דן ולב עמדו עם הכנפיים שלהם פרוסות לצדדים הם סימנו לנו להיות בשקט כשהם צמודים לדלת מחוץ לבניין הנטוש.
אדם הניח יד אחת על הכתף שלי מסתכל עליי באותו מבט מודאג שתמיד היה לו לפני משימה בידו השנייה הוא החזיק באקדח.
קולות של דיבורים נשמעו מתוך הבניין, הם שם! לב נעמדה מול הדלת ובעטה בה בפראות הדלת נתלשה מציריה לב ודן רצו פנימה.
רציתי להיכנס אחריהם אבל אדם החזיק בי מונע ממני מלהיכנס, הוא עקף אותי שהוא מחזיק באקדח בשני ידיו ואני נכנסתי אחריו.
לב ודן החזיקו במישהו מונעים ממנו לברוח, "אחד מהם ברח למעלה", דן אמר ואני ואדם עלינו במדרגות הבטון הישנות.
רצנו בעקבות הרעשים נכנסו אל אחד החדרים מבטים בבחור הנוסף מרוקן כספת שנראתה חדשה ולא מתאימה לסביבה.
"תעצור", אדם צעק וכיוון את אקדחו.
הכסף נפל מידו והוא הרים את הידיים באוויר כשהוא מסתובב אלינו בפחד, "בבקשה אני לא רוצה בעיות הם רק ביקשו שאעביר את הכסף אני אבוא אתכם אספר הכול", הוא גמגם בפחד.
אדם הוריד את האקדח והוציא את האזיקים מהחגורה שלו הוא התקרב אליו אבל אותו אחד פרס בפראות את הכנפיים הלבנות שלו והעיף את אדם אל מחוץ לחדר.
הוא הסתובב אליי, פרסתי את הכנפיים שלי במהירות והוא הסתכל עליי בחיוך ערמומי ודוחה.
"לא יאמן אחת ממכם ממש כאן מולי יהיה לי הכבוד להרוג אותך מעורבת יהיה לי העונג לפתור אותך מהעולם הזה לפני שתביאו חורבן על כל בני הנפילים", הוא אמר ורץ לעברי במהירות.
שלוש יריות נשמעו לפני שהוא הספיק להגיע אליי הוא נפל על הרצפה ושלולית דם הופיעה סביבו.
"לא היית צריך לירות בו", אמרתי בכעס מרימה את עיניי אל עבר אדם כשהוא עוד מחזיק באקדח.
אדם התקרב אל אותו בן נפילים בודק לו את הדופק כשאמיר נכנס לחדר במבט מאוכזב עוד משימה נפלה.
*
בשנה האחרונה אני לב דן אדם ואמיר חיפשנו אחרי אותה קבוצה של בני הנפילים ששמה לה למטרה לפגוע בי במשפחה שלי באחים שלי בטענה שכול מי שיש לו כנפיים שהם גם שחורות וגם לבנות יביא חורבן על כולם אבל ככול שהיינו יותר קרובים לחשוף אותם ככה נהרגו יותר אנשים בגללנו.
אדם ודן העמיסו את בני הנפילים על המשאית.
"דריק יהיה עצבני שהוא יראה שהרגנו עוד אחד", לב נעמדה לצדי אומרת בדיוק מה שחשבתי עליו.
דריק היה המפעיל שלנו הוא שלח אותנו למצאו את אותם בני הנפילים נתן לנו מידע נשק מקום לגור בו הכול על חשבון מועצת הכנפיים שפחדה שאותה קבוצת בני נפילים תחשוף את כולנו אבל אף אחד מהם לא חשב שזה יהפוך למרחץ דמים כזה שיפלג בין כל בני הנפילים.
"תור מי לקחת אותם לדריק?", אמיר שאל כשהוא סוגר את דלתות המשאית בטריקה.
"אני אקח אותם", מתאים לי לנסוע קצת בשקט לסדר את המחשבות שלי אבל אדם התעקש ללוות אותי.
מאז שג'ון עזב אותי ונעלם, אדם הפך פרנואיד, הוא דחק אותי הצידה בכול משימה כי פחד שאפגע הוא לא הבין שאני חזקה ממנו ואני יכולה לדאוג לעצמי.
הנסיעה עברה בשקט אדם מידי פעם שלח מבט מודאג הוא נאנח בקול והאט בנסיעה.
"ליה תראי אני מצטער שהרגתי את בן הנפילים הזה אבל הוא עמד לתקוף אותך מה ציפית ממני שאתן לו לפגוע בך?".
"אני יודעת שאתה דואג לי אבל אני חזקה מספיק בשביל לדאוג לעצמי", אמרתי בכעס.
אדם חייך הוא עצר את המשאית בצד הדרך כיבה את המנוע ומשך אותי בכוח צמוד אליו.
התיישבתי בפיסוק עליו והוא העביר את ידו בשיער הקצר שלי שגזרתי עד לכתפיים.
הסתכלתי על העיניים החומות של אדם העברתי ידיים על השרירים שפיתח על הקעקוע החדש שעשה על הזרוע שלו.
שנאתי את הקעקוע הזה הוא הזכיר לי את הקעקועים של ג'ון.
"אני יודע שאת יכולה לדאוג לעצמך אבל אני לא יכול שלא לדאוג לך אז תרחמי עליי בסדר?", הוא שאל כשהוא מושך אותי קרוב אליו, מנשק אותי כשידיו מורידות מעליי את החולצה.
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Paranormalעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
