הנחתי את היד שלי על הכתף מסתירה את הצלקת החשופה שלי בזמן שאדם יושב על הספה ואמיר חובש את פצעיו.
אדם היה נראה נורא, פנס בעין, חבלות בכל הגוף חתכים מדממים וסימנים כחולים הם החטיפו לו טוב אבל אדם חזק הוא הצליח לקום על רגליו שוב.
הוא הסתכל עליי בפרצוף כואב זה אשמתי שהוא נפצע ככה כל מה שקורה במלחמה המיותרת הזאת זה אשמתי ואשמת המשפחה שלי היינו צריכים לברוח כמו איאן לתת לעולם לחשוב שאנחנו מתים ולשכוח מי אנחנו.
דן ולב נכנסו הביתה כשהם מתנשמים בכבדות היה נראה כאילו הם רצו לכאן כל הדרך במקום להנות מהערב שלהם יחד אחרי שנישאו.
"קיבלנו את ההודעה שלכם הכול בסדר?", הם שאלו כשהם בוחנים אותי ואת אדם מסתכלים על הפציעות שלנו.
לב התקרבה אליי בדאגה אבל פסעתי לאחור.
"תשאלו את ליה למה שלא תראי להם את המתנה שקיבלת מהאורחים הלא רצויים שביקרו כאן הערב?".
אדם אמר כשהוא לא מסתכל עליי אבל כל השאר הסתכלו, אדם כעס עליי על מה שקרה הערב לא יכולתי להאשים אותו.
"על מה אתה מדבר?", לב שאלה הפרה את השקט, אדם ראה את הנוצה שהם השאירו לי החבאתי אותה מאחורי גבי כשאמיר חזר לדירה.
הוצאתי את הנוצה מהכיס שלי אין טעם להסתיר אותה כשאדם יודע העברתי אותה בין האצבעות שלי אני יודעת שהיא של ג'ון אני מרגישה את זה.
"זה של ג'ון?", לב שאלה מביטה בנוצה בסקרנות.
"אני חושבת", אני באמת בטוחה בזה.
"לא זה לא של ג'ון, זה מה שהם רוצים שהיא תחשוב אבל אנחנו לא יודעים מה הנוצה הזאת יכולה לעשות אנחנו לא יודעים אם ג'ון שלח אותה אבל בהחלט אפשר לדעת שג'ון חי וליה הסתירה את זה אז למה שלא תורידי את היד ליה למה שלא תחשפי את הצלקת שלך?".
אדם לא עצר הוא תקף אותי חשף את כל הסודות שלי, הורדתי את היד מהכתף שלי חושפת את הצלקת שלי.
"אדם תפסיק! אני לא הסתרתי את הצלקת כי לשמור על זה שג'ון חי בסוד אני עשיתי את זה בכדי לשכוח אותו", דמעות איימו לפרוץ אבל לא יכולתי להישבר מול כולם.
"ואני חשבתי שאת מזדיינת איתי בכדי לשכוח אותו", אדם אמר לא שולט על הדברים שיוצאים לו מהפה.
חתיכת אידיוט מה הוא עושה? בשביל מה זה טוב?
"תפסיקו אנחנו חייבים להתקפל מהדריה הם גילו אותנו", דן ניסה לשנות נושא להרגיע את הרוחות אבל הדם שלי בגוף רתח.
איך אדם מעז לדבר ככה ליד כולם לחשוף דברים שבני ובניו.
"אתה חתיכת אדיוט אדם אבל אני מאחלת לך שלעולם לא תדע כאב לב כמו שלי", אמרתי ובמהירות נעצתי את הנוצה בכף ידי מבלי לחשוב על מה היא עלולה לעשות לי.
פתחתי את עיניי בכאב ידיי היו קשורות בשרשראות בחלל חשוך שבו האיר רק אור קטן מחלון צר.
ראשי הושפל לרצפה בכאב, על הרצפה הייתה שלולית קטנה בה השתקפה דמותה של ג'ון הוא היה כבול וכאוב, מלא דם שלא הפסיק לנזול מפניו.
אני בתוך הזיכרון של ג'ון.
פתחתי עיניי כשדן עומד מולי לוחץ על ידיי וקורא בשמי בקול.
"את בסדר? משוגעת! מה ראית?".
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Paranormalעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
