*לפני שנתיים*
ישבתי מחוץ למשרד של דריק עישנתי סגריה שלישית ברציפות תוהה אם ללכת לדבר אתו, אני משתגעת כבר שבוע שלם שג'ון לא חזר לאקדמיה.
כולם כבר עזבו נשארו כאן רק דריק והתלמידים שבחרו להישאר כמדריכים, הקיץ הם יעברו הכשרה לפני שתיפתח שנה חדשה.
הסגריה נפלה מידי שפשפתי את הראש שלי חזק אני כאן לבד, למה ג'ון לא חוזר? איפה הוא?
"ליה", קולה של נטלי קטע את המחשבות הבלתי פוסקות היא עמדה מולי שלובת ידיים.
"מה את עדיין עושה כאן? חשבתי שאת לא מעוניינת להישאר כמדריכה".
"אני לא .. לא חשוב", קמתי מהספסל עליו ישבתי והתרחקתי ממנה אבל נטלי רצה אליי בצעדים קטנים בנעלי העקב שלה.
"היי ליה תעצרי בבקשה", היא ביקשה כשהיא אוחזת בידי הסתובבתי אליה ונשמעתי עמוק.
"ג'ון עזב לפני שבוע הוא היה אמור לחזור כבר מזמן אבל יש לי הרגשה שמשהו קרה ואני לא יכולה ללכת לחפש אותו כי אני מפחדת שברגע שאצא מהאקדמיה הוא יחזור ואפספס אותו אני התקשרתי ניסיתי להתחבר אליו זה כאילו הוא נעלם ואני משתגעת".
פרקתי הכול והחזקתי את הדמעות שלי חזק בכדי לא לבכות מולה.
"אז לכי, אם את חושבת שמשהו קרה תלכי את מחוברת אליו את נשואה לו אם למישהו יש סיכוי למצוא אותו זה לך ואם הוא יגיע הנה בזמן שאת בחוץ אני אתקשר אלייך אני מבטיחה אני יודעת שאת לא ממש סומכת עליי אחרי כל מה שעשיתי אבל התגברתי על אדם הוא לא שלי ושאני מסתכלת עלייך ועל ג'ון אני מקנאה אני גם רוצה אהבה כזאת אמתית תסמכי עליי ליה" .
*
לא חיכיתי יותר מידי זמן אני חייבת למצוא אותו לקחתי את האופנוע של ג'ון הוא לימד אותי לרכוב עליו בשנה האחרונה שלנו כאן.
נסעתי אל עבר הבית שג'ון קנה, נסעתי במשך שעות בלי לעצור לרגע בלי לנוח.
הגעתי שאני עייפה וחלשה מהדרך.
נכנסתי אל הכתובת, הפאב בקומה הראשונה היה ריק סדינים לבנים כיסו את השולחנות והכיסאות הנחתי את הקסדה והתיק שלי על אחד השולחנות ועליתי לדירה.
הדלת הייתה נעולה שברתי את המנעול בכוח אבל גם שם לא היה כלום רק ספה בודדה באמצע הסלון.
חיפשתי במשך שעה אבל היה נראה כאילו אף אחד לא היה כאן כבר שנים התיישבתי על הספה רק לרגע ונרדמתי לכמה שעות התעוררתי למשמע רעש חזק, קמתי בבהלה וירדתי אל הבר שני גברים הרסו אותו עד שהם הבחינו בי.
הגובה מבניהם חייך וצחק בקול, "לא חשבו למצוא אותך כאן מעורבת", הוא אמר אבל אני לא הבנתי על מה הוא מדבר, מעורבת?
הם שלפו את הכנפיים שלהם יחד הוצאתי גם אני את הכנפיים שלי במהירות והם בהו בתדהמה.
"אני לא מחפשת צרות".
"אז בואי אתנו ככה היה יותר קל להרוג אותך", הם אמרו והתקרבו אליי במהירות תפסתי באחד השולחנות והעפתי לעברם השולחן פגע באחד מהם אבל השני נעמד מולי הוא ניסה לתפוס בי בחוזקה נשענתי על הכנפיים שלי בעטתי בו והוא נפל על הרצפה.
תפסתי בקסדה שלי ורציתי אל האופנוע ברחתי משם ונסעתי חזרה לאקדמיה במהירות מטורפת לא עצרתי לרגע דואגת שהם לא עקבו אחריי.
הגעתי אל שער האקדמיה עצרתי בפראות עם האופנוע ונפלתי על הכביש, שער האקדמיה נפתח ודריק רץ לעברי במהירות לא אנושית.
הוא עזר לי לקום מתסכל עליי בדאגה, "מה קרה?".
"אני הלכתי לחפש את ג'ון אבל נתקלתי בכמה בני נפילים", לא הצלחתי לדבר ברצף הנשימה שלי הייתה קצרה והלב שלי דפק כמו מטורף.
"הם קראו לי מעורבת רצו שאבוא איתם".
דריק חיבק אותי חזק מועך את הראש שלי אל החזה שלו.
"זה בסדר אני כאן אני אשמור עלייך".
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Paranormalעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
