ישבתי בחדר של התאומים מסתכלת עליהם ישנים במיטות שלהם, הם נראו כל כך שלווים ותמימים עם לחיים שמנמנות וידיים קטנות.
אמרתי להם שאני לא יכולה להישאר איתם שמחר בבוקר שיקמו אני כבר לא יהיה כאן והם הסכימו לסלוח לי רק אחרי שקראתי להם חמישה סיפורים שונים לפני שנרדמנו.
דלת החדר נפתחה בחריקה שקטה ג'ולי סימנה לי בראשה לבוא אחריה עקבתי אחרי ג'ולי עד למטבח למטה.
"שבי", היא הצביעה על כיסא מול שולחן האוכל התיישבתי והיא הניחה מולי תה חם וצלחת מלאה עוגיות שנראו מגרות.
"איך את ליה? הרבה זמן שלא יצא לנו להיפגש", ג'ולי שאלה בזמן שהתיישבה מולי אמרתי לה שהכול בסדר אמרתי מתוך נימוס אבל היה אפשר לראות על המבט שלה שהיא לא מאמינה לי אפילו לרגע.
"זה לא נראה שהכול בסדר זה נראה שאת טובעת שאת חסרת מנוחה אני דואגת ולא רק אני גם איאן אולי תישארי אתנו כאן אנחנו נשמור עלייך את לא חייבת ללכת לחפש אותו", היא לחשה בקול מתנצל.
"את טועה אני חייבת ג'ולי, מה אם לא הייתי מוצאת אותך עם אימא שלי? מה אם אבא שלי היה מחזיק אותך במקום אחר? את חושבת שאיאן לא היה בא לחפש אותך? את חושבת שאיאן היה מפסיק לדאוג לך?", שאלתי את ג'ולי בכעס מבלי לשיים לב לאיאן שהתקרב אלינו.
איאן נעמד מאחורי ג'ולי שהוא מניח את היד שלו על הכתף שלה ולחץ עלייה.
"לעולם לא הייתי מפסיק לחפש גם עם היו עברות שנים, אנחנו כאן בשבילך אחות אני בטוח שתמצאי אותו".
*
איאן ג'ולי והילדים עוד ישנו, יצאתי מהבית מבלי להיפרד מהם אולי עדיף ככה.
בחוץ עוד היה חשוך ארי חיכה לי במכונית שנראתה חדשה ומאוד יקרה.
"בוקר טוב הבאתי לנו קפה להתעורר", הוא הניח על רגליי מגש ובו כוס קפה חמה והחל לנסוע במהירות בכבישים הריקים.
"תודה לך שאתה עושה את זה", אמרתי לארי אבל הוא צחק צחוק לא מובן מעביר יד על הזקן הארוך שלו.
"אל תודי לי אישה צעירה זה העבודה שלי אני שליח זה מה שאני עושה מעביר אנשים מידע רכוש גנוב כל מה שמשלמים עליו בעין יפה והאחים שלך משלמים סכומים נדיבים מאוד שאביא להם מידע על אותה קבוצה של בני הנפילים שקמה נגדכם בעיקר על המנהיגה שלהם".
ארי הזכיר לי את מה שבן הנפילים שהתפרץ לדירה אמר שהיא לא רוצה להרוג אותי עדיין.
"מי המנהיגה שלהם?".
"הלוואי והייתי יכול לומר לך ראיתי אותה רק פעם אחת לרוב היא מוקפת בשומרים שהיא שמה סביבה, בחורה סביבות גיל השלושים בלונדינית בעלת עור בהיר וכנפיים שחורות".
התיאור שלה נשמע לי מוכר אבל לא הצלחתי להיזכר.
נרדמתי במכונית של ארי במשך שעות, הנסיעה הייתה ארוכה מידי, ארי העיר אותי שנכנסנו לתוך עיר שנראתה יותר המונית מהמקום בו איאן גר.
ארי עצר בצד הכביש.
"זהו עד כאן אני יכול לקחת אותך, בני הנפילים מסתתרים ואני לא יודע איפה המסתור שלהם אבל הם מגיעים הנה הרבה בכדאי לקנות אוכל ולאסוף אספקה אני בטוח שמה שאת מחפשת נמצא כאן אבל טיפ קטן ממני אישה צעירה תתחבאי אל תחשפי את עצמך כי את לא יכולה לגבור עלייהם שהיה לך בהצלחה".
יצאתי מהרכב של ארי הוא לא חיכה רגע ונסע, חבשתי כובע צמר על הראש שלי והתעטפתי כמה שיותר מהקור.
איפה לעזאזל אני מתחילה?
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Paranormalעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
