ישבתי על המיטה שלי מביטה בספר אבל לא מצליחה לקרוא את המילים המחשבות בראשי לא הניחו לי עד שאדם נכנס לחדר בחיוך ערמומי הוא התיישב על המיטה בקפיצה והסתכל עליי כאילו מנסה לקרוא את המחשבות שלי.
"דן ולב יצאו לחגוג את הנישואים שלהם באיזה מלון מפואר אמיר יצא להשתכר באיזה בפאב ולנו נשאר את כל הבית לעצמנו מה את אומרת שנעשה משהו?".
חייכתי לעצמי מניחה את הספר בצד, "אדם אמרתי לך אנחנו חייבים להפסיק את זה בר כבר גילתה דן ואמיר הם הבאים בתור וזה לא מתאים לי".
"תני להם שידעו מה אכפת לך? מה יקרה? את מפחדת שמישהו יספר לג'ון זה בסדר אני די בטוח שזה לא יעניין אותו כי אם היה אכפת לו ממך הוא כבר היה חוזר אלייך כמה זמן תישבי ותחכי לו ככה? כמה זמן ייקח לך להבין שהוא לא חי יותר ואם הוא חי הוא לא רוצה אותך לא אכפת לו ממך".
אדם קם בכעס מהמיטה ואני קמתי אחריו התקרבתי אליו צמוד תפסתי בשני ידיי בחולצתו והעפתי אותו אל מחוץ לחדר שלי כשהוא נופל לרצפה בחבטה.
"אין לך שום זכות להגיד את זה הוא חי והוא עוד אוהב אותי ואני אוהבת אותו ואני מצטערת שזה פוגע בך שבחרתי בו ואני מצטערת על כל מה שעשיתי לך אבל אתה חייב להבין אותי".
"לא ליה זה כבר לא קשור אליי ואלייך, אני הבנתי שאת לא שלי ולא תהיה שלי כבר לפני שנים, זה קשור אלייך ורק אלייך את חייבת לשחרר כי אני בטוח שג'ון כבר מת".
אדם קם כשהוא מביט בי במבט נגעל וזה עיצבן אותי כל כך הצלקות בגב שלי לאט נפתחו ללא שליטה, "הוא לא מת! הוא לא מת".
"איך את יכולה לדעת את זה?", הוא שאל בצעקה וללא שליטה היד שלי נשלחה אל הצלקת שלי מוחקת את המייק אפ מעלייה ומגלה אותה לעיניי אדם שהסתכל המום.
"כי אם הוא היה מת הצלקת שלי הייתה מחלימה".
"איך זה יכול להיות?", הוא שאל אבל לא הספקתי לענות לו.
דלת הבית נפתחה לפתע בפראות חמישה בני נפילים נכנסו עם הכנפיים שלהם פרושות לצדדים, פאק הם גילו את המחבוא שלנו.
הם הסתכלו עליינו בחיוך של ניצחון היינו במיעוט וללא הציוד שלנו, אני ואדם שלפנו את הכנפיים שלנו ורצנו לעברם.
זה היה בלתי אפשרי להבריח אותם או לתפוס אותם.
אחד מבין הנפילים נתן לי אגרוף בפנים נפלתי על הרצפה בכאב הוא תפס בשני ידי העמיד אותי בזמן שבן נפילים אחר מכווץ את אגרופיו ומחטיף לי בלסת.
לרגע הצלחתי להביט על אדם הוא שכב על הרצפה כששלושה בני נפילים בועטים בו.
אותו בן נפילים שהרביץ לי תפס בפניי ויישר את מבטי אליו.
"אל תדאגי מעורבת לא באנו להרגו אותך לא היום לפחות, היא לא מרשה לנו היא רוצה לשחק בך קצת לפני שהיא לוקחת את כל מה שיש לך".
הוא אמר וירק על הרצפה בזלזול.
"היא מי זאת היא?", שאלתי בקול חלש והוא הרביץ לי שוב, נפלתי על הרצפה והוא זרק לעברי נוצה שחורה שנראתה כמו אחת מהנוצות של ג'ון.
שלחתי ידי אל הנוצה אבל אותו אחד דרך עליי בכל כובד משקלו ואני צרחתי מכאב ללא שליטה.
כל בני הנפילים יצאו מהדירה השאירו אותנו על הרצפה שלחתי את ידי השנייה אל הנוצה תפסתי בה בחוזקה והרמתי מבטי אל אדם ששכב על הרצפה מלא בחבלות ודם.
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Мистикаעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
