פרק 6: סופי

559 32 3
                                    

נ.מ. סופי 

"יש לך מושג למה המועצה ביקשה לדבר איתנו בנוכחות חברי הברבור השחור?" קיף שאל.
"לא..." מלמלתי בזמן שאני וקיף הלכנו לכיוון בית המשפט. מחשבות רבות צצו בראשי, השארות, כל אחת גרועה יותר מהקודמת.
"ולמה הם קבעו איתנו פגישה שם? כאילו, לא הפרנו אף חוק! לפחות, אני חושב שלא הפרנו אף חוק.... מה דעתך, פוסטר?" קיף העלה רעיונות.
"אני לא יודעת, אז די קיף, כי אתה לא עוזר לי להרגיש טוב יותר" נאנחתי.
"הגענו" קיף אמר בשקט. עמדנו מול בית המשפט של האלפים. הדלת שלו נפתחה בזהירות, וראשה של ביאנה הציץ החוצה.
"הנה אתם! כולם מחכים לכם! קדימה, תיכנסו" היא צעקה-לחשה. לא היה קשה לאתר את הצלקות על פניה של ביאנה, מזכרת מהקרב האחרון שלנו עם הנסתרים, שבו השתתפה גם ווספרה. היא פתחה עבורנו את הדלת, ואכן, כולם כבר היו שם. התיישבתי ליד פיץ, כך שישבתי בין פיץ לקיף.
"בסדר, אנחנו מעדיפים לגמור עם זה כמה שיותר מוקדם. טוב... מאיפה להתחיל?" חבר המועצה אמארי אמר בקול שליו כרגיל.
"אני אסביר להם" ברונטה אמר, "טוב, נכון שכולכם למדתם שהאלפים, בני האנוש, הענקים, הטרולים וכל השאר הם היצורים היחידים על הכדור הזה?" הוא שאל.
"כן..." טאם מילמל. היה ברור שאף אחד לא הבין לאן ברונטה חותר.
"טוב, אז לא מזמן, ממש לפני שעות אחדות, גילינו זן קסום נוסף" גלי תדהמה עברו באולם.
"ומסתבר שגם להם יש קסם, כי אחרי הכל, הם קוסמים ומכשפות. בכל אופן, גילינו את זה בעזרת העובדה שאתם שבעתכם קיבלתם הזמנה לבית ספר לקוסמים. אנחנו דיברנו בינינו האם בכלל לספר לכם, אחרי כל ההרפתקאות שעברתם בזמן האחרון, אבל החלטנו שזו דרך מצויינת לגלות מה המטרה של הקוסמים והמכשפות, והאם הם מודעים אלינו. אז... אני יודע שזה לא פשוט, אבל האם תסכימו לקבל על עצמכם את התפקיד לגלות את המידע הזה על ידי למידה בבית הספר הזה?" ברונטה השתתק.
"חכה שנייה. אתה אומר לי שאתם מבקשים מאיתנו ללמוד בבית הספר הזה כדי לגלות מידע למען האלפים, אבל שזה סוד?" ביאנה אמרה בבילבול.
"כן" כל חברי המועצה הנהנו.
"אבל.. מה תאמרו להורים שלנו? לכולם בפוקספייר?" פיץ שאל.
"אנחנו נספר לכולם שאתם במשימה חשובה מחוץ לעולם האלפים. ונביא לכם מאתר חירום, כדי לדווח לנו את הגילויים" ברונטה החליק קדימה על השולחן מאתר שעל הגביש שלו היו המון פאות.
"מה אתם חושבים, חברים?" טאם שאל. כולם הנהנו.
"אנחנו ניקח את האתגר הזה" אמרתי.
"מצוין. קבוצת אנשים תבוא לאסוף אתכם בעוד שלוש שעות. הנה גביש למקום שבוא הפגישה. תארזו. ואל תגלו להם שאתם אלפים. אל תגידו להם שום דבר עלינו. מבחינתם אתם אמורים להיות כמה קוסמים ומכשפות שפשוט לא קיבלו את המכתב שמזמין לבית הספר. מובן?" ברונטה שאל.
"מובן" אמרנו כולנו.
"אם ככה, לכו לארוז" וכולנו יצאנו משם, מלאי מחשבות.

סודותיו של וולדמורטWhere stories live. Discover now