הסתובבתי במשך כל היום בחנויות אוכל וחנויות לציוד לגלישה ולטיפוס בשלג, במסעדות ואפילו בשני פאבים שום זכר לשום בן נפילים.
התייאשתי ולקחתי חדר במלון מפואר שהיה בעיר רציתי לנוח לישון קצת ולקוות לנס אבל לא הצלחתי לעצום עין, אז החלטתי לרדת לבר של המלון.
ישבתי מול הבר שתיתי אלכוהול ששרף לי בבטן אבל ההרגשה הייתה נעימה אחרי יום שלם בקור הנוראי הזה.
"באת לגלוש?", הבחור שמזג לי אלכוהול הסתכל עליי בחיוך כשהוא מנגב את כוסות היין מאחורי הבר.
"כמובן מה עוד יש לעשות בעיירה הקרה הזאת?", שאלתי והוא חייך.
"תתפלאי יש לא מעט אבל זה מפתיע שהגעת דווקא עכשיו, לא שמעת תחזית? השבוע הזה יהיה מסוכן לגלוש".
"זה בסדר אני אוהבת סיכונים", קמתי והנחתי כסף על הדלפק לפני שהשיחה הזאת תגלוש למחזות אחרים.
יצאתי מהבר אל עבר הלובי רציתי רק לעלות לחדר ולנוח אבל רגליי קפאו וליבי החסיר פעימה כשראיתי אותו יושב על אחד מכיסאות הלובי מול אדם זר מדבר אתו ומחייך.
פניתי לאחור כמה שיכולתי בכדי שהם לא ישמו לב אליי אבל לא הורדתי את המבט שלי ממנו.
זה הוא, זה ג'ון הוא כאן יושב בלובי!
אני ראיתי אותו בזיכרון בנוצה ראיתי אותו כבול ואזוק ומלא דם ועכשיו הוא יושב כאן לבוש חליפה מהודרת ומחייך?
שערו השחור קוצץ וזקן קטן הופיע על פניו אבל העיניים הירוקות שלו היו נראות כבויות.
הוא קם כשהוא לוחץ לאותו אדם זר את היד והתקדם אל עבר חדר המדרגות עקבתי אחריו בשקט מנסה לא למשוך את תשומת הלב שלו.
מחדר המדרגות הוא עבר אל חדר העובדים ומשם יצא דרך היציאה האחורית של המלון יצאתי גם אני אחריו אבל שיצאתי החוצה ג'ון נעלם.
הייתי לבושה בבגדים שלא התאימו לקור בחוץ הגוף שלי החל לרעוד אבל לא נכנסתי חזרה זה הוא אני יודעת שזה הוא ראיתי אותו!
התקדמתי אל רחוב צר מסביב נשמעו רעשים מוזרים של פחים נופלים.
מנורות הרחוב בקושי האירו כאן רעש נשמע לפתע מאחוריי הסתובבתי לאחור בפחד.
ג'ון עמד צמוד אליי הריח שלו הכה באפי הרמתי מבטי אל עיניו אבל היה בהם משהו שונה אחר הוא התנשם בכבדות ולא אמר מילה.
אני לא מאמינה שהוא כאן מולי אחרי כל כך הרבה זמן כמה התגעגעתי כמה ביקשתי וקיוויתי לרגע הזה הרגשתי כאילו כל העולם נעצר.
"ג'ון", קראתי בשמו אבל הוא לא אמר מילה רק הרים את ידו מול פניי, ידו רעדה יכולתי להרגיש את חום גופו את מגע אצבעותיו על הלחי שלי.
"התגעגעתי אלייך כל כך", אמרתי לו בשקט ודמעה ברחה מעיניי לשנייה קצרה הרגשתי הקלה מטורפת אבל ההרגשה הזאת לא נשארה הרבה זמן.
ג'ון תפס בגורן שלי בחוזקה והצמיד אותי לקיר הרגשתי את היד שלו מתהדקת מונעת ממני מלנשום.
"ג'ון בבקשה", התחננתי עם דמעות בעיניי אבל הוא תפס בידו השנייה בשיער שלי והטיח את ראשי בקיר הרגשתי את הדם חם מתחיל לזרום מראשי וכאב חד גרם לי ללא שליטה לצעוק.
"זה מספיק ג'ון", קול רך נשמע מאחוריו.
יד בהירה וחלקה הונחה על הכתף שלו והוא שיחרר את שערי.
אישה בעלת שיער בלונדיני נצמדה אל ג'ון, היא הניחה את ידה על פניו והוא כמו חייל מאוהב זז עם ידיה והביט בה.
"אני לא ציפיתי שתצליח לעמוד מולה כשתראה אותה כנראה שאתה חייל טוב משחשבתי".
ניסיתי להשתחרר מידו של ג'ון שעוד החזיקה בגרון שלי.
"אני לא הייתי מבזבזת הרבה אנרגיה בניסיון להשתחרר, מי כמוך יודעת כמה ג'ון חזק לא ככה אמיליה? את יודעת כמה חיכיתי רק לך ואת באת עד אליי הגשת לי את עצמך על מגש של זהב", היא אמרה בחיוך ערמומי והסתכלה על ג'ון.
ג'ון כיווץ את ידו השנייה והחטיף לי אגרוף בפרצוף.
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Siêu nhiênעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
