עמדתי מול השולחן מרכיבה ומפרקת את הנשקים במהירות כשדריק ואדי ראש מועצת הכנפיים מביטים בי.
הנחתי את האקדח האחרון והרמתי מבטי אליהם הם עמדו שם ובהו בי ואני הרגשתי כאילו אני מחכה לגזר הדין שלי, "לא", דריק אמר והלב שלי החסיר פעימה.
"כן, אני מצטער דריק שאני מערער על ההחלטה שלך אבל חסר לי כוח אדם ואם אחותך יכולה להועיל במשהו היא תצא למשימות".
אדי הניח ידו על הכתף של דריק כשהוא מסתכל עליו במבט קשוח ודריק הנה לחיוב כמו חייל.
"יופי אז תלכי לעזור לאמיר אנחנו יוצאים עכשיו למשימה", אדי פנה אליי לפני שיצא מהחדר.
סוף סוף כמה חיכיתי שהם ייתן לי לצאת איתם למשימה כבר שבועות שלמים שאני עובדת עם אמיר וסוף סוף אני מרגישה שחזר לי קצת אוויר לריאות.
אבל תגובתו של דריק הייתה שונה לגמרי משלי הוא לא הבין את הצורך שלי לעשות משהו ולא ללכת מכאן, כל מה שהוא עשה בשבועות האחרונים היה לשכנע אותי ללכת מכאן.
דריק התקרב אליי במבט כועס ואני ידעתי שהוא עצבני עליי כבר שנים שכול מה שאני עושה זה לערער על ההחלטות שלו.
"תיהני מזה כמה שאת יכולה אחות קטנה כי אני הולך לוודא שזאת המשימה האחרונה שלך אני אמצא דרך לשלוח אותך חזרה הביתה גם אם זה יעלה לי בחיי את תהיה רחוקה מהעולם הזה וכשאני אמצא את ג'ון ותהיה בטוחה שאני אמצא אני אתלוש לו את הלב מהחזה".
דריק מעולם לא היה קר ככה כלפיי הוא בקושי הביט לי בעיניים ויצא מהחדר כשהוא טורק את הדלת.
צמרמורת חלפה בי כשהמילים שלו הדהדו לי בראש אבל אם הוא חושב שהאיום שלו יגרום לי להישאר כאן הוא טועה הצמדתי את החגורה לכתף שלי ויצאתי מהחדר בריצה.
*
אני ואמיר עמדנו מול תא המטען של אחד הג'יפים העברנו אחרונה אקדחים אל לב ודן והשאר שלקחו מאתנו את האקדחים ופנו אל עבר היער.
קיבלנו נקודה בה כמה בני נפילים נפגשים מחוץ לעיר.
אמיר פנה אל עבר כמה מכשירי רדיו והדליק אותם, "הנה ככה אנחנו יכולים לשמוע אותם", הוא אמר ושחק במכשירים עד שיכולנו לשמוע אותם מדברים.
זאת היית התחושה מוזרה לשבת בצד להקשיב ולא להשתתף, לא לקחת חלק בבלגן, קולות קרב נשמעו.
"אלה הקטנים תתפסו אותם", שמעתי את דריק קורא מהמכשיר.
"קטנים למה הוא מתכוון שהוא אומר קטנים?", שאלתי את אמיר אבל הוא נשם עמוק והתרחק ממני כמה צעדים ואז פסע חזרה, "אמיר מה קורה?".
"קטנים הכוונה לבני נוער, אותה קבוצה של בני נפילים שקמה נגדנו איבדה הרבה מהאנשים שלה אז בשביל לחדש כוחות הם התחילו לאסוף נערים ונערות כאלה שהיו אמורים להגיע לפנימייה ואפילו כאלה שלא, כאלה שהכנפיים שלהם לא היו אמורות לצאת בכלל אותם בני הנפילים שינו אותם בכוח והפכו אותם לחיילים שלהם".
צמרמורת עברה בגוף שלי לדעת שהם גוררים גם ילדים למלחמה המיותרת הזאת, קול כדור נפלט מאקדח קטע את מחשבותיי זה היה קרוב תפסתי באחד האקדחים ורצתי אל מקור הרעש, "ליה עצרי".
רצתי מהר ככל שיכולתי אבל זה לא היה מספיק על הרצפה שכב אחד מהשומרים כשכדור פגע בכתף שלו.
"הוא רץ לשם תתפסי אותו", הוא כיוון אותי ואני רצתי אחרי מישהו נמוך במיוחד הוא רץ במהירות אבל הוא נתקל בשורשים שיצאו מהאדמה ומעד.
האקדח שהחזיק עף מידו הרזה והוא הסתובב אליי בפחד כשהוא גורר את עצמו על האדמה.
"בבקשה בבקשה אל תפגעי בי".
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Paranormalעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
