רצתי במשך רבע שעה שלמה זה היה שיא חדש, עצרתי את ההליכון וירדתי ממנו לאט.
"וואו את משתפרת מיום ליום", לב הסתכלה על המסך של הליכון.
"זה לא מספיק", אמרתי בייאוש, כבר כמה שבועות טובים שאנחנו כאן במועצת הכנפיים אבל נראה שהזמן הזה לא עוזר לי להחלים.
"אל תדאגי ליה עוד כמה שבועות ואת תחזרי לכסח לנו את התחת", דן אמר כשהוא מחבק את לב מאחור.
לב דן ואמיר השתדלו להיות איתי כמה שיותר מהרגע שהרשו להם לראות אותי היינו מתאמנים יחד אוכלים יחד, הרשו לי לעבור לחדר קרוב אליהם וזה הרגיש כמו בימי האקדמיה.
אבל זה לא עזר לי, הרגשתי רע הרגשתי נטל והרגשתי בודדה כשהם יצאו למשימות יחד עם מועצת הכנפיים ואני נשארתי כאן.
דריק נכנס לחדר הכושר.
"תעלו על ציוד הולכים", הוא פנה אל דן ולב והם יצאו בריצה, עוד משימה, דריק הסתכל עליי בדאגה.
"בבקשה אל תשאל אותי איך אני מרגישה אני כבר לא יכולה לשמוע את המשפט הזה", התחננתי בפניו.
דריק חיבק אותי חיבוק קצר והתרחק ממני, "ליה אני דיברתי עם ראש המועצה הוא אפשר לך ללכת הביתה".
לא ידעת אם לצחוק או לבכות לא הבנתי מאיפה זה בא.
"לאיזה בית בדיוק אני אחזור דריק? לבית שלי עם ג'ון? לבית של אימא שלי אחרי שמחקתי לה ולטים את הזיכרון לפני כמה שנים איך אסביר לה מה קרה לי?".
"ליה אני צריך ללכת תחשבי על זה עד שאחזור בסדר?".
*
ישבתי בחוץ אהבתי את השקט של הלילה כולם חזרו לפני שעתיים עם כמה בני נפילים שתפסו והלכו לנוח.
דריק שאל אותי על ההצעה שלו אבל לא יכולתי לחזור הביתה לא יכולתי לוותר עדיין אם אחזור הביתה אם אשכח מהעולם הזה אני לא אוכל להגיע לג'ון.
אמיר התקרב אליי כשהמחשב שלו בידו הוא ישב על הספסל לצדי והניח מולי את המחשב.
"אני חושב שזה אחד הרעיונות הגרועים שלך אחות גדולה והיו לך כמה וכמה רעיונות גרועים לאורך השנים", הוא אמר ביואש כשהדליק את המחשב שלו.
אמיר היה כוח עזר במשימות הוא היה האיש שסיפק לנו נשקים וציוד עזר כמו אזניות, אקדחי חום או אפילו משקפי לילה.
הוא היה הכרטיס כניסה שלי חזרה אל המשימות אם הוא ילמד אותי כול מה שהוא יודע אוכל לעבוד אתו אוכל לצאת למשימות ובסופו של דבר לחפש את ג'ון.
רצועת הבד שפשפה את העור שלי, השאירה עליי שפשופים וחתכים קטנים זזתי בחוסר נוחות והידקתי אותה לכתף שלי כשאמיר בוחן כל תנועה שלי בדאגה.
"את בטוחה שאת לא רוצה לנוח? אפשר לעבור על זה מחר".
"אני חייבת ללמוד את זה כמו שיותר מהר, אני צריכה שדריק יאשר לי לצאת למשימות אני צריכה לדעת מה קורה בשטח אני צריכה לדעת אם הם קרובים ל..".
התחלתי להגיע אבל העדפתי לשתוק ורק נאנחתי.
"אם הם קרובים לג'ון זה מה שהתכוונת להגיד? אני באמת לא מצליח להבין את זה הוא תלש לך את הכנף ליה! את בקושי מסוגלת ללכת ובטח שלא להוציא את הכנף האחת שנשארה לך איך את חושבת שתמצאי אותו? איך את יכולה לדעת שהוא לא יתלוש לך את הכנף השנייה שתפגשו שוב? את לא חושבת בהגיון".
אמיר סגר את המחשב מולי בכעס.
"אני חייבת אמיר אני חייבת למצוא אותו אני הרגשתי אותו אני שמעתי אותו הוא ביקש ממני שאעזור לו אני לא יכולה ללכת אני לא יכולה לנטוש אותו גם אם הוא יתלוש לי את הידיים אני עדיין אהיה מחוברת אליו אני עדיין אהיה נשואה לו אני עדיין אוהבת אותו ואני יודעת שהוא לא היה מוותר עליי אז אני לא מוכנה לוותר עליו".
YOU ARE READING
שייכים - בני הנפילים 3
Paranormalעונה שלישית ואחרונה בהחלט !! "לב ודן הם יותר מידי! הם לא צעירים בכלל בכדי להתחתן?". "אני לא בטוחה שאני הבן אדם לנהל אתו את השיחה הזאת אני הסכמתי להתחתן עם ג'ון עוד כשהיינו באקדמיה, הייתי בטוחה שאהיה אתו לנצח ותראה לאן החיים הובילו אותנו" .
