*כעבור שנתיים*
עמדתי מולה המראה בחדר השינה ליטפתי את הבטן שגדלה לי הרגשתי את התינוק בועט בי נראה שגם הוא חסר סבלנות היום.
ג'ון עמד שלוב ידיים הוא נשען על המשקוף, המבט על פניו היה מבולבל.
"אני חושב שהזיכרון שלי בוגד בי לאחרונה אני לא זוכר ממתי הצלקת הזאת בגב שלך".
זה קרה לא מעט כל פעם שג'ון נתקל בעולם של בני הנפילים אבל זה נעלם מהר וחזרנו לשגרה שלנו, גרנו בבית שלנו מעל הפאב שהצליח לא מעט תודות לניהול של ג'ון מעולם לא דמיינתי אותו ככה ברמן בלילה ומנהל ביום.
"תאונת דרכים קיבלתי במתנה צלקת ורצועה מחורבנת".
ג'ון הניח את שפתיו על הצוואר שלי הנשימה שלו דגדגה את עורי ידיו עטפו את הבטן שלי כשהתינוק שוב בועט, "הוא מתרגש מהיום?".
"בבקשה תישאר לצידי היום יש לי הרגשה שזה הולך להיות יום ארוך ואם אני לא יכולה לשתות אלכוהול לפחות יהיה לי אותך לצידי".
אני לא מאמינה שזה קורה היום.
"אני לא הולך לשום מקום", הוא הבטיח ועזר לי לסגור את השמלה הלא נוחה שאמיר בחר לי להיום, ליום החתונה שלו.
לא ידעתי מי יותר לחוץ אמיר או בן הזוג שלו אבל אני שמחה שהיום הזה הגיע סוף סוף, הוא חיכה לו יותר מידי זמן.
ירדנו אל הבר שהיה מקושט לבן השולחנות הועברו למחסן והכיסאות סודרו בשורה כמו חיילים.
נטלי עמדה על עקביה חילקה הוראות למלצרים שלנו.
איאן וג'ולי כבר הגיעו והתאומים שלהם רצו אליינו הם קפצו על ג'ון והוא הרים אותם בשני ידיו מסובב אותם באוויר כשהם פורצים בצחוק מדבק, הוא יהיה אבא נהדר.
ניגשתי לג'ולי לחיבוק מגושם של נשים בהריון.
"זה נראה כמו תחרות צמודה", איאן נישק את ראשי לשלום.
"מה שבטוח זה לא יכול לקרות היום או שאמיר יכריח אותנו לסגור רגליים ולחכות", ג'ולי צחקה וניגשה להגיד שלום לנטלי.
"מה איתו?", איאן שילב את זרועו בזרועי כשצעדנו אל עבר הבר.
"הוא שכח לחלוטין מכול מה שקרה הוא לפעמים שואל אותי שאלות ואני נאלצת לשקר אבל הוא מאושר הוא מחייך והוא בטוח וזה מה שחשוב".
"אני שמח שאת לא וויתרת גם כשאנחנו ויתרנו".
איאן לחץ את ידי לפני שדריק הגיע עם בת זוגתו החדשה הוא חיבק אותי ואת איאן מציג לנו את בת זוגתו.
"איך הולך ראש המסדר?", איאן שאל כשבת זוגתו של דריק נגשה לשירותים.
"כל יום של שקט הוא יום מוצלח", דריק חייך חיוך אמיתי שנים שלא ראיתי אותו מחייך ככה הוא הזדקן נראה סמכותי ובעיקר רגוע.
"אז מסתבר שצדקתי שאמרתי שהתפקיד מתאים לך".
"צדקת אחות קטנה ועכשיו שאני ראש המסדר יש לי יותר כוח לשמור עלייכם אז אם תרצי אי פעם להסיר את הכנף תדעי שאני תמיד אשמור עלייך, את ג'ון והתינוק שבדרך תמיד תהיו מוגנים".
זאת לא פעם ראשונה שדריק מציע לי את זה אבל כל עוד ההורמונים של ההריון מטריפים לי את המוח אני לא יכולה לחשוב על כלום בבהירות כרגע.
ג'ון הציל אותי מדריק כשהאורחים התחילו למלא את הכיסאות.
הוא שילב את אצבעותינו שיחק בטבעת הנישואים שלנו שעל האצבע שלי ונישק אותה.
טבעת חדשה איתה הציע לי לפני שנה התחתנו מיד לאחר מכאן מצפים לתינוק שעוד רגע אמור להיוולד.
אמיר ובן זוגו עמדו על הבמה הם נראו לחוצים כל כך אבל מאושרים לקח לו זמן להתגבר על דן וכול מה שעברנו אבל הוא כמו כולנו מצא נחמה.
לרגע זה הרגיש כמו משפחה נורמלית כול האחים בני ובנות הזוג שלהם והילדים, הלוואי והתחושה הזאת תישאר לעוד הרבה זמן הלוואי והאיום מעל חיינו באמת חלף.
"נראה שאמיר ואריל כמונו", לחשתי לעברו של ג'ון.
"מה הכוונה כמונו?".
"שייכים זה לזאת".
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Paranormalעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
