שכבתי במיטה של דריק הוא נתן לי לנוח עלייה מאז שהגענו למועצת הכנפיים הייתי בחדר שלו לבד בזמן שהוא היה עם השאר בלוויה של דן.
לא הייתי מסוגלת להיות שם לשמוע את לב בוכה או לראות את הכאב של אמיר הרגשתי כאילו זאת אשמתי.
בפחות מעשרים וארבע שעות ג'ון הרג את אורי בן ודן, שלושה אנשים שחשובים לי, שלושה גברים חזקים שהיו רק בתחילת חייהם וכול חטאם היה שהכירו אותי.
התהפכתי לצד השני המחשבות שלי הציקו לי כל כך שלא הצלחתי להירדם אבל גם לא יכולתי לצאת מהמיטה.
הדלת נפתחה בשקט דריק נכנס שהוא מביט בי.
"הצלחת לישון קצת?", הוא שאל בזמן שהוריד את הג'קט השחור שלו וזורק אותו על הרצפה.
"איך לב ואמיר?", שאלתי מבלי להביט בדריק הוא נאנח בכאב והתיישב בקצה המיטה שראשו מושפל.
"זה אשמתי", באמת הרגשתי ככה אם רק הייתי מוצאת את ג'ון מוקדם יותר אם רק יכולתי לעזור לו.
"לא ליה זה לא אשמתו של אף אחד גם לא של ג'ון, את יודעת שאני ולב התחלנו להיפגש זה היה לפני שנה שהקמנו את היחידה אני ידעתי שהיא נפרדה מרון אבל לא ידעתי שהיא חזרה לדן שגיליתי שהם ביחד רציתי להפסיק אבל היא רצתה להמשיך זה נתן לי לחשוב שהיא תעזוב אותו יום אחד בשבילי אבל אז הם התארסו ושהיא בכל זאת רצתה שנמשיך להיפגש אני קיוויתי כל כך שדן יעלם שלב תבחר בי אבל מעולם לא ייחלתי למשהו כזה".
אני חושבת שהרבה זמן לא שמעתי את דריק מדבר ככה מהלב ולא צועק עליי או מנסה לגרש אותי כמה שיותר רחוק מהעולם הזה, כאב לו כאב לכולנו.
"דריק אני מצטערת".
"זה בסדר אבל אסור לנו לוותר אנחנו חייבים להמשיך את חייבת לקום מהמיטה ולהילחם כי היא לא תעצור עד שכולנו נצטרף לדן".
דריק קם לאט הוא הרים את הג'קט שלו מהרצפה והניח אותו על הכיסא כשהמבט שלו עדיין כבוי.
הרמתי את השמיכה ממני ונעמדתי מולו.
"תאמין לי דריק אני לא הולכת לוותר אני לא הולכת לעצור לרגע עד שאני אתלוש לה את הלב אני אהרוג אותה בכול מחיר ואני נשבעת לך שאני אומרת כל מחיר אני מתכוונת לזה, גם אם נצטרך להרוג את ג'ון ואני יודעת איך לעשות את זה".
"ליה כואב לך על אורי על בן ודן את לא מדברת בהגיון את חושבת שאם תעמדי מול ג'ון את תצליחי לגמור את זה? להרוג אותו?".
דריק שאל בזלזול ויכולתי להבין את הספקות שלו כשבי היו עוד ספקות.
"דריק אני אצטרך שתבטח בי פעם אחת בוא נעשה את זה בדרך שלי, קח את הג'קט שלך".
דריק הסתכל עליי במבט מבולבל אבל הוא לבש את הג'קט שלו ועקב אחריי אל מחוץ לחדר נשענתי על דריק כשעברנו בלובי בכדאי שהשומרים לא יחשדו בנו כשצעדו אל עבר המרפאה.
הרופא שטיפל בי הסתכל עליינו בתדהמה שנכנסו לחדר.
"ליה הכול בסדר?", הוא קם לעברי אבל אני נשארתי להישען על דריק.
"החגורה שנתת לי חותכת לי את העור אני צריכה משהו שיעצור את הדימום".
"כמובן שבי תורידי ממך את החגורה אני אתן לך משהו לכאבים ולחתכים ואגדיל את החגורה שתוכלי ללבוש אותה מעל לבגדים", הוא אמר בדאגה.
התיישבתי על הכיסא והוא לקח את החגורה ממני ויצא מהחדר.
"בארון הלבן יש מנעול תצטרך לשבור למטה יש צנצנות ומזרקים תכניס כמה שיותר לכיסים שלך".
הסתכלתי על דריק והוא ניגש אל הארון מוציא ממנו את הבקבוקים ומרים אותם מולי.
"ליה מה זה?".
"זה חומר הרדמה חזק השתמשו בזה עליי כשהכנף שלי נתלשה, אנחנו לא יכולים להיות יותר חזקים מג'ון אבל אנחנו יכולים לגרום לו להיות חלש יותר מאתנו, אני צריכה שתתקשר לאיאן אני צריכה מידע מארי".
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Übernatürlichesעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
