סודותיו של וולדמורט

פרק 15: פרסי

נ.מ. פרסי
ירדנו ממש עמוק, ואז הגענו לחלל עצום, יותר גדול מהאולימפוס. טוב, אולי הגזמתי, לא יותר גגול מהאולימפוס, אבל המקום היה עצום! היו שם שערי זהב עצומים, עם דוגמאות יפהפיות.
"אנו, האולימפיים, מבקשים גישה לכספות שלנו" זאוס (או אולי זה היה יופיטר? מי יודע...?) אמר בקול חזק. השערים נפתחו. היו שם חמישה דרקונים לידיים עצומים. הם שאגו.
"'סתלקו" זאוס נופף בידו בתנועת גירוש. הדרקונים ייבבו וברחו. במקום העצום היו עשרות אלפי כספות. מקדימה היו שלוש כספות עצומות, מאחוריהן אחת עשר כספות מעט קטנות יותר, ואז יותר מאחורה היו המוני כספות קטנות יותר, שעדיין היו עצומות. כל הורה הוביל את ילדיו לכספת אחרת. זאוס ניגש אל הכספת האמצעית, אחת הענקיות, האדס לכספת מצד שמאל של זאוס, ואבא שלי הוביל אותי לכספת הימנית לזו של זאוס. היא הייתה כחולה ובנויה כולה מקריסטלים, ובקצוות היו אלמוגים. במרכז היו דגים מקריסטלים ויהלומים, שזהרו באור רך. אבא שלי נגע בדג שהיה בדיוק באמצע הכספת. הדג זהר באור כחול, ואז גם שאר הכספת התחילה לזהור. הדלת נפתחה, ובתוכה היו המוני סוגי מטבעות, כולל דרכמות, דולרים, ומה לא.
"קח את זה, השקיק אינסופי, הוא יעבוד רק עבורך ומי שתאשר גם לו, וייתן לך את כמות הכסף המדויקת שאתה צריך. המטבעות הזהובים הם אוניות, הכסופים חרמשים ומטבעות הנחושת הם גוזים. קח גם דרכמות, דולרים... יש כאן גם בקבוקי נקטר ושקיות אמברוסיה" הוא הביא לי שק כחול קטן עם סמל של קלשון לבן והסביר לי בזמן שגרפתי מהכל לתוך השק.
"פרסי, אני מאחל לך ולחבריך בהצלחה בהוגוורטס. אם תרצה, יש כאן גם כמה פגיונות וכלי נשק, אחרי הכל, תמיד עדיף גיבוי, לא? בכל אופן, להתראות פרסי" אבי התפוגג והשאיר מאחוריו, כמובן, ריח של ים. שמעתי לעצתו של אבי, ולקחתי כמה סכינים ופגיונות מארד שמימי וזהב קיסרי, וגם שניים מפלדה, אחרי הכל, אין לדעת אם כלי הנשק האלה עובדים על קוסמים, ועדיף להיות מוכנים לכל דבר. יצאתי מהכספת, וראיתי, כמובן, שאף אחד לא יצא עם ההורה האלוהי שלו, חוץ מארטמיס, שדיברה עם ריינה וקליפסו. תאליה ניגשה אליהן, וארטמיס מסרה לה משהו. ואז ארטמיס התפוגגה.
"בואו נחזור" נכנסנו לקרונית העצומה, הפעם הגובלין (אנבת' אמרה לי שהוא גובלין) שרק, וכך העגלה זזה. כנראה קודם היא זזה בזכות הכוחות האלוהיים של ההורים שלנו. כשעלינו ראינו שהחבורה השנייה חזרה גם כן, והם חיכו לנו. מעניין מה עבר עליהם למטה, והאם זה היה מעניין כמו מה שעבר עלינו (שאולי לא היה עד כדי כך מעניין, אבל בסדר...)