ישבתי מול אדם בזמן שהוא מזמין לנו קפה בבית קפה קטן שהכיר, "את בטוחה שאת לא רוצה לאכול ליה לא אכלת כלום מאז שהגעת הנה".
אדם הסתכל עליי בדאגה אבל לא יכולתי להכניס כלום לפה הייתה לי בחילה מטורפת.
"מי התקשר אלייך?".
"דריק הוא שמע מה קרה הוא אמר שהוא לא תיאר לעצמו שזה מה שיקרה שתעזבי, הוא ביקש שתחזרי למועצת הכנפיים".
לא ידעתי אם לצחוק או לבכות דריק עשה כל שביכולתו לגרש אותי ועכשיו הוא מתקשר לאדם ומבקש ממנו שאני אחזור.
"אני חושב שאת צריכה לחזור אלייהם, הם יכולים לשמור עלייך ליה".
"אני לא צריכה שישמרו עליי אדם אמרתי לך אם אני צריכה למוות בדרך למטרה שלי כנראה שזה הגורל שלי".
הסתכלתי על אדם וחייכתי בשקט שהמלצר הניח מולנו את כוסות הקפה שלנו, אדם הוציא את הטלפון שלו מהכיס.
"זה שוב דריק אני חושב שכדאי שתעני לו".
אדם הניח מולי את הטלפון אבל שלחתי ידי קדימה וניתקתי את השיחה הדבר האחרון שאני צריכה כרגע זה לדבר עם דריק אם הוא היה מקשיב לי יותר ופחות עסוק בלהזדיין עם לב אולי אורי היה חי עכשיו.
"ליה תתקשרי אליו חזרה אני מתחנן בפנייך", אדם ביקש.
"אני לא יכולה אדם".
הטלפון של אדם שוב צלצל זה היה דריק עמדתי לנתק לו שוב אבל אדם הרים את הטלפון ענה ושם על רמקול.
"אדם אני לא יודע איפה אתה וליה נמצאים עכשיו אבל אתם חייבים להסתתר הוא בדרך אליכם אני מתחנן תשמור על ליה עד שניגע אנחנו בדרך, אל תיתן לו למצוא אותה לפנינו", דירק נשמע מבוהל.
הוא? מי זה הוא? אדם ניתק את השיחה הוא תפס בידי ניסה למשוך אותי ממקומי אבל הטלפון שלו שוב רטט.
חטפתי את הטלפון שלו זאת הייתה הודעה פתחתי את ההודעה וסרטון התחיל להתנגן זה היה סרטון ממצלמות האבטחה של בית החולים שבן אושפז בו.
בן שכב על המיטה כשלפתע ג'ון נכנס לחדר שלו הוא עמד מעליו שלח את ידו לצוואר של בן וחנק אותו למוות.
הטלפון של אדם נפל לי מהידיים ונשבר.
אדם תפס בי בחוזקה וגרר אותי החוצה מבית הקפה הרגשתי קפואה הרגשתי שאני לא מצליחה לנשום, אדם הצמיד אותי אליו מסתיר אותי בגופו וגורר אותי לאורך הרחוב עד שהגענו לסמטה ריקה.
"ג'ון הרג את אורי את בן ועכשיו הוא בדרך הנה להרוג אותי נכון?", הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת רציתי להקיא לקרוס על הרצפה אבל אדם החזיק בי בשני ידיו.
"לא אני לא אתן לו קדימה ליה אנחנו חייבים לזוז".
אדם הוביל אותנו אל עבר רחוב מלא באנשים שרקדו ומוזיקה הגיעה מכול עבר, "יש היום פסטיבל עדיף שנטמע בין בני האנוש כמה שיותר".
זה הרגיש כאילו הסתובבנו בפסטיבל הזה במשך שעות לא מפסיקים לנוע רק לא להישאר במקום אחד ולמשוך תשומת לב, הלכנו באמצע הכביש שאנשים מקיפים אותנו מכל עבר עד שדן הגיע לפתע מולנו בחיוך.
"הייתה לנו הרגשה שתהיו כאן זה יום יפה לפסטיבל", הוא חיבק את אדם חיבוק קצר ושילב את ידו בידי, "לב מחכה לנו בהמשך".
התהלכנו אל סוף הפסטיבל שדן ואדם עומדים בשני צדדי ולב מפלסת לנו את הדרך קדימה בין האנשים עד שיצאנו מהפסטיבל.
בסוף הרחוב עמדו שני ג'יפים שחורים לצדם חיכו לנו אמיר ודריק שהתקרב לעברי אבל עקפתי אותו וניגשתי אל אמיר שחיבק אותי חזק.
עליינו כולנו על הג'יפים חוץ מאדם שבחר להישאר ולחזור אל לורה.
דריק נסע במהירות מטורפת אל מחוץ לעיר היה נראה כאילו ברחנו מהסכנה אבל עם אותה מחשבה דריק בלם את האוטו שלו בחוזקה, התנגשתי במושב מולי.
ג'ון עמד באמצע הכביש חוסם לנו את הדרך שמאחוריו עומדים בשורה בני נפילים עם הכנפיים שלהם פרוסות לצדדים.
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
خارق للطبيعةעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
