עליתי במדרגות אל המשרד של דריק הוא דאג שמחר על הבוקר יאספו אותי אל הבית של אימא שלי זאת ההזדמנות האחרונה שלי לנסות לדבר אתו עם ההגיון שלו הוא חייב להבין, הוא חייב לעזור לי ולא לדחוף אותי הצידה.
אבל אם אני כן יוצאת מכאן אם הוא יצליח להוציא אותי מהבניין הזה זה יהיה בתנאי אחד, זה יהיה כשהנער הצעיר בא איתי אקח אותו לאקדמיה אקח אותו לבית שלו אבל אני לא מוכנה להשאיר את הנער הזה בידיים המצמררות של אדי.
הנחתי את היד שלי על הידית פתחתי את הדלת ובאתי להתפרץ פנימה אל המשרד של דריק אבל במקום זה פסעתי לאחור לא מאמינה למראה עניי.
סגרתי את הדלת בחוזקה והסתובבתי חזרה אל המסדרון בבהלה ניסיתי להבין אם מה שראיתי עכשיו נכון אם אני חולמת, אבל התמונה נצרבה לי במוח ואני לא יודעת אם אצליח להוציא אותה אי פעם.
ראיתי את לב שוכבת על השולחן חצי ערומה כשדריק מעלייה מנשק אותה בפראות.
ירדתי במדרגות במהירות כששמעתי את לב רודפת אחריי.
"ליה ליה רגע אני יכולה להסביר", היא רצה לעברי במהירות ונעמדה מולי חוסמת את דרכי, "בבקשה בבקשה אני מתחננת בפנייך תני לי להסביר את עצמי".
"אני לא מעוניינת לשמוע לב והאמת שזה גם עושה לי בחילה לדבר על זה את מאורסת לדן", צעקתי והיא והסתכלה סביב בפחד לראות שאף אחד לא שומע אותנו.
"כן אני יודעת ודן מדהים אבל הוא לא..".
לא הייתי מעוניינת לשמוע עקפתי אותה אבל היא המשיכה לעקוב אחריי, עברנו בלובי בשקט שאנשים הסתכלו עליינו.
היה ברור שלב לא מתכוונת לפתוח את הנושא הזה מול כולם, ירדתי אל הקומה למטה איפה שאדי מחזיק את השבויים שלו.
ניסיתי לפתוח את הדלת בחוזקה להקיש כול מיני סיסמאות אבל הדלת לא נפתחה.
"ליה את לא תצליחי להיכנס לשם", לב הסתכלה עליי ושילבה את הידיים שלה כשהיא נשענת על הקיר.
"אין לך מישהו לבגוד בו לב, אני עסוקה כאן", פי פלט את המילים מבלי לחשוב לב הניחה את ידיה על הכתף שלי וסובבה אותי אליה.
"כן אני מאורסת לדן כן אני שוכבת עם אחיך אבל את ליה, את האחרונה שצריכה לשפוט אותי! שנים שאת עוברת מג'ון לאדם מזגזגת בין מי שפנוי את שכב עם אדם כשג'ון היה בשבי מבלי שאת בכלל ידעת, ג'ון סבל ואת פשוט בגדת בו".
הרמתי את ידיי ובלי לחשוב סטרתי על פניה של לב, היא הניחה את הידיים שלה במהירות על הלחי שלה והסתכלה עליי יכולתי לראות בקצה ענייה איך היא מחזיקה דמעה בודדת היא הסתובבה ועלתה במדרגות.
נשענתי על הדלת והנחתי את ידיי על הפנים שלי תהייתי אם זאת הסיבה שדריק רצה אותי רחוק מכאן.
הדלת מאחוריי נפתחה לפתע, ראש המועצה יצא ממנה שהוא מנגב את ידיו במטלית לבנה שהייתה מלאה בדם שנראה טרי.
עקפתי אותו ונכנסתי אל המסדרון פותחת את כל הדלתות מחפשת את אותו נער צעיר.
הנער היה בחדר האחרון ידיו היו כבולות לשולחן ופניו היו מלאות דם רצתי אליו במהירות מנסה לשחרר את ידיו מהאזיקים.
"תצטרכי את זה", שמעתי את קולו של אדי הוא עמד כשהוא נשען על המשקוף ובידו מפתח הוא זרק לעברי את המפתח תפסתי במפתח שחררתי את ידיו של הנער ועזרתי לו לקום מהכיסא שלו.
אדי עמד במפתן הדלת, "שמעתי שאת מצאת אותו ושניסית לעזור לו זה נחמד ליה כנראה שעוד לא הפנמת שזאת מלחמה ובמלחמה אין דבר כזה להיות נחמד גם שמעתי שאת עוזבת מחר על הבוקר חבל יש לך עדיין כישורים שאנחנו יכולים להשתמש בהם".
"אני לא עוזבת מחר על הבוקר אני עוזבת עכשיו והוא בא איתי", לא הסתכלתי בעיניים של אדי האיש הזה העביר בי צמרמורות.
אדי התקרב אלינו הנער אחז בי בפחד.
"כרצונך יקירה תדעי שמבחינתי את תמיד מוזמנת הנה", אדי הרים את ידי ונישק אותה באלגנטיות.
"אני אדאג שהסעה תחכה לך בחוץ את יכולה לקחת את הנער אתך ולזרוק אותו בצד הדרך הוא לא מועיל לנו בכלום".
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Siêu nhiênעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
