסר אמון.
"תאמין לי, הפציעות היו פיצקיות, והם עוד התעלפו מכאב!" אמרתי בקול.
"וואו, אני בטוח שיקניטו אותם על זה הרבה מאוד זמן" קיף אמר בקול רציני.
"אתה מתכוון אתה?" שאלתי והרמתי גבה.
"איך גילית?" קיף שאל בתדהמה מזויפת.
"כי אני מכירה אותך" נאנחתי.
"אני חושבת שאני אלך ואנסה ליצור קשרי חברות עם כמה מהבנות" לין יצאה מהחדר.
"אני חושבת שאני אצטרף אלייך" ביאנה יצאה גם היא מהחדר.
"גם אני אבוא" עקבתי אחריהן.
"היי" לין התיישבה על ספה.
"מה קורה?" לילי, שבדיוק ירדה במדרגות עם פייפר, תאליה וג'ייסון, שאלה.
"חשבתי.... שאולי ננסה להיות חברות. בכל אופן, אמרתן משהו על שבנים ייתרחקו ממכן, כאילו, תאליה לילי וריינה, תוכלי להסביר לי?" לין שאלה בקול מתוק.
"גם אני אשמח לשמוע את זה" ביאנה חייכה.
"מצטרפת לחבורה" חייכתי.
"טוב, אז אנחנו לומדות בפנימייה נודדת לבנות בלבד, ותנאי הקבלה לפנימייה הוא להישבע לא להתאהב ולא להתחתן לנצח" תאליה התיישבה ליד לין.
"לנצח? אתן מתכוונות, לשארית חייכן?" שאלתי.
"אממ, זו פנימיית קוסמים מיוחדת, ואממ... התכוונתי לנצח, כי אנחנו נעשות בנות אלמוות" לילי אמרה בהיסוס.
"מגניב!" ביאנה חייכה.
"זה אכן מגניב" ריינה אמרה בקול נוקשה, אבל נשמעה מרוצה מעצמה.
"אבל אמרתן שלכל אחת מכן יש סיפור שבגללו היא הצטרפה לחבורה- סליחה, פנימייה, הזו. תוכלו לספר לנו?"
"אמממ... בטח" לילי החליפה מבטים עם ריינה ותאליה.
"אז, הסיפור שלי הוא...."

סודותיו של וולדמורטWhere stories live. Discover now