התעוררתי בחדר הישן שלי בבית של אימא, כמה זמן לא הייתי כאן, כמה זמן לא שמעתי את קולות הרחוב מהחלון הקטן והרחתי את ארוחת הבוקר שמתבשלת במטבח.
יצאתי מתחת לפוך וירדתי יחפה אל המטבח הקטן אימא שלי הניחה קערה מלאה אוכל מול אורי.
הפנים של אורי היו עוד חבולות מהמכות שחטף מאדי אבל לראות אותו יושב בנחת ואוכל גרם לי להיות קצת רגועה.
הגענו אתמול באמצע הלילה סיפרתי לאימא שלי שאורי הוא תלמיד בפנימייה שבה אני עובדת, זה מה שסיפרתי לה כל השנים האלה שנשארתי באקדמיה אחרי סיום הלימודים שהחלטתי להיות מדריכה לאחרים כמו ג'ון.
נכנסתי למטבח והתיישבתי מול אורי, "אז אתם מתכוונים לספר לי מה קרה?", אימא שאלה בזמן שהיא מניחה מולי כוס קפה גדולה כמה שהייתי צריכה קפה אחרי הלילה חסר השינה הזה.
אורי הרים את מבטו מהצלחת והביט בי בדאגה ביקשתי ממנו אתמול בלילה שלא יספר לאימא שלי ולטים כלום.
"אורי רב עם כמה בנים מהאקדמיה אז חשבתי שכדאי שנצא משם קצת אנחנו בדרך לבית שלו עשינו כאן רק עצירה קצרה".
אימא שלי מזגה לעצמה כוס קפה היא הניחה ידיה על הכתף שלי ולחצה עלייה.
"אני הולכת להעיר את טים אבל תדעי שהתגעגעתי אלייך ילדה שלי תבואי יותר ואל תברחי מבלי להיפרד", היא אמרה ויצאה מהמטבח.
"אנחנו באמת הולכים אליי הביתה?", אורי השפיל מבטו לצלחת שלו והניח את הסכום בצד.
"אם תרצה או הביתה או לאקדמיה", אמרתי אבל אורי הסתכל עליי במבט מבולבל הוא לא ידע מה זה האקדמיה.
דפיקה נשמעה לפתע בדלת שהקפיצה את אורי ממקומו, "הכול בסדר אני אלך לבדוק את זה", התקדמתי אל הדלת בחשש מי יכול לבוא הנה בשעה מוקדמת כזאת.
הלב שלי פעם בחוזקה כשפתחתי את הדלת אבל כשראיתי את בן עומד בדלת נשמתי לרווחה, "בן מה אתה עושה כאן? איך ידעת שאני כאן?".
כבר שנתיים שלא ראיתי את בן לא שמרנו על קשר למרות שהיה החבר הכי טוב בילדותי פחדתי שאם מישהו ידע על הקשר שלנו ישתמשו בו נגדי ונראה שלא טעיתי.
בן עמד ולא הוציא מילה הוא רק הסתכל עליי במבט קפוא מבט שהזכיר לי את המבט של ג'ון.
סגרתי את הדלת במהירות אבל בן הניח את ידו על הדלת ופתח אותה בפראות ונכנס לתוך הביתה פסעתי לאחור ובן תפס באגרטל שהנוח לצד הדלת וניפץ אותו עליי נפלתי על הרצפה כשבן רוכן מעליי הוא תפס בחוזקה בצוואר שלי.
הנחתי את הידיים שלי על הרצפה הרמתי את הרגל שלי ובעטתי בבן שעף לאחור.
אורי רץ לעברנו ואימא שלי וטים ירדו בבהלה בדרגות, "מה קורה כאן?", היא צרחה כשבן קם במהירות לעברי שולף אקדח מאחורי גבו.
הוא כיוון אותו לעברי קמתי ממקומי ולפני שהוא ירה שלפתי את הכנף שלי והעפתי אותו בפראות אל החלון.
זאת הפעם הראשונה שהצלחתי להוציא את הכנף שלי מאז מה שקרה.
החלון התנפץ ובן עף החוצה אל הגינה הכנסתי את הכנף שלי חזרה ורצתי החוצה.
בן שכב על הדשא שזכוכיות ודם סביבו יכולתי לשמוע את אימא שלי צורחת ואת טים מתקשר למשטרה כשהם עומדים בחלון ומבטים בנו.
הטלפון של בן צלצל לפתע מתוך המכנס שלו הוצאתי את הטלפון מהכיס שלו והרמתי אותו אל מול עיניי על הצג הופיע מספר חסום הרמתי את הטלפון אל האוזן שלי.
"הגעתי אל ג'ון אל האחים שלך והחברים שלך באמת חשבת שלא אגיע גם לבן?".
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Paranormalעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
