שכבתי על המיטה לא הצלחתי לתפקד הרגשתי חסרת כוחות הרגשתי עייפה, ויותר מהכול הרגשתי חסר שווי משקל, הרגשתי כאילו צד אחד של הגוף שלי מושך אותי למטה.
דלת החדר נפתחה הרופא שטיפל בי נכנס כשבידו חגורה שחורה מבד.
"ליה איך את מרגישה? את יכולה לקום?".
הנהנתי לחיוב ונשמתי עמוק כשאני נעמדת על הרצפה ומחזיקה במיטה.
"מה זה?", שאלתי כשהוא התקרב אליי ושם את החגורה מתחת לחזה שלי ומעל הכתף הימנית שלי.
"זאת רצועה עם משקולות בתוכה שאמורה לדמות את משקל הכנף שלך זה יעזור לך לשמור על שווי משקל", הוא הסביר ואני הרגשתי באמת הקלה.
"רוצה לצאת לסיבוב? לבחון את זה?", הוא שאל ושלח ידו קדימה כמו ג'נטלמן נשענתי על היד שלו מחזיקה בו בכדי לא ליפול.
הרצועה באמת עזרה היה לא פשוט להתהלך ככה אבל לצאת אל המסדרון ומשם ללובי היה הכי רחוק שהגעתי מאז שאני כאן.
הרופא עצר בלובי כשמישהו התקרב לעברנו, "ראש המועצה", הרופא אמר לאותו אדם שהגיע מולנו.
ראש המועצה הנהן לעבר הרופא ואז הסתכל עליי הוא היה רק קצת יותר גבוה ממני הוא היה נראה מבוגר מאתנו אבל הוא היה שרירי המבט שלו שידר מבט קשוח של איש עסקים שערו היה חום ובניהן שערות בודדות שנצבעו לבן.
"ליה איך את מרגישה?", הוא שאל אבל אני לא עניתי ניסיתי בעיקר שלא ליפול.
"אני מצטערת אני לא ..".
"זה בסדר אני שמעתי מה קרה אני לא חושב שהכרנו כמו שצריך אני ראש מועצת הכנפיים אבל את יכולה לקרוא לי אדי", הוא שלח ידו קדימה תפס בידי הפנויה ונישק את גב כף ידי.
"אם אי פעם תצטרכי משהו אני כאן לשירותך", הוא אמר ופנה לדרכו.
*
לא הצלחתי לישון כל הלילה ישנתי כל כך הרבה לאחרונה שהרגשתי אני לא מסוגלת לישון כבר.
שמתי את החגורה מתחת לחזה שלי ומעל הכתף הימנית שלי ונעמדתי על הרצפה הקרה מנסה לייצב את עצמי ופונה אל עבר הלובי שאני נעזרת בקיר בכדי לא ליפול.
הלובי היה ריק אף אחד לא הסתובב כאן בשעות האלה של הלילה, פניתי אל עבר הכניסה רציתי לצאת להרגיש קצת את הרוח והאוויר אבל כשעברתי את הלובי קול של צרחה נשמעה והעבירה בי צמרמורת נוראית.
הצרחה הגיעה מלמטה ירדתי לאט במדרגות אבל הדלת הייתה נעולה בעזרת קוד.
דפקתי על הדלת כמה יכולתי והדלת נפתחה כשראש המועצה יוצא ממנה ומביט בי בתדהמה.
"ליה מה את עושה כאן?", הוא שאל כשהוא דואג לנעול את הדלת מאחוריו, "שמעתי צעקה חשבתי שמישהו צריך עזרה".
"זה מאוד יפה מצדך במיוחד במצבך אבל הכול בסדר בואי אעזור לך לחזור", הוא אמר מנסה בבירור להסתיר ממני מה יש מאחורי הדלת.
"זה בסדר אני יכולה להסתדר בעצמי, מה קרה שם?".
אדי שילב את ידיו והסתכל עליי בחיוך, "דריק לא צחק בקשר אלייך את באמת בחורה עקשנית אבל אולי בכול זאת תתני לי לעזור לך".
הוא שלח ידו קדימה כמו שעשה הרופא בבוקר נשענתי על ידו ועלינו בכיוון המדרגות.
"כל בני הנפילים שקמו נגד המשפחה שלך, כל בני הנפילים שאת והחברים שלך תפסתם מגיעים הנה כאן אנחנו חוקרים אותם ולפעמים אנחנו צריכים להפעיל קצת כוח בשביל שהם ידברו".
הוא הסביר בזמן שטיפסו במדרגות ברוגע כאילו שהיה רגיל לעשות את זה כל הזמן.
"ככה אתה רוצה לעצור את המלחמה הזאת בעוד אלימות?".
"את יודעת ליה את המלחמה הזאת היה אפשר לעצור לפני שנים הייתי יכול להסגיר אותך ואת האחים שלך לאותם בני נפילים והשקט היה חוזר".
הוא דיבר וצמרמורת עברה בי ניסיתי למשוך את ידי ממנו אבל הוא הניח את ידו השנייה עליי.
"אל תדאגי אני לעולם לא יעשה את זה אני פגשתי את האחים שלך אני יודע שאתם לא מאיימים על הנוכחות שלנו אני חושב שלאחים שלך יש כוח מטורף שאנחנו רק יכולים להשתמש בו לטובתנו האמת היא שרצינו לגייס גם אותך לשורותינו אבל עם מה שקרה".
הוא חייך לעברי ואני נחרדתי מכול מילה שיצאה לו מהפה, פנינו אל המסדרון של המרפאה.
"זה בסדר מכאן אני יכולה להסתדר לבד", אמרתי ומשכתי את ידי ממנו מנסה לשמור על שיווי משקל הוא הסתכל עליי בחיוך והרים את ידי.
"שיהיה לך לילה טוב ליה יקירה", הוא אמר ונישק את גב כף ידי.
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Paranormalעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
